אני מגיע להופעה של ברברה סטרייסנד באיצטדיון בלומפילד ביפו בחשש מסוים. הרי זו השחקנית-זמרת שבני דורי גדלו עליה. "מצחיקונת", "ינטל", "כך היינו", "כוכב נולד" זו אושיית קולנוע ומוזיקה בלתי מעורערת. אגדה עוד בחייה, שמעבר לסרטיה הרבים מאחוריה יותר מ-40 אלבומים.  ומה אם הדיווה בת ה-71 תאכזב? ומה אם לא תהייה במיטבה?

בעוד המחשבות האלה מנקרות, מזדקרת לה הבמה הענקית שבאיצטדיון בלומפילד, כשמשני צידיה תמונות גדולות של גשר ברוקלין. וזה היה הסימן הראשון לכך שזו הולכת להיות הופעה מאוד אישית, שהרי הכוכבת נולדה בברוקלין ותוך סגירת מעגל עם עצמה , מקורותיה ושורשיה, חזרה לבסוף לגור שם. ומתברר שזו אכן הייתה הופעה קלאסית אמיתית, עשירה, מרגשת, גדולה מהחיים ומשלבת אלמנטים רבים.


ברברה סטרייסנד (צילום: פיטר הלמג'יי)

מופע יהודי ומשפחתי

סטרייסנד מחבקת במופע הבימתי שלה בעוצמה את יהדותה ואת ישראל, וספק אם את ההופעה שראינו אתמול היא מעלה על איזושהי במה אחרת בעולם. ב-08.35  מתחיל קטע פתיחה אינסטרומנטלי פומפוזי של התזמורת הגדולה שמלווה אותה, מתוך הסרט "מצחיקונת". ברקע מוקרן סרטון שבו היא נראית כילדה וכנערה ברוקלינית העושה את צעדיה הראשונים בשואו-ביז ומוצגת בו הקריירה שלה עד "מצחיקונת". 

אחר כך פונה האמנית לקהל בעברית וכל המחיצות שאולי עוד היו - קורסות. כשהיא עוטה על עצמה גלבייה-גלימה שחורה עם שוליים מוזהבים, היא פותחת עם "ביום בהיר אפשר לראות לנצח". 

מתברר שגם אחרי כל כך הרבה שנים קול הנשמה הגדול, האיכותי והנדיר, עוד פועם בגרונה, ואפילו 60 נגני התזמורת שלה לא מאפילים עליו. במרוצת השירים הבאים, בהם Nice n' Easy, Bewitched, Bothered and Bewilderesd  ו- Didn't We - שלובים סיפורים שונים שלה. בין היתר הפרט הפיקנטי על כך שלאחר שב-1967 הופיעה בסנטרל פארק ושכחה את מילות שלושה משיריה, היא הפסיקה לשיר למשך 27 שנים, עד שפותח הטלפרומפטר, העומד לפניה, ואפשר לה לדבריה לחזור לבמה ללא חשש, והיא מבקשת מאיתנו שהמכשיר לא יסב את תשומת הלב ממנה.

אגב, לא רק כל מילות השירים מוקרנות עליו אלא גם כל קטעי הקישור. אנחנו למדים לדעת שהמופע האדיר הזה מתוקתק לפרטי פרטיו, ואם סטרייסנד משכילה להישמע טבעית וספונטנית למרות שהיא קוראת טקסט כתוב, הרי זה בזכות כשרון המשחק שלה. האמנית גם מגלה שהיא לא מסוגלת לשיר עם פלייבקים אלא רק עם תזמורת חיה. כיף לשמוע.

אבל לב לבם של קטעי הקישור בהופעה מוקדשים לחייה היהודיים  של האמנית, למורשתה ולמשפחתה. מהסיפורים על לימודיה ב"ישיבה" במשך שלוש שנים והחינוך היהודי המוקפד שקיבלה  ועד הרגע שבו היא מעלה לבמה של בנה ג'ייסון גולד (מבעלה הראשון אליוט גולד), שערך לה סרט יומולדת והיא מקרינה אותו בגאווה  אימהית ואחר מבצעת איתו בדואט את השיר המרגש "כמה עמוק האוקיינוס".

ג'ייסון מתגלה כזמר מוכשר בזכות עצמו ומקבל מאמא גם סולו, "מיסטי", בזמן שהיא יורדת להחליף את הגלבייה בחליפת מכנסיים עם נצנצים. ואם כבר משפחה, האמנית מבצעת לזכר אביה את השיר המרגש מהסרט "ינטל" Papa Can You Hear Me.

סטרייסנד מספרת שנטעה בארץ עץ לזכרו, עניין המחבר אותה לאג'נדה הירוקה שלה, להטפתה לשמירה על הטבע של הכדור שלנו ומשאביו, אגב ביצוע השיר Evergreen. ולהשלמת הקטע המשפחתי היא מעלה לבמה גם את אחותה רוזי לביצוע השיר Smile.


ברברה סטרייסנד (צילום: פיטר הלמג'יי)

הקהל עומד על רגליו לביצוע "התקווה"

היא פרפורמרית ענקית, המסוגלת לרכז אליה את תשומת הלב אפילו כשהיא יושבת ליד פינת התה הקטנה שלה ועונה בחינניות ובהומור יהודי, עם פאנצ'ים, על שאלות ילדים משלנו, שקיבלה מבעוד מועד. והכריזמה שלה מתפרצת כשהיא מקפצת, רוקדת ושרה את דואט הדיסקו שלה (במקור עם דונה סאמר), Enough Is Enough.

סטרייסנד מקדישה קטע מחווה מיוחד לידידה, המוזיקאי הנהדר מרווין המליש, שהלך לעולמו באוגוסט 2012, בביצוע שניים מהלהיטים שכתב, "מה שעשיתי בשבילך", מהמחזמר הנודע של בימות ברודוויי "שורת המקהלה" ו"כך היינו". מי שציפה ללהיטים שניפקה האמנית לאורך השנים, קיבל אותם במחרוזת ובנפרד. ברשימה, בין היתר: "אישה מאוהבת",  "אשמה" ו"הגבר שלי", שפתח את החצי השני של ההופעה, אחרי ההפסקה.

בחלק זה בא לידי ביטוי גם כריס בוטי, חצוצרן וירטואוז, השותף לסיבוב האירופי של סטרייסנד, שישראל היא התחנה האחרונה בו, והיא מציינת זאת בסיפוק ואף טורחת להדגיש שההופעה הנוכחית היא ה-99 בכל הקריירה שלה (היא לא עלתה על במה יותר מדי פעמים לאורך השנים), מה שאומר שהמופע השני שלה בישראל, במוצאי שבת, אף הוא בבלומפילד, יציין את הופעת ה-100 של האמנית. מעניין אם היא תכין ספיישל מיוחד לקראת האירוע.

בוטי מנגן בסגנון הג'אז את "מה אעשה?", כשסטרייסנד מצטרפת אליו והשניים מבצעים יחד גם את My Funny Valentine. בוטי עושה קטע נוסף, הפעם עם הכנרת המצוינת לוצ'יה מיקארלי, ולאחר מכן מבצעת סטרייסנד את People, בקול גדול, ממש כמו בימים הטובים – עוד אחד משיאי הערב. אחריו באים Here's to Life וקטע בו נוטלים חלק גם חברי "מקהלת תל-אביב", Make  Our Garden Grow.

סטרייסנד מאזכרת שבאירוע לכבוד יום הולדתו ה-90 של הנשיא שמעון פרס היא ביצעה את "אבינו מלכנו", לבקשתו, ולכן לקראת סיום הופעתה בבלומפילד היא מקימה את הקהל על רגליו כשהיא מגישה ביצוע אישי מיוחד להמנון "התקווה".

השיר האחרון, בסביבות השעה 23.00, הוא Some Other Time, כששוב אנו נאלצים לשמוע, הפעם מפי סטרייסנד, על אותו חוק עזר עירוני שלא מאפשר להשמיע רעש מרמקולים בדציבלים גבוהים באזורי מגורים, ולכן היא צריכה לסיים את הופעתה. ואנחנו רצינו עוד.