שאפתן במסווה של חנון
 
אחד האירועים המוכרים באמנויות הבמה, וברוב המקרים בתחומי המוזיקה, הוא כאשר שחקנים או זמרים או נגנים מתחילים (ולפעמים גם ותיקים שהוזנחו במשך שנים רבות) נקראים להציל מופע ברגע האחרון.
 
זו "הקפיצה" המפורסמת שהביאה לתהילה זמרת אלמונית ששמה מריה קאלרוגופולו שלימים הפכה לקאלאס, הדיווה הגדולה מכולן. הזדמנויות כאלה העלו לכותרות כנרים צעירים כיצחק פרלמן, גיל שחם, ולפני שנה את הזמרת  נעמה גולדמן הוקפצה באמצע "כרמן" במצדה במקום הזמרת שקולה אבד לה.
 
והנה מתוך הבוידעם של מחזאות המאה ה-20 שלפו תאטרון חיפה ותאטרון הקאמרי את "שיגעון המוזיקה" (LEND ME A TENOR) מחזה הביכורים של קו לודוויג מ-, שזיכה אותו בפרס הטוני, ופתח לפניו נתיב של הצלחות רבות. מחזה המתאר "קפיצה" של מזכיר לשיר את תפקיד אותלו באופרה של ורדי.
 
במידה רבה וברורה אפשר היה לקרוא למחזה "הכל אודות אדם" (צ.ל. מקס) על משקל "הכל אודות חווה"(צ.ל. איוו), שעלה לאחרונה בהצלחה בתאטרון באר שבע, והזכיר את הסרט הנפלא עם בטי דייוויס, וגם את המחזמר APPLAUSE של סטיבן זונדהיים.
 
הצרה היא שלעומת המחזה המצליח הוותיק יותר, "שיגעון המוזיקה", למרות משמניהם העודפים של זמר הטנור ואשתו שמככבים בו, ולא רק בהשוואה להם, הוא מחזה במשקל נוצה. וזאת למרות שכפארסת-דלתות הוא כתוב היטב ובהצגה הזאת הוא מגיע עם שיפוריו המוכרים של המתרגם דורי פרנס. 
 

שגעון באופרה, צילום: ז'ראר אלון

עלילת המחזה, המתרחשת ב-1934, מתארת מה קורה כאשר מקס,  מזכירו השאפתן של מנהל האופרה של קליוולנד, חושק, במסווה של חנון, לנצל חולשות של זמר טנור בעל שם עולמי, ולתפוס את מקומו בהופעת בכורה חגיגית של "אותלו". בדרך למימוש ובעיקר אחריו מתפתח מחול קרקסי שרעמי הצחוק שהוא מפיק מכסים על הריק.
 
זהו מחזה שנוצר והוצג במסגרות מסחריות בברודווי, בווסט אנד ודומיהם, ואצלנו כמובן הוא מסוג המפרנסים של התאטרון הרפרטוארי הממסדי והמסובסד. ככה זה כשאלה מעלים שקספיר, איבסן, צ'כוב, בקט ופינטר באולם זעיר או באולם גדול והעלויות גדולות מההכנסות. זה מרגיז, מכאיב ומקומם גם כאשר זה מובן.
 
רעיונות מבריקים בקצב גובר
 
ועם זאת, ולפחות אצלנו, זאת גם הזדמנות טובה למפגן היכולות והכישרונות של במאים, שחקנים, מעצבים ותורמים אחרים להפקת הצגות. וב"שיגעון באופרה" כולם זוכים, ובראשם הבמאי משה נאור, מנהלו האמנותי של תאטרון חיפה. 
  
נאור הדהיר את ההצגה ברעיונות מבריקים ובקצב גובר והולך בתפאורת הסוויטה המלכותית בבית המלון שלילי בן נחשון עיצבה בתחכום מבריק, תחת פנסי התאורה המחייכת של חני ורדי.
 
את הצבעוניות הנפלאה, וגם את הקומדיה, השלימו האבזרים שהביאה ענת זמיר, התלבושות התקופתיות המצוינות של אורנה סמורגונסקי, האיפור והפאות של לורה גולדברג. כך גם המוזיקה, החל בקטעי האריות של ורדי ופוצ'יני, וכלה בעיבודים ובניהול מוזיקלי מצוין של עדי כהן. תרומה מרכזית מאוד להצלחת ההצגה והשחקנים המזמרים, היתה להדרכה הקולית של דוקי עצמון, שהפיקה מגרונותיהם זהב פרוויים. 
  
שלושה הם המזמרים בהצגה הזאת, אסף פריינטא, זמיר של בריטון זוהר, כבל-בוי של מלון הפאר; דביר בנדק ככוכב האופרה האיטלקי טיטו מרלי, שלא כל כך שר הפעם אבל  יודע ללמד איך להתאמן ולשחרר את הגרון, ותלמידו המוצלח הוא עידו רוזנברג, שמפיק מגרונו מרגליות קוליות מדהימות, ונושא את ההצגה כולה על כתפיו העדינות. 
 

שיגעון באופרה, צילום: ז'ראר אלון

בכל רגע נתון נותנים שלושתם משחק משובח, שמגיע לווירטואוזיות הנחוצה לפארסת-דלתות, כל אחד מהם עם מאפייני דמות מובהקים, וכך גם משחקו המצוין של מוטי כץ, כמנהל האופרה ההיסטרי. 
 
בכל רקע נתון מתחרה בהם גלריית הנשים במשחק קומי משובח אחת אחת: עירית קפלן המופלאה כסניורה מרלי, בסצינות של קנאה ואהבה נוסח איטליה; יעל טל המשעשעת כבתו "התמימה בארון" של מנהל האופרה; תמר קינן, סקסית ומפתה כזמרת צעירה המחפשת את ההזדווגות הקרייריסטית.
 
ואחרונה, שועלת-בימות נפלאה, גילת אנקורי המוחלטת לחלוטין בשמלה שחורה נהדרת, בתפקיד ראש אגודת הידידים של האופרה. נדמה לי שהיא תגנוב את ההצגה גם בקבלות הפנים של פרמיירות האופרה הישראלית.  
 
בהערה אחרונה, וזאת בעקבות קטע הסיום המבריק, הייתי מוותר על הטקסט חסר המשמעות העלילתית בחלקה האחרון של ההצגה, ומסתפק במירוץ הסלפסטיק המטורף ללא מילים כמו בסרטים של צ'פלין, או ב"סרט אילם" של מל ברוקס, וסרט זוכה האוסקר 2012 "הארטיסט".
 
בכל מקרה, גם בגרסה המוצגת, ה"שיגעון באופרה" חי, משתגע וקיים.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק