תיירות, קולינריה ותרבות

ככל שקשה להאמין עליו כעת, הרבה לפני שיוסי טל-גן, 68, חשב למנכ"ל ממושכות את פסטיבל ישראל, הוא התרוצץ בצעירותו בין הסלים ככדורסלן פעיל. לפיכך, אך טבעי זה לשאול אותו מה יהיה השנה מבחינתו סל הניצחון בפסטיבל ה-52 שייפתח ב-23 החודש.
 
"יש לי כמה סלי-ניצחון", הוא משיב. "השנה חיברנו את הפסטיבל עם אתרים מיוחדים בירושלים. זהו אתגר גדול שעד עכשיו לא התמודדנו איתו בצורה בולטת ומכוונת. זה כולל את 'בית הנסן', הוא בית המצורעים לשעבר, ליד תיאטרון ירושלים ואת מתחם תחנת הרכבת הישנה. שלומי שבן יפתח בו את הפסטיבל, שם גם ייערכו מופעי הג'אז".
 
הזכרת רק שני אתרים

"אליהם אפשר להוסיף את אתר מוזיאון מגדל דוד, שהחלל המיוחד בו יארח שילוב של תצוגת אופנה, המבוססת בין השאר על יצירותיהם של פיקאסו ודאלי, עם מופע פלמנקו של להקה ספרדית שמכל המקומות בירושלים בחרה את האתר הזה. הכוונה היא לנצל בעתיד יותר את פוטנציאל האתרים בירושלים. היכן שהעירייה תפתח אתרים, נגיע בעקבותיה".
 
כמי שמכיר ערי-פסטיבלים בעולם איך ההיצע של ירושלים מבחינת אתריה?

"לא מכבר השתתפתי בגרנדה בדיון על ערים עם מורשת בכנס של פסטיבלים אירופאיים ומה שעלה שם הוא שהעיר ירושלים נחשבת לעיר המיוחדת ביותר מבחינת המורשת.
 
"בין המשתתפים הייתה נורה ג'ונבלט, אשתו הסורית המרשימה של וואליד ג'ונבלט, המנהיג הדרוזי מלבנון. מזה שנים אחדות היא מנהלת פסטיבל בארמון בביידין, בהרי השוף, הנמצאת כ- 60 קילומטר דרומית מביירות.
 
"כשהצגתי את העושר העצום של ירושלים בפני באי הפסטיבל, הנוכחים הקשיבו לי בצימאון כשסיפרתי על האופציות העצומות, העומדות בפנינו. לדעתי, העתיד של פסטיבלים הוא החיבור בין תיירות וקולינריה לבין תרבות. הכל הולך ביחד. הקהל לא רוצה לבוא רק למופע וללכת הביתה, אלא מחפש משהו נרחב יותר, כולל הזמנת חדרים לסוף שבוע".
 
שוחחת עם נורה ג'ונבלט?
 
"בהחלט שוחחנו, כשהקשר בינינו משך תשומת-לב. רק שהיא לא הסכימה שנצטלם ביחד".
 
הזמנת אותה לפסטיבל בירושלים?
 
"בוודאי, גם הצעתי שנארגן הסעה בין ירושלים לביירות..."

אנשים צעירים מסוגלים להביא רוח חדשה
 
כשהפסטיבל יוצא בחלקו מהאולמות המסורתיים לאתרים לא סגורים, זה פחות מעונב?
 
"האווירה במקרה כזה היא פחות של קונצרט קלאסי, או של אופרה. כאן אפשר לבוא יותר חופשי, יותר קליל, להגיע שעתיים קודם, להתרווח בבית-קפה ולאחר המופע לצאת החוצה וליהנות ממופע ג'אז פתוח לקהל הרחב תוך כדי לגימת בירה. זה לא כמו בתיאטרון ירושלים, לב הפסטיבל (ובו גם ממוקמים משרדי הפסטיבל – י. ב-א), שבו יש רק מסעדה אחת, צפופה בדרך כלל". 
 

"האוסן", שרון אייל וגיא בכר, צילום: גדי דגון


אם התבטאת לא אחת שהיית רוצה לראות אצלכם שוב את הבמאי פיטר ברוק, אני מבחין כעת  אצלכם במגמה אחרת, כשאינכם מחפשים בהכרח בכוכבים נוצצים

"אנחנו לא מתעקשים שבכל פסטיבל יבואו הסטארים. הרי העולם מלא בצעירים מוכשרים מאוד, שרבים מהם לא נחשפים לקהל הישראלי. לכן, חשוב לנו מאוד להביא את הגל החדש לפסטיבל, כשאני חושב שזה התפקיד שלנו, גם תוך כדי לקיחת סיכונים.
 
"כשאתה מזמין את פיטר ברוק, מובטח לך שיהיו חובבי תיאטרון שיגיעו רק בגלל השם. אפשר להסתכן ולהביא מבחוץ פרינג', שלקהל הישראלי אין סיכוי להיחשף אליו בדרך אחרת. כמו כן מדובר בהגעת אמנים ממקומות פחות שכיחים, גיאורגיה, למשל, משם מתוכננים לבוא בעתיד אמנים להופעה בסביבות עמק המצלבה, שהמנזר בו היה בעבר בידיים גיאורגיות לפני שעבר לידיים יווניות".
 
לדעתך מתפקידו של הפסטיבל להעניק במה להצגה חדשה שיחזקאל לזרוב מעלה עם אלון פרידמן ושירי גדני, חבריו בעבר בתיאטרון "גשר"?
 
"זהו רעיון של המנהל האמנותי שלנו, משה קפטן, להיפתח גם לדברים כאלה. כמו קבוצת 'זיק', שאין לה אפשרות אחרת להגיע לקהל רחב ומתארחת אצלנו אחת לכמה שנים, בהחלט נאפשר ללזרוב להביא לפסטיבל משהו נסיוני בעוד שהקאמרי, למשל, התיאטרון שלו, יכול להציג את הנסיונות שלו במקומות אחרים.
 
"כלומר, הפסטיבל מחפש אנשים צעירים שאין להם גב של תיאטרון ומסוגלים להביא איזו רוח חדשה. כשראיתי בתיאטרון החאן את הצגת 'תהילה', הייתי גאה על כך שהבמאית שלה, שיר גולדברג, קיבלה קודם הזדמנות אצלנו".
 
אם בדרך כלל הבאתם אטרקציות מחו"ל לפתיחה ולנעילה של הפסטיבל, נראה שהפעם אתם הולכים במתכוון על כחול-לבן.
 
"כמו שהבאנו את להקת 'בת שבע' עם הכוריאוגרף אוהד נהרין לפתוח את הפסטיבל ה-50 במלאת 20 שנה ל'אנאפזה', שהוא העלה אצלנו עם הלהקה, אגב כשהתחלתי את עבודתי בפסטיבל, כך יפתח השנה שלומי שבן ותנעל להקת 'כוורת'. לא מוכרחים בשביל זה שמות מחוץ לארץ".
 
אם לגבי שלומי שבן זה מובן, יש להבהיר את נושא הופעת "כוורת" אצלכם. הרי שנים רודפים אחריהם שהם יחזרו לקהל במופע איחוד. כיצד זכיתם בכך?
 
"לא השגנו את זה במקרה ויעידו על כך המפיק שלהם, יהודה טלית וגם דני סנדרסון וגידי גוב. כל שנה בשלוש השנים האחרונות אני קובע איתם פגישה בתל-אביב, אוכלים תותים במשרד של טלית, שותים מים עם לימון ואז אני מעלה את הרעיון של 'כוורת' בפסטיבל ישראל.
 
"בהתחלה זה נגמר בלמה כן ובלמה לא, כשהתוצאה הייתה שהבאנו את 'תסלם' במקומם. השנה הם החליטו סוף-סוף שהפלטפורמה של פסטיבל ישראל מספיק מכובדת בשבילם. היום זאת חוכמה קטנה לדבר על הופעה שלהם גם בפארק הירקון, אבל אם לא היינו מעמידים בפניהם את בריכת הסולטן עם הפרסום על חשבוננו, כשכל ההכנסות הולכות אליהם, לא היה גם הפארק. אני שמח שהצלחנו לגרום להם להתגבר על ההיסוס אם זה לא פתטי לשוב ולהתאחד בגילם". 
 

כוורת, צילום: יח"צ

הם היססו?
 
"איזו שאלה. הם פחדו שלא נצליח למלא פעמיים את בריכת הסולטן ואז הקהל התנפל על הכרטיסים והוספנו הופעה שלישית שם, כשהמטרה היא שלא תהיה חלטורה, אלא משהו שייזכר".
 
ובפארק הירקון?
 
"זה עניין שלהם. אין לנו נגיעה בכך".

ירושלים כאבן שואבת
 
על בסיס איזה תמהיל אתם מבשלים פסטיבל?
 
"זאת השאלה המורכבת ביותר בפסטיבל. אתה צריך שיהיו בו הן מנות ראשונות, הן מנות עיקריות, הן מנות אחרונות ולמצוא את האיזון בין מחול, תיאטרון ומוזיקה על גווניה השונים, תוך כדי התאמת ההופעות לאולמות ולאתרים.
 
"צריך שיהיה איזון גם בין הקהלים השונים. הקהל שבא למוזיקה קלאסית איננו בהכרח הקהל שבא למחול והקהל שבא לתיאטרון לא ממש מחפש מוזיקת עולם. לצד שיקולים אלה ישנו הרצון להפוך את ירושלים לאבן שואבת גם לישראלים, לא רק לתיירים.
 
"אגב, לתמהיל הזה אנחנו מגיעים לא רק עם רעיונות משלנו. יש יוזמות מבחוץ. לדוגמה הקונצרט במוזיאון מגדל דוד שבו ישמיעו הרכב תזמורתי מאסטוניה ומקהלה מלטביה בניצוחו של אנדרס מאסטונן קטעים מוזיקליים לטקסטים יהודיים עתיקים שהולחנו על-ידי מלחינים בני תקופות שונות. הם באים כתוצאה מהקשר שלהם עם יוסף ברדנשווילי, ממלחיני הקונצרט".
 
איך אתם משיגים את ההופעות מחו"ל?
 
"קפטן ואני כל הזמן עם אצבע על הדופק לגבי מה שקורה בפסטיבלים אחרים, לצד התכתבות עם אמנים מבחוץ. כך אני מתכתב שנים עם פיטר ברוק שההתארח בפסטיבל כמה פעמים עם הצגות שביים".
 
למרות שחרף היותו יהודי הוא לא ממש ידיד שלנו
 
"כל פעם שהבאתי אותו לפה הוא לא הסכים להתראיין נגד ישראל גם אם העיתונאים, החברים שלך, ניסו למשוך אותו בלשון. הוא אמר שהוזמן ארצה על-ידי הג'נטלמן והתכוון אלי. לדבריו, הוא בא הנה מסיבות אמנותיות ולא פוליטיות, כשכל רצונו זה לעשות אמנות".
 
עד לאן הגעת השנה כדי לאתר אמנים לפסטיבל?
 
"השנה לא הרחקתי לכת, אבל לפני שנה הייתי בסין ולפני שנתיים הוזמנתי לטוקיו במסגרת מחווה לקשרי ישראל-יפן. זה נפל על זמן הצונמי, עיתוי לא סימפטי לביקור. כשמדובר בנסיעות רחוקות אנחנו משתדלים שזה יהיה באמצעות מימון חיצוני ולא ינחת על ראשינו.
 
"לא תמיד צריך לנסוע כדי להשיג מופעים. לעתים אפשר להגיע לכך דרך חילופי אינפורמציה. בשביל מופעים מוזיקליים על-פי-רוב לא צריך לנסוע, אפשר לשמוע ולראות בווידאו או אפילו באינטרנט. כך לגבי ההרכב שמגיע הפעם מברזיל. אבל, לעומת זאת, לגבי תיאטרון ומחול אי אפשר להחליט ללא צפייה ישירה".
 
מפתחים עם הזמן חוש ריח כדי לא ליפול בפח ולהימנע מקניית חתול בשק?
 
"כשאתה הולך לראות משהו בארץ אחרת, עליך לנטרל את עצמך מהטעם המקומי. לדוגמה 'פמילי פלוז', להקת מחול צעירה מגרמניה שהחליפה 30 מסכות תוך כדי הופעה. צפיתי בה באופן אקראי בספרד באיזו עיר קטנה וצחקתי כל הזמן. לעומתי, הספרדים לא צחקו בכלל. כדור שביעי למגורשי ספרד בירושלים, הייתי שם בביקור פרטי עם אשתי כדי לחגוג יום הולדת. נפגשתי עם הגרמנים על כל כוס יין והזמנתי אותם הנה מתוך תחושה שהישראלים יאהבו אותם וכך היה".
 
זה לא תמיד כיף, הלא כן?
 
"אתה יודע מה? – נישאר בספרד. פעם הייתי צריך להגיע לאיזשהו חור שם כדי לראות איזו להקה מוטרפת, שלפני שנים הופיעה בארץ. הם פנו אלי ואמרו שיש להם ביקורות טובות והם מזמן לא היו בפסטיבל שלנו. לא לקחתי בחשבון כמה נידח המקום שהם הופיעו בו, עיירה שאני לא זוכר את שמה. לאחר חיפושים הגעתי לשם בסוף עם הלשון בחוץ. ומה אני אגיד? – כל המאמץ שהשקעתי כדי להגיע אליהם לא הצדיק את הבאתם ארצה. לפעמים אתה נוסע כדי להגיע למסקנה שמשהו שמציעים לך לא טוב".
 
אם ניכנס לעובי הקורה של התוכנית האמנותית, בתחום המחול אתם מביאים את בלט ג'נבה, שבעברה נוהלה על-ידי בלנשיין האגדי. איך הלהקה מגיעה הנה לראשונה כשמזה עשור היא מנוהלת אמנותית על-ידי פיליפ כהן, ששמו אומר הכל?
 
"לא רק שמו. הוא יהודי מאוד חם שיש לו משפחה באשדוד ובאשקלון. למה הם לא הופיעו כאן? – היה להם משא ומתן עם המשכן לאמנויות הבמה, בתל-אביב וזה לא יצא לפועל מהרבה סיבות. אני הגעתי לכהן בעיתוי שבו הבשילו התנאים להופעת הלהקה שלו בארץ. הם ירקדו לצלילי 'גלורי' של הנדל, הפקה יוצאת מהכלל מבחינה ויזואלית ולצלילי 'כלולות' של סטרווינסקי. כהן אמר שיביא למופע שלהם 20 בני משפחה שהוא סוף-סוף יוכל להתגאות בפניהם לגבי מה שהוא עושה.
 
"בתחום המחול יהיו לנו הלהקה הספרדית שהזכרנו וגם הלהקה של שרון אייל וגיא בכר שתופיע במתחם הבלתי שגרתי ב'בית הנסן'. הכוריאוגרף הישראלי עמנואל גת יבוא הנה לראשונה עם הלהקה שהקים בצרפת ואילו להקת המחול הקיבוצית תעלה בבכורה עולמית יצירה חדשה של מנהלה האמנותי, רמי באר. היוצרת העצמאית ענת גריגוריו תעלה יצירת סולו של 45 דקות, המשלבת תיאטרון ומחול". 


"חסר השלם" (צילום: אביב חופי)

ראייה רב שנתית
 
כשמגיעים לתיאטרון, אי אפשר בלי יפנים

"יש גם הפעם משהו יפני, אבל לא לגמרי. מדובר בבמאי החדשני הידקי נודה, מנהלו האמנותי של תיאטרון ה'מטרופוליטן טוקיו', שיבוא עם שחקנים אנגלים, שיעלו הצגה בהשראת אירועי ה-11 בספטמבר. מאנגליה יגיעו שתי קבוצות, אחת מהן תיאטרון בובות. ומהארץ, לצד ההצגות של לזרוב ושל קבוצת 'זיק', יועלו במסגרת הפסטיבל שתי בכורות לתיאטרון לילדים – 'הלב של שירז', הפקה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער על-פי ספרה של הזמרת ריטה ותיאטרון 'מדיטק' חולון בשיתוף בית ליסין שיציג את גרסתו ל'כטוב בעיניכם' מאת שקספיר".
 
יד על הלב, זה מספק אותך מבחינת תיאטרון?
 
"אצלנו כל שנה היא שנה חדשה, כשהראייה שלנו היא רב-שנתית. יש שנים שבהן אנחנו שמים דגש על תיאטרון, תחום יקר מבחינה כלכלית, כמו מחול ויש שנים עם דגשים אחרים. אם אתה משקיע הרבה כסף בתיאטרון, נשאר לך פחות לתחומים אחרים. לכן, אנחנו לא הולכים מדי שנה בגדול בתחום הזה" 

וכשמדברים על מוזיקה קלאסית לא תמיד חייבים להבריק עם שמות מפוארים מבחוץ.
 
"זה נכון.  שניים מהקונצרטים החשובים הפעם הם משלנו. כך יציין הפסטיבל מלאת 100 שנה להלחנת 'פולחן האביב', יצירתו המהפכנית של סטרווינסקי, בקונצרט חגיגי של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, בניצוח פרדריק שאזלן. ואילו דייויד שטרן ינצח על האורטוריה 'אסתר' מאת הנדל בביצוע משותף של האנסמבל הקולי הישראלי ותזמורת בארוקדה".
 
נראה שלמרות ניצוצות "פולחן האביב", הקהל כאן מחפש יותר את המוזיקה העתיקה כמו בפרויקט הלטבי-אסטוני וכמו המוזיקה שמשמיע אנסמבל "ווקס לומיניס" ("הקולות המוארים") מבלגיה.
 
"במוזיקה עתיקה יש סימנים של קדושה כזאת או אחרת וזה הולך מצוין עם ירושלים ומדבר לקהל רחב. לגבי מוזיקה סימפונית, יש כל השנה קונצרטים של התזמורות הגדולות. אנחנו מחפשים את הדברים הייחודיים ולא אלה שנעשים כל השנה.
 
"לגבי המוזיקה הלא קלאסית אנחנו מחפשים את האלמנט היהודי. כך יושק הפעם אצלנו אלבום הפיוטים של יהודי לוב, עם ברי סחרוף כאורח ויש הופעה של אנסמבל 'נאיה', שמתבסס בהנהגת יניב ד'אור על טקסטים מהליטורגיקה היהודית.
 
"לצד זה יביא המופע 'אביטל פוגש את אביטל' שילוב של מוזיקת עולם, ג'אז ומוזיקה תימנית. כמו כן יגיעו מארצות הברית נשפן הג'אז הנודע דון ביירון ומברזיל – רב-אמן האקורדיון רנאטו בורגטי".


"הלב של שירז"

טלפון לאמא של מארק קנופלר

ובאשר למחירי הכרטיסים?
 
"המחירים נעים בין 60-70 שקל עד 220 שקל עם כל מיני מבצעי הנחות. הקפדנו שהמחירים יהיו עממיים ככל האפשר".
 
מה תקציב הפסטיבל?
 
"כ-12 מיליון שקל, מתוכו חמישה מיליון שקל תמיכה ציבורית".
 
גרעונות?
 
"לא היית רואה אותי כאן כל כך הרבה שנים אם הפסטיבל היה סוחב על הגב גרעונות. אם מאריכים לי מדי שנתיים את החוזה, זה סימן שעד כה לא פשטנו את הרגל..."
 
על מה לא תסלח לעצמך אם לא תביא לפסטיבל לפני שתלך הביתה?
 
"אני חובב של להקת ה'דייר סטרייטס'. אירחתי אותם בעבר, כשעבדתי בעיריית ירושלים, לפני שהגעתי לפסטיבל. לא אשכח את המפגש שלי עם מנהיג הלהקה, מארק קנופלר, כששנינו היינו צעירים ובתקופה שעוד לא היו טלפונים ניידים.
 
"אתר בריכת הסולטן היה מפוצץ באותו ערב בקהל, אבל ידידנו מארק לא היה מוכן לעלות להופיע לפני שיעשה שיחה בינלאומית אחת. למי? – לאמא שלו. הקהל חיכה וחיכה והייתי צריך להוליך אותו מהבמה אל תחנת המשטרה, שם היה הטלפון היחיד באזור.
 
"כשהגענו לתחנה התברר שהטלפון בה חסום לשיחות בינלאומיות יוצאות. אז התקשרתי הביתה, לרעייתי, שהמופע לא עניין אותה וביקשתי שתחבר אותנו עם האמא. היא צלצלה והאמא לא ענתה. זה הספיק למארק; הוא עשה את שלו. ההופעה הייתה נהדרת. מאז אני חולם להביא שוב את ה'דייר סטרייטס'..."
 
לבסוף, מה הבאת לפסטיבל ממורשתו של מי שמינה אותך כמנכ"לו, ראש העיר טדי קולק?
 
"'אם תרצה להזמין מישהו לפסטיבל, אל תתבייש להתקשר, כי כולם בני-אדם', טדי היה אומר לי. אפילו לברברה סטרייסנד התקשרנו. הופעה לא יצאה מזה, אבל הגיעה ממנה תרומה גדולה לאוניברסיטה העברית, להנצחה על שם אביה". 
  
 
פסטיבל ישראל 2013 יתקיים בתאריכים -23 במאי 2013 ועד 22 ביוני 2013, ברחבי ירושלים. לפרטים: תיאטרון ירושלים, 02-5605755; מרכז מכירות ארצי, *6226; בימות: 02-6237000.

לרכישת כרטיסים