מחול - "צלילי המוזיקה", תענוג צרוף

"אני כבר יודעת שזו תהיה הצגה נורא יפה", לחשה הקטנה כשהתזמורת כיוונה את כליה. וצדקה

הישיבה במשכן האופרה מעניקה תחושה חגיגית עוד בטרם החלה ההצגה עצמה, "צלילי המוזיקה". התרגשות נוספת מעוררת התזמורת המכוונת את כליה לפני תחילת ההצגה.

"הם מזייפים", טענה הקטנה, תוצאה של שנים של פלייבקים מהונדסים שאליהם התרגלנו משלל הצגות הילדים הממלאות את הבמות. היא לא הבינה שהיא עומדת להתענג על סאונד אחר לגמרי, זה של הסימפונט רעננה, העומד להעשיר את אוזנינו בחוויה מוזיקלית ברמה אחרת לגמרי.

התמונה הבימתית הראשונה יפהפייה. "אני כבר יודעת שזו תהיה הצגה נורא יפה", לוחשת לי הקטנה. חבורת נזירות השרות "הללויה" מסמנת את האסתטיקה המופלאה שנכונה לנו בכל הרמות, מוזיקלית, ויזואלית וסיפורית.

אניה בוקשטיין סוחטת מחיאות כפיים עם היכנסה לבמה, בתפקיד מריה הנזירה, שנעלמה שוב לשחק עם החיות או לשיר אל ההרים. "איך מחזיקים חזק קרן אור?", שואלות בשירה חברותיה למנזר, ומספרות על דמותה של מריה, שאינה מתאימה לחוקיו הנוקשים של המנזר שבו היא מתעתדת להפוך לנזירה.

נשמה חופשייה

השנה היא 1938. רגע לפני סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, נשלחת מריה המחפשת את דרכה למשפחה ליד זלצבורג, הזקוקה לאומנת לשבעת ילדיו של קפיטן פון-טראפ, שהתאלמן מאשתו ונותר עם חבורת ילדים שמבריחה בכוונה כל אומנת המגיעה לטפל בהם.

פון טראפ מעניק לילדיו חינוך מוקפד וקשוח כאילו היו חייליו. מאז שנפטרה אשתו הוא אוסר על מוזיקה ומשחקים בביתו, והאומנת החדשה, המגיעה עם גיטרה, שירים ונשמה חופשייה, מעוררת לחיים חדשים את הילדים ואת אביהם, שעתיד להתאהב בה ולהינשא לה במקום לברונית שעימה היה אמור להתחתן.

השירים פורטים על נים מוכר, החל מ"אלה דברים שאותי משמחים", דרך "יהי, יודלהי, יודלהי הי" ועד "דו הוא דוב, אולי דובה", שכתבו ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין. כוחם של השירים והביצועים היפהפיים מעוררים בי צמרמורת וגם אחת שכמותי, שאינה נוטה להתרגש מקולות יפים נטו, מתמסרת לכוחה של השירה.

כל חברי הקאסט של "צלילי המוזיקה" מרוממים את ההצגה הזו לגבהים שונים מאלה שאנו מורגלות בהן, ובראשם בוקשטיין, המפליאה לגלם את דמותה של מריה, גם בשירתה המשובחת וגם באמינות משחקית המעניקה שובבות חדשה ועדכנית לדמותה הידועה של מריה.

רפי ויינשטוק לצדה, בתפקיד פון-טראפ, מגלם אף הוא להפליא את דמותו העצית משהו של הקפיטן, ואי-אפשר שלא לציין את דינה דורון, היוצקת נוכחות חזקה בתפקידה הלא גדול יחסית של סוכנת הבית.

הקטנה מתייפחת

נגינתה הנפלאה של סימפונט רעננה, בניהולו המוזיקלי של גיל שוחט וניצוחו של מיכאל שוורצמן, מלווה אותנו לכל אורך המופע, גם ברגעים נטולי השירים. ההתחלפות העדינה של חלקי התפאורה, התנועות המלוות את השירים, משהו בתנועה הבימתית שיצר במאי ההצגה, ארתור קוגן, מצליחה להשאיר אותנו מרוכזות למעלה משעתיים של מופע, לא משימה מובנת מאליה לבת השש וחצי.

"הם לקחו את זה מהפסטיגל", מודיעה לי הקטנה על "דו הוא דוב, אולי דובה", ונראית מסופקת למדי כשאני מבהירה לה שעם כל הכבוד, היא חווה כעת את המקור שממנו לקח הפסטיגל את השיר.

צלילי-המוזיקה-02-anakit.jpg

"צלילי המוזיקה", צילום: יח"צ

היא גם עומדת יפה בעלילת ההצגה, שמספקת מבט נוסף לקטנים על מלחמת העולם השנייה. מבט לא קל, יש להודות: הקטנה מתייפחת כשהנאצים מאיימים על חייהם של בני משפחת פון-טראפ הנמלטים מארצם. כל זה זוכה לגודל הראוי לו, בהפקת-על במשכן האופרה, ולא באיזה הנדוס מסחרי שהיה מקטין את מידותיו.

"צלילי המוזיקה", בית האופרה, תל אביב. במאי: ארתור קוגן; ניהול מוזיקלי: גיל שוחט; ניצוח: מיכאל שוורצמן. עם אניה בוקשטיין, רפי ויינשטוק, לימור שפירא, רוני דלומי, סיון קראוצ'ר, גון הלוי, דינה דורון.

לרכישת כרטיסים

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב-פייסבוקופרגנו בלייק