אחרוג הפעם ממנהגי שלא להתייחס לשיר מאלבום שטרם יצא. אבל אתם חייבים לשמוע את "אל העולם שלך" של רותם כהן. בעצם, לפני שאתם רצים לחפש אותו ברשת, קודם קראו אותו, כי יותר מהלחן, ההפקה המוזיקלית והביצוע, חשוב הטקסט.

"קמתי עם געגוע כואב וחשבתי/ עם מי את חולקת שמחות/ חשוב לי לשמוע שאת צוחקת הרבה/ ואוהבת אותי עוד פחות// קמתי עם געגוע כואב והבנתי/ הבוקר, שטוב לך לבד/ אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי/ אני נותן לך ללכת לעד// אל העולם שלך, אליו/ אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם/ אז כדאי שתביני כי אינני עוד/ אבל שולח את האושר אל ידיו/ ומידיו אל העולם שלך, אליו/ אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם/ אז כדאי שתביני כי אינני עוד/ אבל שולח לך רק אושר// קמתי עם געגוע כואב והתפללתי/ יותר לא לראות את פנייך/ אני שמח שיש לך אחד שדואג לך/ כמוני, וסומך רק עלייך// כן, אני רציתי כל כך לספר לך שיש לי/ חבר, שאוהב אותי ים".

מקסים, לא? עם טקסט מקורי, ממזרי ושובב שכזה, רווי הפתעות ומיפנים בעלילה, ויותר ממנו - עם הכישרון לכתוב עוד כמוהו - רותם כהן בדרך הנכונה. ואחרי שתתוודעו לאישיותו הבימתית המלבבת, לגישתו הפתוחה והמחבקת, להתנהלותו הבלתי אמצעית בעליל, נעדרת ההגנות והחפה מגינונים, גם אתם תסכימו כי השמיים הם הגבול בעבור רותם כהן. ובמלים אחרות, כוכב נולד.

בשל לכבוש את ההר

וזה לא המתמודד הצעיר נושא אותו שם מ"כוכב נולד" 9. זה רותם כהן, 33 מלוד, שכוכבו דרך, ממש כך, בשנים האחרונות כששירים שכתב הפכו ללהיטים גדולים בפי אייל גולן ("כשאחר", "נגעת לי בלב", "דז'ה וו", "נשמע לי טוב" ו"אתן לך"), שלומי שבת ("מה ששלך שלי", "כשנגיע הביתה") ובועז שרעבי ("אני עובר בסמטאות"), הישגים ששכנעו אותו שבשל הזמן להגשים חלום ולהיות זמר. ותאמינו או לא, אבל ההופעה שראיתי, בזאפה הרצליה, היתה השנייה בלבד שלו. סולד אאוט מטורף, ממש כמו הראשונה.

עם הלהיטים לעיל, שיר-שניים שלו שמסתובבים ברשת וצוברים אלפי ציפיות, השיר שצוטט בפתיחה (הסינגל הראשון הרשמי שלו) ועוד חבילת שירים נאה שמן הסתם תפציע באלבום הבכורה עליו הוא עובד, לרותם כהן כבר יש קהל שלא רק מכיר בעל פה את השירים, אלא גם יודע את חלקו ותפקידו בביצוע שלהם. וזה בהחלט מפליא ומעורר הערכה.
 
למרות שהמוניטין הקצר של כהן נצבר בזכות זמרים "מזרחיים", אל תמהרו לתייג אותו. אפשר להבין אותם. השירים שלו משדרגים אותם ומגביהים את רף האיכות בסצנה הים תיכונית. אך אלמלא הרקע המוכר שלהם והתנהגות הקהל שלו (ולכך עוד אגיע) כהן רחוק מלהיות זמר "מזרחי". ולפחות בשעה הראשונה של ההופעה, כשני שלישים ממנה, ההפקה מוזיקלית של יוסי מור, נגן הקלידים, התנהלה באזור הדמדומים שבין מוזיקה לטינית לפופ של אמצע הדרך ואסטה-אסטה של תזמורת חתונות.

ולא לגנאי חלילה. מפני שכהן רציני בכוונותיו. תראו לי עוד זמר מתחיל, שללא אלבום משלו ועם שיר אחד בלבד ברדיו, עולה לבמה עם הרכב של שבעה מוזיקאים. נוסף על מור גם רמי אוסרווסר בגיטרות, דני שניידרמן בבס, אלמוג ליזמי בתופים, נדב גיימן בכלי הקשה, גל דהאן המשקיען בכלי נשיפה וליאת אליהו - שמתהדרת ברעמת שיער נוסח קרולינה וגם מאתגרת אותה ביכולתה הקולית - תורמת לכהן המון בשירה, ולפעמים, כמו ב"כמה אהבה", גם מחזיקה אותו.

אמת, לא יזיקו לכהן כמה שיעורים בפיתוח קול ושיפור קל של הדיקציה, אולם מעבר לכך הוא בהחלט הפתעה וחוויה נעימה. הוא מזכיר במראהו את אסי ישראלוף מ"מה קשור", רק עם תסרוקת קוצנית עכשווית, מעוצבת ברישול אופנתי. בקולו ובסגנון שירתו הרומנטי-שרמנטי הוא תואם חוליו איגלסיאס, כשמדי פעם מבליחה לתוכה יבבנות סטייל חוזה פליסיאנו.

אבל אם כזמר רותם כהן עדיין לא עיצב את קולו המדויק, כיוצר מוזיקלי וכפרפורמר הוא בשל לצאת לדרך ולכבוש את ההר. "איך לא חשבתי", הוא שר, "שיפה כמוך יכולה להכאיב" הוא שר באיפוק מחויך, מלווה את השירה במימיקת פנים תואמת ובתנועות הסבר בידיו. "בואי נדבר", הוא מציע, "כל הבעיות ייעלמו אם רק נדבר", הוא בטוח, באותה הגשה ידענית ומשועשעת. רחוק שנות אור מגישתם הרצינית והכבדה לעייפה של גיבורי המגזר בבואם לבכות על לב אהובתם.

כמעט סטנדאפיסט. קטעי הקישור שלו משעשעים ושנונים, קצרים ויעילים. ללא גינוני כוכבות (להוציא עיצוב פלורצנטי תכלכל ומסולסל של שמו באנגלית, שלט שכבה ברגע שההופעה מתחילה), ללא דיסטנס, לפחות כרגע. מי יודע מה יהיה אחר כך. "כולם ביחד. הערב הזה מוקלט באייפון של אחותי...", הוא מפציר בקהל לפני "כמעט התרגלתי", והם נענים ומצטרפים בהתלהבות לגרוב הקאריבי העצל, ולמהפך בחיים: "כמעט שהתרגלתי לשתות קפה לבד/ כמעט שהתרגלתי להכין לי מנה אחת... ופתאום זה קרה. זוגיות".

מתמחה בבלדות

יודע לכתוב כהן. בוחן את הזוגיות מזוויות לא מקובלות ומפרק אותה לצרכיו בצורה פקחית ומקורית. מתמחה בבלדות, בשירים שהם סיפורים. שירים שהקצב הפנימי שלהם, המתח, הדרמה והקתרזיס, חשובים יותר מהקצב המוזיקלי.

כמו ב"מושג לאהבה": "..לפעמים אני אומר לעצמי/ תסתכל על עצמך/ אל תיתן לכלום לרסק אותך/ גם לא לאהבה נכזבת/ ולא לשום בן זונה/ ולא לשום בן// והיא הולכת ברחוב/ מנסה שלא לחשוב/ לא לחשוב עליי/ אני מביט בך כל היום/ מנסה שלא לחלום/ לא לחלום עלייך/ לחלום עלייך// אז אני הולך ברחוב לא מבין איך חטאתי/ ומנסה למצוא מושג לאהבה/ בעימותים איתך כמעט נפצעתי/ אבל זה לא נורא/ באמת יחסית להכל זה בכלל לא...". וכשהוא מציין, קודם השמעת השיר, להיט היו-טיוב הוותיק שלו מזה ארבע שנים, כי בהופעה הקודמת כמעט סקלו אותו בגלל שלא שר אותו, אפשר בהחלט להבין את האוהדים הנאמנים שלו.

השירים הם חוויות אישיות שלו וכך הוא מגיש אותם. מתכוון למילים, לשירים ולמשמעויות. שם הדגשים במקומות הנכונים. בקריצה, בתנועת ראש, בחיוך מסוים, בהגבהת קול, אפילו בעיכוס או בתנועות ריקוד מדומיינות. יש לו את זה. נקי מקלישאות ושבלונות, לא מזבל את השכל. מחמם את הלב, כובש ומרגש. מתוק אמיתי.

הוא לא מוותר כמובן על השירים שחיבר בעבור אייל גולן, ודווקא בפיו הם לא נשמעים "מזרחיים", יותר ים תיכוניים, מהצד השני, המערבי שלו.

"נגעת לי בלב", "דז'ה וו" שמזמין שירה בציבור, "אתן לך" ש"תרגם" לעברית מ-La Nave del Olvido  של דינו ראמוס (המוכר כEspera un Poco, הכי מעט, של איגלסיאס), וכמובן את "כשאחר" (מלים של נועם חורב): "כשאחר יסתנוור מהאור שבעינייך/ יטעם את הטעם של שמך/ יחבק וישתיק בשתי ידיו את כל פחדייך/ כשאחר יתעורר לצידך/ כשאחר יבין את כוחן של הדמעות/ ישבר בצל של בכייך/ יתקרב וילחש לך את כל הסודות/ כשאחר יאחז בידך// רק אז אני אשבר לאט אצעק בשמך כמעט/ כשאחר יתאהב ויגלה אותך/ אחכה רק לך גם אם אהיה לבד/ כי אינני יכול אינני יכול בלעדייך", מבחינתי זה היה הביצוע הטוב ביותר והמרגש ביותר בערב. אפשר היה להתוודע בו לפוטנציאל הקולי שלו. ובהחלט יש למה לצפות.

בשלב זה, שעה מתחילת ההופעה, אחרי 11 שירים מתוך 17. לא כולל "כשנגיע הביתה" ו"נשמע לי טוב", וגם לא ביצוע נוסף, כהדרן, של "אל העולם שלך", נאלצתי לפרוש, באכזבה ובתסכול. מצד אחד, אהבתי כמעט כל רגע, מצד שני, חששותיי המוקדמים התמלאו. רשמית, העישון בזאפה הרצליה אסור. מעשית, חללו של המועדון נעכר בהדרגה בעשן סיגריות ממקורות לא מזוהים (מאחורי הקלעים?), עד שכשל כוח הסבל.

פרשתי בזמן (מבחינתי) ובשיא (ההופעה). אחרי לכתי, דיווחו מקורות אמינים, התפתחה באולם חגיגה ים תיכונית צעקנית. זה בסדר. אין לי בעיה עם זה. אני רק חושב על רותם כהן, שכישרונו ויכולותיו המגוונות יכולים להוביל אותו אל מרכז ההסכמה הלאומית, אפילו לא רחוק משלמה ארצי. אם הוא יהיה שבוי של קהלו המתעצם, רק הוא יפסיד מכך.

רותם כהן בהופעה. זאפה הרצליה. ראשון, 11 באוגוסט 2013