לכסף יש ריח טוב
 
המחזה "הכל בגן" מאת המחזאי האנגלי ג'יילס קופר יצא לדרך ב-1962 על עגלת "להקת שקספיר המלכותית". אחרי חמש שנים המחזה לבש מחלצות אמריקאיות בידיו של  אדוארד אולבי המחזאי האופנתי של אותם ימים, וזאת הגרסה שהתאטרון הלאומי הבימה העלה לפני ארבעים שנה בדיוק תחת השם "כל מה שבגן".
 
בתמציתו המחזה של קופר מספר על זוג אנגלי, ג'ני וברנרד, שחשקה נפשם ברווחה. הם כבר קנו בית מרווח מוקף גן וכלאו עצמם במשכנתא, אבל העיניים הגדולות, בעיקר של האישה, רוצות עוד ועוד, כמו שיש לשכנים. 

ג'ני, שהכנסת בעלה מעבודתו איננה עונה על כל צרכיה וצרכי הבית והגן הגדול, מוכנה לצאת לעבוד. ברנרד מתנגד כי לתפיסתו עליה להישאר בבית ולדאוג תוך מגבלות תקציב לאחזקתו, לתבשיליו, לבנם רוג'ר בן ה-15, וכיוצ"ב מטלות של נשים נשואות.
 
אבל ג'ני, מתכננת פוטש קטן בדמות חצי משרה. גברת מגונדרת ובעלת מבטא מזרח אירופי כבד, נענית למודעה של ג'ני, ומביאה לה את ההצעה שאי אפשר לסרב לה, וחייבת להיות דיסקרטית, עם מקדמה של כמה אלפי לירות שטרלינג. 



"הכל בגן", צילום: דניאל קמינסקי

כל מה שעליה לעשות, וזאת לא עבודה קשה, להתייצב לפי קריאה, ו"לשוחח" עם גבר מזדמן ועשיר תמורת 500 ליש"ט. תעשו חשבון, תתעשתו כמו ג'ני, תזדעזעו כמו ברנרד, תצאו לזנות כמו השכנות לורה ולואיז ובעליהן ותגלו שלכסף יש ריח טוב יותר מסתם ניחוח מוסרי. אם צריך גם תהרגו את השכן שחושף אתכם.
 
אקטואליות נטולת מיקום
 
עידו ריקלין תרגם ועיבד את המחזה שקסם לו, כדבריו בעיקר כי "פה היה מדובר בדיוק על אותו מעמד ביניים נשחק, שמתאמץ 'לגמור את החודש', ומככב בכותרות העיתונים בישראל בשנים האחרונות".
 
אבל ריקלין נזהר לא להרחיק לכת ולמקם את המחזה בפרבר ישראלי, והסתפק באקטואליות נטולת מיקום, כתב כמה סצינות מחדש, והעניק למתרחש שפה עברית ישראלית עם הרבה הברקות של דיאלוג ברמזים או בגלוי. הוא אפילו הקדים שופט ישראלי אקטואלי כשקבע ששם הסרסורית יהיה "פימוז", שהוא כדבריה ובמבטאה "עם פה וזין".
 
בין השינויים והתוספות בולטים גם הדיונים החברתיים פוליטיים בין שלוש הזונות ובעליהן החיים על חשבונן: קצת שנאת זרים ואפילו קצת אנטישמיות שנותנת הזדמנות לתת תוכן רלבנטי, ושוב עם זין, לתפקיד המיותר של הבן. ויש גם שכן אוליגארך מצליח. וואו. 
 

"הכל בגן", צילום: יוסי צבקר

איה קפלן ביימה ביעילות משתעשעת את ההצגה העולה עתה בתאטרון העירוני של באר שבע, בתוך תפאורה יפה שעיצבה יהודית אהרון כגרסה אנגלו-אמריקאית-ישראלית ראויה ל"גן הדובדבנים" של צ'כוב, ועם תאורה אפקטיבית של זיו וולושין.
 
את התלבושות היפות, בעיקר של הנשים, עיצבה סבטלנה ברגר.את קישוטי המוזיקה הלחין טל בלכרוביץ, ואת אגרופי הגברים ומכותיהם הדריך גנאדי בביצקי.
 
אבל השחקנים טובים
 
אביטל פסטרנק מגלמת את ג'ני בנעימות חביבה כמין המשך ליציאתה לחירות של נורה, תפקידה הקודם בתאטרון באר שבע. את בעלה ברנרד, שומר המסורת החרדית של כבוד אישה בבית פנימה, משחק במאצ'ואיזם מגוחך יוסי מרשק. את הבן רוג'ר משחק במיומנות נערית משועממת אביהוד תדהר. 
 

"הכל בגן", צילום: יוסי צבקר

מיכל ברנד היא השכנה לורה, מולי שולמן הוא בעלה סטיבן, הילה סורג'ון היא השכנה לואיז וקובי לבנה הוא בעלה טום. הם השכנים המכובדים, מתנדבים קהילתיים וכיוצא באלה כיסויי תחת ליציאה הקולקטיבית לזנות. ולדימיר פרידמן חביב כאוליגארך השכן והמחזר ג'ק, שבהברקת עיבוד הוא הישר שבחבורה וחושף את ערוות הממון של שכניו.
 
ואחרונה, חביבה ובמלאכת מחשבת של משחק מדויק – חגית בן עמי הנפלאה כמדאם-סרסורית פימוז. כן, זאת שהשם שלה נכתב עם פ' וז'. 

ועל כל אלה נאמר: אם תרצו - תאכלו. בתיאבון.