מחול - רקדני אנסמבל בת שבע יוצרים

רוב יצירותיהם של רקדני אנסמבל בת שבע שהוצגו במסגרת "מחולוהט" בסוזן דלל הן עדיין בגדר הבטחות בלבד, שעוד ארוכה הדרך למימושן המלא.

ראויים לטיפוח

אחד המאפיינים של אירועי "מחולוהט" הוא ההזדמנות הניתנת ליוצרים צעירים לפסוע פסיעות קטנות, ראשונות, בכיוון הבלתי מובטח של כוריאוגרפיה. כולם רקדנים, רבים מהם רק בשלבים המוקדמים של הקריירה המקצועית שלהם.

כאלה הם רקדני אנסמבל בת שבע, שכמו אחיהם בלהקה הבוגרת, יצאו להרפתקה של הפקת ערב מחול עצמאי, מחוץ להשגחתם של מנהלי הלהקות, וביחד הניבו 25 יצירות קצרות.

כשבועיים אחרי הבוגרים, וימים ספורים אחרי הבכורה המוצלחת של יצירה מאת שרון אייל, עלה בסוף השבוע מופע של 13 יצירות שהפיקו ויצרו רקדני האנסמבל. מבלי לחשוש לפגיעה באיש מהם, אפשר בהחלט לומר שלפניהם עוד דרך קשה לפני שיגיעו אל השלם שאותו ינסו ליצור. בשלב הזה מדובר בהבטחות.

כמעט כל אחד ואחת מרקדני האנסמבל הראו משהו שראוי לטיפוח, וכיוון שכולם גם רקדו – ביצירות שלהם או של חבריהם – לפחות בתחום הזה נראה כי מרביתם כבר מצויים בשלב מקצועי מתקדם, ובראשם דניאל אגמי ויערה מוזס. שתי רקדניות מרתקות השבות ומאשרות גם במופע הזה את האמון שניתן בהן בהחלטה לקבלן לשורת הלהקה הבוגרת.

ראויים לציון כרקדנים מבטיחים מאוד גם ערן שני ושני גרפינקל, שאני מאמין כי שכלול המבע שלהם בנוסף על שליטתם הטכנית המצוינת יפתח גם בפניהם שער ללהקה הבוגרת.

בין דואטים לרביעיות

אבל המטרה העיקרית, כאמור היא זו של היצירה הכוריאוגרפית. ומעשר היצירות שראיתי אהבתי את הרעיונות של מורן אייזנברג ב"מים" – יצירה קסומה למדי, בנויה לפרטיה, את הדואטים של עודד ביין "Of A Couple”, הדר יונגר, "לו" ודניאל אגמי עם ליאל אילנברג, "שחיקת הכבשים" ובמידה רבה את הדואט "Baby Girl" של צביקה היזיקיאס.

היצירה הקצרה הזאת היא דוגמה טובה למהלך יצירתי מעניין. הייתה בה אנרגיה רבת עוצמה, שהתפרצה לעתים בהגזמה, אבל היזיקיאס, שגם השתתף בביצוע עם לורן אבנון, השכיל להשתלט עליה ולכלוא אותה בחזרה בתוך מהלכים כוריאוגרפיים מדויקים.

יצירה מקורית בפני עצמה הייתה הדואט של דורון רז, "The Lemon Of The Pink”, שנבנה כשני חלקים שנרקדו בנפרד, כאשר החלק השני משתבץ לאחר כמה יצירות אחרות. אינני בטוח ביעילות הרעיון, למטרות כוריאוגרפיות, אבל במסגרת המופע כולו זה עבד יפה למדי.

המעניין בתכנית המופע היה התנועה בין דואטים לרביעיות, ואם הייתי צריך להצביע על החשיבה הכוריאוגרפית הנכונה לפסיעות ראשונות מסוג אלה של רקדני האנסמבל הרי זה על היצירות לרביעייה או אף יותר, שבהן ההתמודדות היא בתחום המבנה והזיקה המרחבית.

ראוי לציין גם את הבחירה היפה בדרך כלל בקטעי המוזיקה, את התאורה של תמר אור, את התלבושות של דליה לידר, ואת ההפקה של דניאל אגמי.

לפרטים נוספים