שיחה עם שלי קלינג, רקדנית לשעבר וקולנוענית ואמא בהווה, על סרטה הדוקומנטרי "מעטפות" סרטה הדוקומנטרי של שלי קלינג "במעטפות" מתכתב ישירות עם תחום שהיה המהותי ביותר בחייה, המחול, עד שנאלצה לנטוש אותו.
קלינג, חיפאית במקור, עסקה במחול כבר מנעוריה: היא למדה בבית-הספר למחול רמברט בלונדון, רקדה בלהקת בת-דור ובקבוצת המחול של נעה דר, אולם בגיל 28 נפצעה, והמסלול הסלול נשבר. המשבר פתח בפניה אפיק ביטוי אמנותי אחר, כשהחלה ללמוד בבית-הספר לקולנוע סם שפיגל.
ברזומה של קלינג שני סרטים עלילתיים קצרים, בני עשר דקות, שיצרה במרוצת הלימודים, "הכי יפה בעולם" ו"גפילטע פיש". "הכי יפה בעולם", שיצרה בשנת הלימודים השנייה, עוסק בילדה שאמה לוקחת אותה לראות את האשה שהיא חושדת שהיא המאהבת של בעלה. האם מבקשת מהילדה לומר לה אם האשה הזו יפה ממנה.
"גפילטע פיש" הוא קומדיה על בחורה שעומדת להתחתן. כמסורת המשפחה, כדי להימנע ממזל רע, עליה להכין גפילטע פיש. כחלק מהריטואל עליה להרוג את הדג במו ידיה, אך היא אינה מסוגלת לעשות זאת. הסרט הוקרן בפסטיבל טרייבקה בניו-יורק, זכה בפרס בפסטיבל הסרטים היהודיים בסיאטל, ובפרס Real World בטורונטו, והוקרן כסרט החודש בפסטיבל לסרטים יהודיים בסן-פרנסיסקו.
"לחוות את זה מבפנים זה משהו אחר, שחסר לי"
קלינג, בת 39, נשואה ואם לשניים, גרה עם משפחתה בתל-אביב. עד לפני כשנתיים כתבה על מחול בעיתון "גלובס". היום, כשמזדמן לה, היא פעילה גם כשחקנית. בין לבין היא כותבת פרוזה.
כמו כן למדה קלינג בעלמא, בית-מדרש לתרבות עברית, בתוכנית מיוחדת ליוצרים שנועדה לחשוף אותם לטקסטים שקשורים לתרבות העברית מזווית חילונית. "זה היה מהמם ומקסים", מספרת קלינג. "במסגרת הלימודים כתבתי כמה טקסטים שעלמא פירסמו באתר שלהם".
"במעטפות" (צילום: יח"צ)
"למדתי בתיאטרון החדר ואצל רחל שור ואבי מלכה", היא מספרת, "והשתתפתי בסרט קצר של דנה גולדברג (במאית 'אליס'), כי אני מאוד מתגעגעת לבמה אחרי תום קריירת הריקוד ומחפשת דרכים לחזור אליה. אמנם יש משהו מאוד מעניין אינטלקטואלית להיות בצד השני ולהסתכל על דברים מהצד, אבל לחוות את זה מבפנים זה משהו אחר, שחסר לי".
ב"במעטפות", שזכה בפרס הראשון השנה בפסטיבל "אפוס" לסרטי אמנות וזיכה את קלינג לאחרונה בגיחה נוספת לפסטיבל לסרטים יהודיים בסן-פרנסיסקו, היא עוסקת בלב לבה של יצירת עבודת מחול, שאותה הוגה ויוזמת הרקדנית קרן לוי, הרותמת למיזם את אחותה רעות, הצעירה ממנה ב-12 שנים. עוד משתתפים צמד מוזיקאים בריטים תאומים, אלכס וטום פרקינסון, עם האחרון היה ללוי בעבר קשר רומנטי.
"חשבתי שיהיה מעניין לעשות משהו על המשפחה הזו"
"במעטפות" עוקב אחר תהליך העבודה של המשתתפים במופע, המתחים בין האחיות והקונפליקטים הנפערים בין קרן לטום, תוך כדי חיפוש אמנותי קדחתני מפרך והרכבת המרקם העדין של היצירה, שבאופן טבעי עוסקת בקשר שבין אחים ואחיות.
איך הגעת לקבוצה הזאת?
קלינג: "כשרקדתי נסעתי לעשות אודישנים באירופה והגעתי להולנד, לשם היו מגיעים בתקופה ההיא הרבה רקדנים ישראלים והיתה שם קהילה גדולה של יוצרים ישראלים. שם פגשתי את קרן, שכבר עבדה אז עם תיאטרון מחול באזל ויצרה קצת לבד, ומאז נשארנו חברות. אחרי כמה חודשים חזרתי לישראל והצטרפתי לנעה דר, בעוד שקרן נשארה שם עד היום.
"אחרי שסיימתי את לימודי הקולנוע, קרן ואני רצינו לעשות משהו ביחד, וקצת דיברנו על וידיאו-דאנס וכאלה, אבל זה לא התפתח. כשהיא סיפרה לי על העבודה שהיא הולכת לעשות עם אחותה ועם בן-הזוג שלה לשעבר, טום פרקינסון, היא ציינה שזו עבודה שעוסקת באחים. חשבתי לעשות סרט עליה ועל משפחתה, שתשולב בו העבודה עם אחותה.
"קרן היתה בארץ שלושה חודשים ובילתה עם המשפחה, שחיה בקיבוץ פרוד. רעות אחותה גרה בגעתון. יש להן אח שחזר בתשובה וחי בצפת, וחשבתי שיהיה מעניין לעשות משהו על המשפחה הזו. אז קצת הצטרפתי אליהם וצילמתי, אבל הרגשתי שאני לא באמת יכולה לעשות סרט על המשפחה אם אני לא חלק ממנה.
"ואז רעות וקרן נכנסו לחזרה ראשונה בתל-אביב, בתמונע, וצילמתי שם וקצת קיימתי גם ראיונות איתה וניסיתי לערוך את זה בהתייעצות עם אנשים שונים, וכשאמרו לי שזה נראה שווה, נסעתי להולנד לראות הופעה והייתי איתם שם וצילמתי במשך עשרה ימים. תוך כדי התהליך צילמתי גם את אמא של קרן, אבל הבנתי שזה לא בדיוק קשור לנושא ושהסרט צריך להיות על תהליך היצירה ומה שקורה במהלכו בין האחים".
"כשהתאומים נכנסים הם מחיים את האווירה"
בסרט רואים חיכוכים די חריפים בין קרן לרעות ובינה לבין טום. האם היו דברים שהתבקשת לצנזר?
"כל הזמן היה לי מין טנגו כזה עם קרן. היא התעניינה ברעיון, אבל היו קטעים שהיא היתה אומרת לי שהיא לא רוצה שאצלם, ואז הייתי צריכה להסביר שאני לא מציצנית ולא באה מנקודת מבט של 'האח הגדול'. זה עניין שכל הזמן עלה שם, של התייחסות ל'האח הגדול' ולריאליטי, והייתי צריכה להבהיר שיש פה איזשהו רעיון מעבר, של לבחון תהליך יצירה ולומר משהו על זה, לעצמי ולקהל.
"במעטפות" (צילום: יח"צ)
"בהתחלה, בעשרה ימים שהייתי בהולנד, היו שם חששות, אבל בגלל שאני חברה שלה ובגלל שהיא האמינה ברעיון, אז בסוף התקופה שאלתי אותם איך הם הסכימו לזה שאלווה אותם כל הזמן, אז הם אמרו שהם כבר לא שמו לב שאני שם. הם פשוט התרגלו לזה, מה שקורה הרבה בסרטים דוקומנטריים".
לפי הקרדיטים, גם את צילמת חלק מהסרט, נוסף לצלם יונתן אופק.
"יונתן צילם בחלק מהזמן ואני בחלק אחר. הוא צילם בישראל ובאמסטרדם, כשלאחר מכן חזרתי לישראל ושוב ערכתי ובדקתי אם כדאי להמשיך. ואז חזרתי להולנד, הפעם לצפון המדינה, לכרונינגן, שם נערכה הבכורה, והייתי שם שבועיים וחצי לבד, וצילמתי בעצמי".
בתחילת הסרט מתוארת האינטראקציה ההדוקה שבין האחיות, כולל מריבותיהן ותסכוליהן. כשהתאומים המוזיקאים נכנסים פתאום – הדינמיקה משתנה.
"אתה שואל אם זה היה מכוון? יש דברים שבאים לידי ביטוי רק בעריכה. בהתחלה הקצב הוא יותר אטי, וכשהתאומים נכנסים הם מחיים את האווירה. התמחותם כפרקשניסטים היתה אלמנט שהכתיב קצב שונה, מעצם העניין, וגם באמת בנקודה שבה נגמרת המעטפה הראשונה, מסתיים תהליך היצירה של קרן ורעות ומתחילה עבודה על משהו אחר".
יש בסרט התייחסות גם לקשר הרומנטי שהיה בין קרן ותום וגם לקשר העבודה ההדוק ביניהם לאחר מכן.
"זה נבע מהעבודה עצמה של קרן, כי המבנה של הסרט הוא בעצם כמו המבנה של המופע. שלושה קטעים שונים, של שתי האחיות, שני האחים ותום וקרן, שהיא הגדירה את יחסיהם כ'אחים ליצירה'. וכיוון שזה מה שהיה שם, והיה בטקסט, זה גם קיים בסרט".
"במעטפות" (צילום: יח"צ)
"הרצון היה להתעסק בדרמה, לא בדברים נסיוניים"
אילו מחשבות עברו לך בראש בזמן עשיית הסרט? היו רגעים שחשבת שהוא לא לובש את הצורה שאת רוצה? היו רגעים שהרגשת שנרקמת לך יצירת קולנוע?
"כשניגשתי לזה לא חשבתי שאעשה ממש סרט. חשבתי שאאסוף חומרים ואעשה מזה משהו נסיוני. אבל בגלל הרצון שלי כן לעשות סרט שלם, וגם בגלל שהיו חומרים וזה גדל כל הזמן, הרגשתי שזה דורש ממני יותר ויותר. הרבה זמן, אבל גם יותר מזה. השקעתי בפרויקט כסף מהכיס שלי, אז כל שלב עבד ככה שעורכים קצת ואז בודקים, ואז עוד פעם נוסעים. אז כל שלב כזה דרש התגייסות מחדש. וזה היה מורכב ומסובך גם משום שעשיתי את זה לבד, בלי תמיכת קרנות מהארץ.
"בסוף, אחרי שהסרט היה גמור והתקבל לפסטיבל בהולנד, קיבלתי תמיכה לפוסט-פרודקשן מהקרן ההולנדית [Kunstenisrael, המעודדת יצירה ישראלית בהולנד]. באשר לקרנות הישראליות, הגשתי כמה פעמים וכל פעם נדחיתי, וזה מרפה את הידיים קצת. אבל המשכתי כי היה לי חשוב לעשות דווקא את זה, לא מעט בגלל הרקע האישי שלי.
"כשעזבתי את הריקוד והלכתי ללמוד קולנוע זה היה נתק מאוד גדול, אז רציתי איכשהו לשלב בין הדברים. הסרטים הקצרים היו קשורים לעולם שלי, אבל לא למחול. כשהלכתי ללמוד, הרצון היה להתעסק בקולנוע, בסיפור, בדרמה, בלעשות סרט, ולא דברים נסיוניים מופשטים. וכשאתה לומד במקום כמו סם שפיגל, הוא מאוד שואב".
מה הסרט הבא? יש תוכניות לעשות פיצ'ר?
"אני מאוד אוהבת לכתוב ויש רצון להמשיך ליצור בתחום. העשייה הקולנועית מאוד מהנה, ואני מאוד רוצה להמשיך לעסוק בזה, אבל זה נורא קשה. יש איזשהו תסריט שכתבתי לפני שנתיים ואני חושבת שהוא שווה. עלילתו מתרחשת בחיפה, שבה גדלתי, ועוסקת בשלושה דורות של נשים. אני מאוד רוצה לעשות משהו בחיפה, ובכלל הייתי שמחה לחזור לחיות שם. יש בעיר הזאת משהו קסום, שזה דבר שאני מחפשת בסרטים שלי".
"במעטפות", ישראל 2013. בימוי: שלי קלינג. 49 דקות,עברית ואנגלית, תרגום לעברית. הסרט יוקרן ביום שישי, 23 באוגוסט 2013, ב-12:30,וביום שבת, 24 באוגוסט 2013, ב-18:45, בסינמטק 1, תל אביב. לפרטים: 03-6060800.
21/08/2013
:תאריך יצירה
|