גם הקיץ, כמדי שנה, יקיים הסטודיו למשחק ניסן נתיב את פסטיבל ההצגות "דור חדש בתיאטרון". במסגרת הפסטיבל, בו יופיעו מחזות שקספיריים, עיבוד לטולסטוי ועוד, תעלה גם ההצגה "מלכה" מאת ובבימויו של בוגר הסטודיו ג'ייסון דנינו הולט.
 
ההצגה, על פי הגדרתו של דנינו הולט, היא "אגדת פופ למבוגרים" שנתפרה במיוחד למידותיהם של תלמידי הסטודיו, ושואבת את השראתה ממוזיקה, מחול, פילוסופיה וסרטי דיסני. היא מספרת את סיפורה של מלכה שהיה לה הכול, אך הגורל טורף את הקלפים ומלמד אותה שיעור מטלטל בענווה, לצלילי להיטי פופ גדולים מהחיים.
 
לדנינו הולט קריירה טלוויזיונית ענפה, ששיאה בסדרת הדוקו-ריאליטי "מחוברים 2", בה חשף את חייו האינטימיים ואת יחסיו המורכבים עם אמו. אך לצד העשייה הטלוויזיונית הוא מתמסר באדיקות לתשוקתו האמיתית הגדולה - התיאטרון.
 
מאז סיום לימודיו בסטודיו ניסן נתיב לפני כשלוש שנים, כתב וביים את ההצגות "ליידי טוויסטד" -שעלתה בבכורה בפסטיבל ישראל 2010, "לב" - שהופיעה בפסטיבל עכו 2011, "אדיפלית" - במימון מנהל תרבות ב-2012, וכעת "מלכה" – אותה יצר בשיתוף עם תלמידי הסטודיו.   


"מלכה" (צילום: אשר סבידנסקי)

אגדה לא פולטיקלי קורקטית
 
איך נכתבה ההצגה?
 
"מלכה" נכתבה במיוחד ועבור התלמידים בניסן נתיב. לא היה לי מושג מה הולך להיכתב, ויותר מזה, בהתחלה הבטחתי לעצמי לא לכתוב אלא לבחור מחזה קיים לעבודה עם כמות הסטודנטים הכה גדולה שהיה לכיתה להציע - 17 תלמידים. אז החלטתי להצטרף לשיעורי התנועה שלהם בהדרכת מרינה בלטוב והתבוננתי בהם, חיפשתי חומר שיכול להתאים להם.
 
"תוך כדי ההתבוננות הזאת עלה לי רעיון לעשות איתם חומר מקורי וכבר הייתה לי התחלה של רעיון בראש. עליתי לעכו לשבועיים וניסיתי לראות אם משהו מהרעיון הזה מצליח להיתרגם לחומר כתוב - וכן, הצליח".
 
כמה זמן לקחה העבודה?
 
"הצגות בניסן בדרך כלל עוברות תהליך חזרות של חודשיים, אבל 'מלכה' היא תוצר של יותר מחצי שנה - מתחילת ההתבוננות ההיא ועד לפרימיירה. ההצגה נכתבה לתלמידים, בהמון אהבה, דרך אימפרוביזציות, שיחות מעמיקות, וניסיון להכיר אותם ולהגשים את החלומות שלהם".
 
ויצאה "אגדת פופ למבוגרים"?
 
"יצא פיוז'ן. המסגרת היא של אגדה לכל דבר, יש מלכה, יש יער מכושף, יש מכשפה ויש רצון להפי- אנד. אבל היא לחלוטין לא הצגה לילדים – היא לא פוליטקלי קורקטית, היא מרשה לעצמה להיות אכזרית, מינית, בוטה, אלימה, קשה לעיכול ומטרידה. ואז הגיעו השירים – שהם קאברים לשירי פופ של מייקל ג'קסון, קיילי מינו, ביורק, לנה דל ריי,אפרת גוש ועוד.
 
למה דווקא השירים האלה?

"מעניין לנתח במבט לאחור למה דווקא השירים שנבחרו הם אלה שנבחרו. דבר ראשון, הם לחלוטין מקדמי עלילה – השירים מושרים כחלק מסיטואציה ומעצימים אותה. הרובד השני, שהוא המאפיין החשוב יותר לדעתי, הוא עניין המשמעות האסתטית של תרבות הפופ, של הגדרות האסתטיקה - מיהו יפה? מיהו דחוי? על פי איזה אייקונים אנחנו מגדירים את החלומות שלנו וכמה הם מחלחלים לעולם המוסרי שלנו?"
 
אז מה בעצם הסיפור של מלכה?
 
"מלכה (במלעיל) הייתה מלכה גבוהה תמירה ויפה שהיה לה גבר מהמם ובן שהוא מקור הגאווה שלה. אבל אז פורצת מלחמה, והמלכה מבינה שאותה הם רוצים ובורחת כדי להציל את הממלכה. במנוסתה היא פוגשת מכשפה שמציעה לה להפסיק את המלחמה ולהשאיר את אוהביה בחיים אם תסכים להפוך לדבר שממנו היא הכי מפחדת. מלכה מסכימה והופכת לשחקנית הנהדרת בת אל פאפורה, שהיא, כידוע, נמוכת קומה.
 
"המלכה חוזרת מלאת גאווה לעם שהצילה, רק כדי לגלות שהוא לא מוכן לקבל אותה - לא כשהיא נראית ככה. ואז מתחיל המסע האכזרי שלה בשבילי הדחייה החברתית לחריגות שלה שמביא אותה ל... טוב. תבואו לראות את ההצגה".

מאלו מקורות שאבת את ההשראה לכתיבה?
 
"מקורות ההשראה הם רבים. דבר ראשון התלמידים עצמם. המון מוזיקה קלאסית והמון מוזיקת פופ. גם עולם המחול היה רפרנט חזק, בייחוד עבודותיה האחרונות של שרון אייל, סרטיו של באז לורמן ומאסות על אסתטיקה ויופי של מגוון פילוסופים, מיוון העתיקה ועד למאמרים בני ימינו. אה, וכל סרטי דיסני".


"מלכה" (צילום: אשר סבידנסקי)

"לייצר אטמוספרה של עבודה על חומר מקורי זה טריקי"
 
זאת צריכה להיות חוויה מיוחדת לביים הצגה בסטודיו שלמדת בו.
 
"זאת הייתה סגירת מעגל מאוד משמעותית בשבילי והחיזור שלי אחריה היה ארוך וממושך. מנהל הסטודיו מיכי ורשביאק הגיע לראות את כל ההצגות הקודמות שהעליתי, והוא מכיר אותי היטב כתלמיד בכיתה. הסטודיו מאוד שומר על התלמידים שלו, גם הקיימים וגם הבוגרים, ואני חושב שהוא חיכה עד שהרגיש שהבשלתי מספיק בשביל לעבוד עם כיתה.
 
"החוויה האישית של לעבוד עם סטודנטים הייתה מרתקת. זאת פעם ראשונה שאני מונחת על קבוצת אנשים שאני לא מכיר, שצריך לבנות איתם אמון מאפס, להוביל אותם למסע, להכניס אותם לעולם שלי. זאת הייתה חוויה מעצימה, מטלטלת, מאוד פרסונלית ומעשירה. פתאום מצאתי את עצמי יוצר שיטת עבודה, מבין שיש לי דרך מסוימת. מצאתי את עצמי מלמד אותם ומנסה להנחיל להם ערכים מסוימים רגע לפני שהם מגיחים החוצה לעולם".   
 
זאת פעם ראשונה שיוצא לך לעבוד על הצגה כה רבת משתתפים?
 
"כן. לכתוב הצגה ל-17 תלמידים זה פרויקט מאתגר מאוד. מתוך ההכרות שלי את העולם הניסן נתיבי ואת הרגשות של התלמידים במסגרת הזאת, היה לי חשוב לתת ביטוי מאתגר והולם ליכולות שלהם. מה שנקרא, לא רק לכתוב את מה שההצגה צריכה מבחינה דרמטית, אלא גם לחשוב איך אני מביא את הכישרון של האנשים האלה לידי ביטוי בצורה מקסימלית.
 
"היה לי חשוב לשמור עליהם, ויותר מזה, לשמור על גוד וייב בתהליך העבודה. מבחינתי, הקסם האמיתי הוא בחזרות – זה המקום שבו האמת מתגלה, ולייצר אטמוספרה של עבודה על חומר מקורי זה טריקי. אני חושב שבסופו של דבר צלחנו את זה בסדר".


"מלכה" (צילום: אשר סבידנסקי)

להגיע לאמת מופשטת
 
בשנים האחרונות אתה עוסק לא מעט בתיאטרון, אחרי קריירה ארוכה בטלוויזיה. הלב מושך לשם?
 
"תיאטרון זאת אהבתי הגדולה. הלימודים בניסן נתיב שינו אותי ואת חיי. בחדר חזרות או על הבמה, הזמן זז אחרת אצלי. אני יכול לעבוד שעות וזה אפילו לא ירגיש כמו עבודה. העבודה בטלוויזיה היא תחום שאני שואב ממנו הנאה, אתגרים, חוויות – וההתמקצעות לאורך השנים מביאה המון סיפוק. אבל היא תמיד קורית במקביל לעשייה תיאטרונית.
 
"דרך הפריזמה של הבמה ושל העיסוק בגורמים שמרכיבים את המדיה הייחודית ועתיקת היומין הזאת אני מוצא את עצמי שואל את השאלות שבאמת מעניינות אותי, חוקר את התחומים שאני רוצה להאיר עליהם אור, מוצא השראה, מוצא תקווה, מזור לכאבים וכלי לזעוק. אני לא אוותר על העולם הזה בחיים.
 
"יותר מזה, ממש עכשיו קבוצת השחקנים שאני עובד איתה ואני החלטנו להקים קבוצה בשם 'אומאמי'. כולנו חברים, וקיים בינינו חוזה לא כתוב של אמון ושל התמסרות לתהליך היצירתי, אז החלטנו להקים מין איגוד שיכלול את כל מה שעשינו עד עכשיו – 'ליידי טוויסטד', 'לב', 'אדיפלית' - ואת כל מה שנעשה בעתיד. זה יותר מקבוצה - זאת אג'נדה, זאת צורת עבודה, זה בית וזה מיתוג". 
   
במבט לאחור, החשיפה ב"מחוברים" תרמה לך ברמה האישית או המקצועית?
 
"ההשתתפות ב'מחוברים' מרגישה לי כמו חלק הגיוני ומסתבר של מסע שאני עובר, מסע של חקר וגילוי. זאת הייתה חוויה מאוד חזקה. אני משתדל לחיות באומץ ובהתבוננות כל הזמן - הסרט הדוקומנטרי שעשיתי על אמא שלי, מחוברים, כל מחזה והצגה שהעליתי, הם כולם חלק מרצון אפילו קצת רוחני להגיע לאיזו אמת מופשטת. לקלף כל הזמן עוד קליפה ועוד קליפה. זה תהליך תרפויטי, ואני מקווה להמשיך ככה עוד שנים רבות וטובות".   
 

ג'יסון דנינו הולט (צילום: אלון ימין)

ומה על הכוונת?
 
"בימים אלה ההצגה 'אדיפלית' חוגגת שנה ואני נכנס לשחק שם במקום מאור שוויצר שממשיך הלאה לדברים אחרים. חוץ מזה, אני זוכה קרן פיתוח מחזאים במסלול 'נקודת פתיחה' של מפעל הפיס. קיבלתי מלגה וליווי דרמטורגי של המחזאית והבמאית לילך דקל אבנרי, ואני עובד על זה באינטנסיביות בתקווה לסיים את המחזה עד סוף השנה.
 
"יש גם המון חומרים של מחזאים גדולים שהייתי רוצה לגעת בהם, למשל שרה קיין, דיאה לוהר, אוסקר ווילד, לורקה, ניסים אלוני, סופוקלס והיד עוד נטויה. מכיוון שאין לחומרים האלה נטייה לעלות על במות בארץ, הייתי רוצה לחזור למסגרת העבודה בניסן נתיב כדי לביים הצגות כאלה, להתנסות בחוויה וללמוד ממנה כמה שיותר".
 
 
 
"מלכה" תוצג בימים שלישי ורביעי, 24-23 ביולי 2013 ב-21:00 בצוותא תל אביב במסגרת פסטיבל "דור חדש בתיאטרון|" של סטודיו ניסן נתיב (26-19 ביולי). כרטיס: 70 ₪. טל': 03-5182410.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק