"פנתר לבן" (ישראל 2013)

סרטו של דני רייספלד הוא פרויקט עלילתי ראשון המטיל זרקור על תופעה שכבר סוקרה בכתבות טלוויזיה והוטל עליה איזשהו זרקור דוקומנטרי: עולים רוסים החשים בישראל כזרים והניכור מהאוכלוסייה הישראלית גורם להם להתבדל כרוסים לאומנים ולחפש דרך לפרוק את הזעם והתסכול שהצטברו אצלם, באמצעות התאגדות בתאים ניאו-נאצים אלימים.

אלכס (יבגני אורלוב), בן לאלוף אגרוף לשעבר במוסקבה שנהרג במבצע "חומת מגן", נגרר על ידי אחיו הגדול לפעילות אלימה בתא ניא-נאצי בטבריה, עיר מגוריהם. הוא נעצר ואיש המשטרה הוותיק דוד (זאב רווח) שתפס אותו על חם ולומד על עברו המשפחתי מציע לו עסקה: להתחיל להתאגרף אצלו במועדון "כפפות הזהב", ולהבטיח להתרחק מהפשע.

אלכס נענה להצעה ואף נוצר קשר רומנטי בינו ובין יסמין (מיטל גל), בתו של דוד. אלא שהקונפליקט עם חבורת הניאו-נאצים וגם, ודאגתו לאמו החולנית, לא נותנים לו מנוח ותוכניותיו ישתבשו.  89 דקות.

רייספלד משרטט את הסיפור בחלוקת שחור-לבן מאוד ברורה, בסטריאוטיפים מובהקים וכמעט בהיעדר ניואנסים, אבל עדיין מדובר בסרט שמקרין עוצמה ואמינות. אורלוב מצוין.

פנתר לבן, ישראל 2013. תמונת יח"צ

"אלבום 61" (ישראל 2013)

סרטו הדוקומנטרי של חליל אפרת, שחקן שחמט בינוני, שיוצא לעקוב עם מצלמתו אחר התמודדותו של רב האמן בוריס גלפנד מראשון לציון על כתר אלוף העולם בשחמט, בתחרות שנערכה במאי 2012 ברוסיה, נגד יריבו ההודי, אלוף העולם ווישאנתן אנאנד.

רק 16 אנשים זכו עד כה בתואר אלוף העולם בשחמט וגלפנד, יליד מינסק, שב-1992 כבר דורג שלישי בעולם אחרי האלופים גארי קספרוב ואנטולי קרפוב, חונך כבר מלידתו על ידי אביו לשאוף לתואר הנכסף הזה. אפרת מתאר את מאבק המוחות המתוח שבין שני השחמטאים בקרב הצמוד והארוך שמתפתח ביניהם ובין אנשי צוות המוחות שלהם, ותוך כדי כך סוקר את ההיסטוריה של גלפנד, בין היתר באמצעות 60 אלבומי תמונות שאביו ליקט בקפדנות.

הוא גם מביא את דעותיהם של מומחים בתחום, מציג את התופעה התרבותית של ילדים רוסים שכבר מגיל צעיר מאוד נצמדים ללוח השחמט ומתחילים להתאמן בנחישות במטרה להגיע לפסגה. הבמאי מציג את השאלה האם ניתן באמצעות התמדה ודבקות במטרה לייצר גאונים אלופי שחמט. 70 דקות.        

סרט מרתק המציג בדרך סדורה ואינטליגנטית את הבועה האקסקלוסיבית הזו של תרבות השחמט היוקרתית והאליטיסטית ושל העוסקים בה.

אלבום 61, ישראל 2013. תמונת יח"צ

"האמן והדוגמנית" (ספרד 2012)   

סרטו של פרננדו טרואבה. העלילה מתרחשת ב-1943 בעיירה נידחת בצרפת, בקרבת הגבול עם ספרד, בתקופת הכיבוש הנאצי. מארק (ז'אן רושפור) הוא פסל וצייר נודע, בשלהי חייו, החי בבית כפרי, באזור טבע פסטורלי. את ביתו פוקדים מעט ידידים, בהם איש רזיסטנס וקצין שוחר אמנות מכוחות הכיבוש הנאצי. אשתו היפה ליאה (קלאודיה קרדינלה) שהייתה בעבר דוגמנית העירום שלו, מאתרת בשוק הכפרי נערה קטלונית יפהפייה, מרסה (אאידה פולך), ככל הנראה פליטה חסרת בית ומשפחה, ומציעה לה לבוא לבית בני הזוג. האישה ובעלה האמן מקווים שהצעירה תוכל להפוך למקור השראה חדש עבורו.

הצעירה נענית להצעה להפוך לדוגמנית העירום של מארק ובתוך כדי התהליך נרקמת מערכת יחסים מורכבת בין השניים. היא מייצגת את יצר החיים הטבעי, הפראי והספונטני, והוא את תפישת העולם של היוצר האינטלקטואל הרגיש המחפש נואשות רעיונות קוהרנטיים לעבודותיו ומשתוקק לגלות ולהתפעם מחדש, אמנותית וייצרית, מיפי הבריאה הנשית. הסרט מבוסס על חייו של הצייר והפסל אריסטיד מאיול. 104 דקות.           

דיוקן רגיש, מעודן ופיוטי של זיקת הגומלין ומאזן הכוחות המשתנים שבין אמן ומקור ההשראה שלו.

האמן והדוגמנית, ספרד 2013. תמונת יח"צ

"הגבירות הנאוות מנאות מרי" (רוסיה 2012)               

סרטו של אלכסיי פדורצ'נקו העוסק באורחות חיי שבט המרי, שאינו ממוצא סלבי, שהשתקע ברוסיה במאה ה-17, ואנשיו הצליחו לשמור על אורחות חייהם, המסורות שעליהן גדלו ואפילו על מערכת האמונות התפלות המפותחת שלהם.
העלילה מגוללת את סיפוריהן של 22 מנשות השבט, הייצריות-נועזות-ליברליות בדרך כלל, שבמרכז חייהן מערכות היחסים שלהם עם הגברים הסובבים אותן, מחיפוש אחר אלה איתם יוכלו לחלוק את החיים ועד ניהול חיי מין פעילים ומספקים.

קנאה, שנאה, תאווה, חדוות המין והכנת הנערות הצעירות לחיי אישות – כשהכל מתובל במנהגים אקזוטיים, דפוסי אמונה יוצאי דופן וטקסים שונים, חלקם ביזאריים - מרכיבים את הפרופיל הססגוני הזה של אורח החיים של נשות השבט שיוצריו הגדירו אותו הדקאמרון של בני המרי. 109 דקות.

עבודת קולנוע נהדרת. פרופיל אנושי חצוף, נועז ומענג של נשים בעלות יצר ותיאבון לחיים.

הגבירות הנאות מנאות מרי, רוסיה 2013. תמונת יח"צ

"דם אפל" (הולנד 2012)    

סרטו של הבמאי ההולנדי ג'ורג' סלוצר, ובמקרה זה הסיפור שמאחורי הסרט חשוב יותר מהיצירה הפילמאית עצמה. מדובר בפרויקט הקולנועי האחרון בו השתתף ריבר פניקס, כזכור כוכב צעיר שכבר מימש חלקית את ההבטחה, שמת בגיל 23, מקוקטייל של סמים שנטל כשבילה ב"וייפר רום", המועדון של ג'וני דפ אז.

מותו הטרגי הפתאומי של פניקס אירע  ב-30 באוקטובר 1993, ימים אחדים לפני סיום צילומי "דם אפל", לאחר שהעבודה עליו כבר ארכה שישה שבועות. חומר הגלם המצולם נותר ללא שימוש במשך 18 שנה, אז החליט הבמאי לנסות לחבר את הטלאים וליצור איזשהו סרט, שבין היתר יהיה פרויקט להנצחת זכרו של פניקס.

במרכז העלילה, סוג של מערבון אקזיסטנציאליסטי, שחקן הוליוודי עסוק, הארי (ג'ונתן פרייס), ורעייתו היפה והפלפלית באפי (ג'ודי דייוויס), היוצאים מאל.איי לבילוי ירח דבש שני בטבע, במדבר אריזונה. אלא שמכוניתם נתקעת בלילה בלב החולות השוממים. לעזרתם נחלץ בוי (פניקס), צעיר מתבודד הממתין בבית העץ שבנה לעצמו בלב הישימון - לסוף העולם, בעודו עורך לעצמו טקסים מוזרים.

באזור נערכו ניסויים גרעיניים שהשפיעו על התושבים הבודדים שחיים שם ובוי עצמו איבד את אשתו, שמתה מלוקמיה. הוא מחלץ את הארי ובאפי ומשכן אותם בביתו, אבל כשהם מנסים לחזור לציביליזציה הם מגלים שהם שבויים שלו, מה גם שבוי מתחיל לראות בבאפי יורשת ראויה לאשתו המנוחה.

סלוצר, היום בן 80, סיפר שהצילומים העיקריים שנערכו בזמנו במדבר יוטה הסתיימו, כשלמעשה מדובר ב-80% מהסרט. הצוות נערך להשלמת ההפקה בצילומי פנים באולפנים בלוס-אנג'לס. תוכננה עבודה בת שבועיים, אבל רק יום צילומים אחד הושלם, בטרם מצא פניקס את מותו. הבמאי מגלה שלאחר מכן התעוררה מחלוקת בין חברת הביטוח והבנק שהיו מעורבים בהפקה וניטש מאבק בנוגע לבעלות על הנגטיבים שצולמו. בסופו של דבר התקבלה החלטה שערורייתית: לשרוף את החומרים.

סלוצר באותה עת כבר שב להולנד, אבל כאשר שמע על המזימה, הפעיל קשרים כדי להפעיל אנשים שיפרצו בלילה בחשאי למחסן בו אוכסנו 700 הקילו של הפילם 35 מ"מ של הסרט, יטעינו אותו על משאית, יסיעו אותו לניו-יורק ובהמשך יעבירו אותו לאירופה. במשך שנים הקופסאות עם הפילם נותרו ללא שימוש, עד שהבמאי לקה במחלה קשה והיה חשש לחייו, ואז הוא החליט לסיים את הסרט, ויהי מה.

מאחר שחומרים מצולמים רבים חסרו לאורך כל העלילה כמעט, החליט סלוצר להשלים את החסר באמצעות תמונות סטילס, קטעים מצולמים לא שלמים שנשארו לאחר העריכה, וכן הוסיף בקולו קריינות שמבהירה מה בדיוק מתרחש בקטעים שלא צולמו. הוא מודה שאמנם לא מדובר בסרט "מושלם", אבל הוא שלם עם התוצאה, בייחוד לנוכח חומרי הגלם העלובים שנותרו לו להשלמת הפרויקט. הוא אומר שעשה ככל יכולתו כדי שהסיפור יהיה מובן למי שצופה בסרט, וטוען שלפי תגובות אלה שראו אותו – הוא הצליח.

מצפייה בסרט, קשה להעניק לו ביקורת הוגנת. זהו כאמור פרויקט לא מושלם, שראוי להתייחס אליו כאל פריט ארכיון/ טריוויה בתולדות הקולנוע וליהנות מעוד קרוב לשעה וחצי של ריבר פניקס, יופיו ואיכויותיו הבלתי ממומשות עד הסוף כשחקן.

פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים יתקיים בתאריכים 13-4 ביולי 2013 בסינמטק ירושלים. סרט הפתיחה "לצוד פילים" יוקרן היום ב-20:00 בבריכת השולטן בירושלים.