מחול - "התרסקות" – הפאזל מרשים, התמונה לא מלאה

בדומה ל"תמונות קצרות" ול"מגנוליה", גם "התרסקות" מתאר את הסדקים המתרחבים בתוך המרקם האנושי הרב גזעי בלוס אנג`לס, ואת האלימות המתפרצת, שכבר לא חבויה מתחת לפני הקרקע.

חבית חומר נפץ אנושי

עיר המלאכים כעיר החטאים. או כעיר ללא רחמים. כבר היינו בסרט הזה. רוברט אלטמן עשה את זה ב"תמונות קצרות" הנפלא שלו. פול תומס אנדרסון חבק את הנושא ב"מגנוליה" החזק והאקספרסיבי. ואם תרצו, גם ג`ואל שומאכר בסרטו "הדרך למטה" תפס בביצים את אל.איי האלימה וההזויה, שיושבת לא רק על שבר סיסמוגרפי רגיש לרעידות אדמה, אלא גם על חבית חומר נפץ אנושי. מתחים בין מהגרים מכל מיני אקלימים תרבותיים, קרובים ורחוקים זה מזה, מרכיבים את כור ההיתוך הזה, הזוהר והאפל, השלו והמתפרץ.

למשבצת הרוחשת הזו בדיוק נכנס גם "התרסקות", סרטו הראשון כבמאי של פול האגיס, מי שחיבר את התסריט ל"מיליון דולר בייבי" (והיה מועמד עליו לאוסקר, בשנה החולפת). כאן הוא אחראי לתסריט יחד עם רוברט מורסקו.

בלב הסיפור: פסיפס מורכב ומגוון של דמויות מגזעים שונים המנסות לזרום ברצף הקיום השוטף בלוס אנגל`ס במשך 36 שעות, כשחייהן נשזרים זו בזו בהקשרים שונים, לעתים (נדירות) קומיים, לפעמים (לרוב) טרגיים. האגיס עושה זאת בעזרת אנסמבל ענק של שחקנים, טקסטים חזקים וסיטואציות שמגדירות ומדגישות את כור ההיתוך הרוחש.

שחורים , לבנים והיספנים

בלש משטרה שחור (דון צ`ידל) מנהל קשר מיני עם עמיתה למקצוע, ריאה (ג`ניפר אספוזיטו). אמו מפצירה בו לאתר את אחיו הצעיר פיטר (לרנז טייט), שהתדרדר לפשע, לפני שיהיה מאוחר מדי. האח וחברו אנתוני (לודקריס), פרחחים שחורים, שודדים באיומי אקדח מכוניות של לבנים (מתוך אידיאולוגיה) ושל שחורים (סתם, כי לא שמו לב).

אחד שמכוניתו נשדדה על ידם הוא התובע המחוזי ריצ`רד (ברנדן פרייזר), שדווקא עושה הכל (לא ממש תוך היצמדות מלאה לחוק) כדי לזכות באמונה של הקהילה השחורה, על מנת שתתמוך בו בבחירות הקרבות. אשתו, ג`ין (סנדרה בולוק) חרדה מפני פורצים לדירתם ורק כשהיא מתחלקת בעת היותה לבדה בביתה, היא עתידה לגלות מיהם חבריה האמיתיים.

קמרון (טרנס הווארד) הוא במאי אפרו-אמריקאי החוזר עם רעייתו כריסטין (טנדי ניוטון) מאיזה אירוע נוצץ והשניים נעצרים על ידי צמד שוטרים באמצע אקט מיני אוראלי במכוניתם. אחד השוטרים, סרג`נט ריאן (מאט דילון), בעל נטייה לגזענות, נטפל לאשה, בעוד בעלה עושה הכל כדי שהתקרית תסתיים מבלי שהשניים ייעצרו. בהמשך, איש המשטרה והאישה ישובו וייתקלו זה בזו בנסיבות שונות לחלוטין.

לסרג`נט ריאן יש גם בעיות משלו: הוא מנסה לטפל באביו החולה ולעזור לו באמצעות השגת סיוע מרשויות הרווחה. השוטר המצפוניסט הנסון (ריאן פיליפה) נאמן לעבודתו ועושה הכל כדי שאף אחד לא ייפגע במהלכה. ודווקא לו זימן הגורל מקרה שיגרום לו לסטות לגמרי מעקרונותיו. ובין הדמויות במרקם המרתק תמצאו גם מהגר פרסי, בעל חנות, ובני משפחתו, שמנסה להגן על רכושו ותוך כדי כמעט מסתבך כשהוא יורה במתקין מנעולים היספני.

הפחד האמריקאי מהזר

גזענות היא שם המשחק כאן. אנשים מגיעים למפגשים עם בני גזעים אחרים מעמדת התגוננות או בתחושה ברורה של עליונות, מה שלא מאפשר ניהול דיאלוג אנושי אמיתי, אלא רק יצירה וליבוי של מתחים. האנומליה האנושית והחברתית שבסיטואציה הזו, באה לידי ביטוי בסרט גם בהתהפכות סדרי הטבע המוכרים, כשפתיתי שלג מתחילים להיערם בלוס אנג`לס בסוף הסרט (ב"מגנוליה", למי שזוכר, זה היה גשם של צפרדעים).

האגיס מספר שאת ההשראה לסרט הוא ספג ממקרה שאירע לו - שני חבר`ה שדדו את מכוניתו באיומי אקדח, לאחר שיצא מחנות להשכרת סרטי וידיאו. כשהגיע לביתו, החליף את כל המנעולים ואז ישב והחל לחשוב מי הם האנשים הללו שגנבו את מכוניתו, האם הם מגדירים את עצמם פושעים, מה הם עושים בשעות הפנאי שלהם ואיך הם מצדיקים את פעולותיהם.

"אני חי בלוס אנג`לס יותר מ-25 שנה, וחוויתי מספר רב של פעמים את המלחמה הבין גזעית המשתוללת פה", אומר האגיס. "אני רואה במו עיני את האופן שבו כולנו מכחישים ומתעלמים מהבעיות ומהקשיים של גזעים אחרים החיים איתנו. אנחנו נוהגים לנסות לפרש לעצמנו הכל במונחים הגיוניים ובשל כך אנחנו בעצם מנקים את עצמנו מאחריות. למרות זאת, רק אחרי אסון התאומים הצלחתי לכתוב את התסריט ל`התרסקות`. אני חושב שמה שלמדתי מהאסון זה שהסרט אינו על גזע או על מעמד חברתי, אלא על הפחד שקיים אצלנו, האמריקאים, מ`הזר`. הכל קשור לסובלנות ולאדיבות שחסרים לנו, ולאופן שבו אנו שונאים את אלה ששופטים אותנו, אך לא רואים את הצביעות הקיימת כשאנו שופטים אחרים. אנו חיים בחברה שמונהגת על ידי פחד, ונשיא שמשתמש בפחד הזה כדי לשלוט בנו. אבל לא רק הוא, גם המדיה עושה עלינו מניפולציות. בתסריט רציתי לדון באופן שבו פחד משנה ומשבש את אופן התפיסה שלנו, ואת העולם שסביבנו".

אימפקט ויזואלי יוצא דופן

בגדול, "התרסקות" הוא סרט מרשים, בעל אימפקט ויזואלי ותוכני יוצא דופן. בעייתו העיקרית היא שהוא לא אחיד בכל חלקיו: יש בו קטעים חזקים במיוחד ולעומתם כמה וכמה חוליות חלשות, והסיפורים הסיבוביים שהוא פותח ומנסה לסגור לא תמיד מגיעים לנקודות הסיום המתאימות.

חלק מעלילות המשנה גם חסרות פואנטה והמסר או השורה התחתונה שאתה מצפה לה, אינם מגיעים. בסוף אתה נשאר עם פאזל מורכב מרהיב ומעורר השתאות, שחלק מהחלקים בו עדיין חסר, והתמונה הסופית לא ממש שלמה.

לפרטים נוספים

נחום מוכיח