מחול - שושלת אלימלך

סרט הטלוויזיה "עד מדינה", הסדרה "המשאית", המופעים "שירת הקאמרי", "מקום אחר" ו"קח אותי מוריס",שיתופי פעולה מוזיקליים עם התזמורת האנדלוסית – כל אלה הן רק כמה חוליות בשרשרת האמנותית הבלתי נגמרת של שרון אלימלך. ועכשיו היא גם מופיעה בסרט "שושלת שוורץ".

"סוף סוף יצא לי להימנות עם צוות שזוכה"

אני פוגש את השחקנית שרון אלימלך, 34, יומיים אחרי שנראתה מפזזת בעליצות על במת טקס חלוקת פרסי הטלוויזיה 2005, יחד עם היוצרים והקאסט של "עד מדינה", שזכה בפרס הדרמה של השנה. "שתינו כמה כוסיות יין במשך האירוע, כי הושיבו אותנו סביב שולחנות עם כיבוד ומשקאות, אז כשהכריזו על הזכייה הייתי בדיוק קצת מסטולית, במצב הרוח המתאים", היא משחזרת בחיוך.

לגופו של עניין, היא אומרת ש"שחקנים לא עובדים בשביל לקבל פרסים, אבל אם נרשמת הערכה מצד הקולגות, חברי האקדמיה, זה בהחלט נותן סיפוק והרגשה שעשית משהו טוב. הייתי כבר מועמדת כמה פעמים בטקסים שונים, וסוף סוף יוצא לי להימנות, בפעם הראשונה, עם צוות שזוכה. הייתה לי תחושה שסוף סוף נעשה צדק. האמת היא שיותר קשה לזכות כשהבחירה היא של חברי האקדמיה מאשר כשהבחירה נתונה בידי הקהל. באקדמיה יש לפעמים כל מיני אינטריגות, בעוד שכאשר מדובר בקהל, אם הוא אוהב מישהו אז אין חוכמות, זה הכי אמיתי".

יהודה לוי כפרח חזנות

כעת אפשר לראות את אלימלך היפה והמקסימה, שהופיעה בשנה החולפת גם בסדרה של ערן ריקליס "המשאית", על המסך הגדול ב"שושלת שוורץ", סרטם של שמואל הספרי ובן אחיו אמיר, שבמרכזו - שתי נשים, אנה (אניה בוקשטיין), צעירה רוסייה יפהפייה, ומרים (מרים זוהר), אשת ראש המועצה לשעבר, שהמשותף להן הוא התנגשות עם הממסד הדתי המקומי, שמעמיד מכשולים הלכתיים קשים בדרכן להבאת יקיריהן לקבורה נאותה בישראל (מרים את בעלה שהתאבד, ואנה את אפרו של אביה המנוח, שיהדותו מוטלת בספק).

בסיפור המפותל ועתיר עלילות המשנה מתפתח גם קשר רומנטי בין אנה לבין נכדה של מרים, אבישי (יהודה לוי), צעיר חובש כיפה, חזן בהתהוות, כשברקע אביו (טל פרידמן), מתנחל לשעבר, מנסה לרתום את כל היישוב לקמפיין הפוליטי שלו. אלימלך משחקת את אשתו של בעל אטליז לא כשר ביישוב, עולה ותיק מרוסיה (ולדימיר פרידמן), אחיה של אנה, המתארחת בביתו ומעוררת תסיסה במקום (הבחורה בעלת היופי עוצר הנשימה לוכדת את תשומת לבם של כל הגברים). אלימלך, כאישה הקוטרית והממורמרת, עובדת עם בעלה בעסק ומקנאה באנה היפה. בצוות השחקנים אפשר למצוא גם את גם חנה אזולאי ודב נבון.

נמשכת לדמויות "מבגרות" ו"מכערות"

זהו שיתוף פעולה נוסף של אלימלך עם שמואל הספרי, שביים אותה גם בהצגה המצליחה "הרב קמע". באופן שמזכיר למדי את אפיוני דמותה בהצגה (עוזרת בית עיראקית בת 45), היא מגלמת הפעם את התימניה הזעופה, והדמות שעל המסך מזכירה אסוציאטיבית גם את תפקידה הקולנועי הקודם, ב"סימה וקנין מכשפה".

- הטייפ-קסטינג הזה שדבק בך לא מבאס?
-
"זה מוזר, אבל אני מוצאת את עצמי נמשכת לדמויות ש`מבגרות` ו`מכערות` אותי. כנראה שאני לא השחקנית לתפקידי היפות והזוהרות, אלא לדמויות עם הרבה הבעות פנים, תפקידי אופי כאלה. על כל פנים, התפקיד ב`שושלת שוורץ` סיפק לי בילוי של שבועיים בסיני, שם צליתי את עצמי, בטן גב בטן גב, כדי להיות כמה שיותר שחורה, כי הייתי צריכה להיראות תימנייה שחומה מאוד. גם עבדתי המון על הח` והע`, נפגשתי עם הרבה תימניות, כדי לקלוט את הסגנון והטמפרמנט שלהן. ולמרות הכל, היה בי איזה חוסר ביטחון ולא הייתי בטוחה שאני יכולה לשחק את התימנייה.

"את האישור הסופי לכך קיבלתי מאחת המשקיעות של הסרט, תימנייה מיליונרית שנשואה לקנדי, שראיתי שהיא מאוד דומה לי והיא גם אהבה את מה שעשיתי. זה סוג של תפקיד המכשפה, שכועסת על אניה בוקשטיין היפהפייה, דמות ששומרת על הטריטוריה שלה, על הבעל שלה, שאף אחד לא יתפוס לה את המקום. היא הייתה היפהפייה של העיירה, ועכשיו באה הרוסייה הזו, גונבת לה את ההצגה בגדול, ופתאום לא מתייחסים אליה".

נלחצה מסצינת הסקס

- את מנוסה בעבודה עם שמואל הספרי

"אני מאוד אוהבת לעבוד איתו, כי הוא רואה את הדברים שמעבר. הוא נעים ושקט, טיפוס כזה שמלכד את השורות. לא כל כך מרגישים אותו ומאוד מרגישים אותו בו זמנית. הוא מביא אותך למצב שבו תרצה לשמח אותו, ונורא כיף לרצות אותו, כי הוא איש מאוד מיוחד ומוכשר ברמות".
אלימלך מודה שהיא נלחצת מסצינות סקס ועירום בסרטים, ותעשה הכל כדי להימנע מהן. "הייתי צריכה לעשות סצינת סקס בסרט, שמאוד מאוד פחדתי ממנה", היא מגלה. "כל הזמן חשבתי איך אני אעשה את זה, איך אני אגנח ואיך דבר כזה עלול להיראות. לשמחתי הרבה, ביום הצילומים המיועד לעניין הזה, הבמאי אמר לי שהוא מוותר על הסצינה. נשמתי לרווחה".

בשנים האחרונות דווקא כל מי שמכבדים את עצמם בקולנוע הישראלי התפשטו בסרטים, בעירום חלקי או מלא, בסצינות סקס עסיסיות, מבלי שהדבר ידביק להם איזו תווית זולה. ספירת מלאי מקרית – בשליפה – תזכיר לכם שמקרב הבנות עשו את זה אורנה פיטוסי ודפנה רכטר ("פיתוי"), איילת זורר ("האסונות של נינה"), איה קורן ("הכוכבים של שלומי"), רונית אלקבץ ("חתונה מאוחרת"), דנה איבגי ("אור"), נטע גרטי ("סוף העולם שמאלה") ואפילו ריקי גל ("השיבה מהודו").

הבנים שהלכו על זה הם ליאור אשכנזי ("חתונה מאוחרת"), יורם חטב ("האסונות של נינה"), גיא לואל ("חוכמת הבייגלה") וחצי מהקאסט של "מתנה משמים" כולל הבמאי דובר קוסאשווילי . אלימלך סיפרה לי בעבר שהיא הייתה מועמדת לגילום הצרפתייה החושנית בסרטו של אבי נשר "סוף העולם שמאלה" (תפקיד שאותו עשתה בסופו של דבר אור אטיקה), ובסופו של דבר, בין היתר בגלל העירום והסקס שנדרשו לתפקיד, היא נרתעה.

"אני לא מרגישה נוח עם זה, אבל זה לא משהו עקרוני שלחלוטין לא בא בחשבון", היא אומרת היום. "אני מניחה שאם יגיע תפקיד רציני, עם עירום שהוא חלק אינטגרלי מהדמות שבתסריט, אני אלך על זה. אני מאמינה שזה יקרה. יחד עם זאת, אני יותר אוהבת סטריפטיז ריגשי מאשר התפשטות פיזית, מה גם שאני חוששת שכאשר יראו אותי בעירום, המראה יהיה כל כך מרהיב שהקהל לא יעמוד בזה... (צוחקת) בסיכומו של עניין תרשום שכן, שאני מחכה לזה, עירום טבעי ויפה הוא בסופו של עניין דבר מקסים".

מגלה את השורשים המרוקאיים

- "סימה וקנין מכשפה", "המשאית" וכעת "שושלת שוורץ" מביאים רצף של עבודות שלך לתודעת הציבור.

"למעשה אלה דברים שנעשו תוך כדי עבודה רצופה, מבלי שאדע שהם ייצאו ברצף כזה. אני עושה דברים וזורמת הלאה. את `שושלת שוורץ`, למשל, צילמנו כבר לפני שנתיים. זה יצא ככה שדברים שנעשו מזמן, במרוצת השנים האחרונות, מקבלים כוח של עשייה צפופה, וזה נחמד. עכשיו אני משקיעה יותר בתיאטרון, ב`שירת הקאמרי`, בהצגה חדשה שיוצאת עכשיו, `מקום אחר`, ואני גם משתתפת עכשיו ב`קח אותי מוריס`. פרט לזה אני מופיעה עדיין עם מאיר סוויסה, ומריצה מופע יחיד בכל הארץ".
ופרט לכל אלה, אלימלך היא גם זמרת מחוננת, עם קול גדול, ויכולות שאולי עדיין לא באו למימוש ומיצוי מלא (בסדרה "המשאית" היא ביצעה את שיר הנושא).

"אני מופיעה עם אילי גורליצקי ודן אלמגור במופע שירי משוררים", היא מספרת. "הייתה לי את הפריווילגיה הגדולה והייחודית לעבוד עם אנשים יקרים שהלכו לעולמם, כמו נתן יונתן ואהוד מנור. אני גם עובדת בשנה האחרונה עם התזמורת האנדלוסית, במופע `ליבי במזרח`, שהתנסיתי בו גם בכתיבה. במסגרת הזו גיליתי גם את העולם המופלא של הפיוטים. אני אמנם מרוקאית, אבל אני באה מבית מרוקאי אפיקורסי, לא אופייני, אבי אפילו היה קומוניסט. קטע מוזר. ואמא שלי הייתה זמרת, שלימדה אותי מוזיקה, אבל רק על טהרת שירי ארץ ישראל. היא הייתה אלופה בזה. בשנים האחרונות החיים מובילים אותי להכיר את השורשים של העדה המרוקאית, דברים שלא ספגתי בבית, דרך התזמורת האנדלוסית, דרך הפדרציה של יהדות מרוקו. כל מיני דברים שמגלים לי שלמרוקאים יש שורשים יפים.

המוזיקה האנדלוסית פתחה לי מקומות בנשמה, שהיו חבויים ונסתרים, משהו מאוד עמוק שבאמת מגיע ממקום אחר. בעקבות החוויה הזו אני גם מרגישה בשלה להתחיל לעבוד על אלבום אישי משלי ואני מקווה שזה יקרה בשנה הקרובה. אני מרגישה שזה הזמן שלי".

רוצה עוד ליהנות מהפרטיות

- ההתפזרות הזו על פני כל כך הרבה תחומי עשייה, לא מסיטה אותך מפוקוס על דבר מרכזי אחד?

"כן, התחושה הזו מלווה אותי כבר שנים. התחלתי להשלים עם זה שכל אחד מהחלקים האלה, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ומוזיקה, הם חלקים בפאזל הזה שמרכיב אותי. אני מאחלת לעצמי שאוכל לפרוץ בגדול במשהו אחד שמכיל את כל הדברים האלה. משהו שדומה למופע היחיד שלי, שבו אני גם שרה, גם עושה חיקויים, גם מראה קטעים מסרטים, גם מספרת על עצמי. זה משהו שרץ כבר יותר מארבע שנים".

- למה לא רואים אותך למשל באיזו טלנובלה. יש בזה המון חשיפה וגם לא מעט כסף.

"תראה, אני נמצאת היום במקום שבו אני מוכרת, גם על ידי הבראנז`ה וגם על ידי הרבה מהעם. הרי הייתי בסדרה `האשה האחרת`, שאפשר לקרוא לה טלנובלה, רואים אותי הרבה בפרסומות, בקלטות ילדים, ובמלא הצגות תיאטרון. אז באיזשהו מקום חשבתי לעצמי שאני לא ממש רוצה להתערטל בקטע כזה של וואו! בין לילה. אני יותר בעניין של לאט לאט. אני כבר שנים במקצוע, ולא כל כך בא לי להיות במקום שבו אני מפורסמת כזו שאני לא יכולה להסתובב ברחוב וכולם ירצו לגעת בי. אם אני אגיע לשם, אז זה יהיה לאט לאט, בתהליך בנייה ממושך. אני עוד רוצה ליהנות מהפרטיות. זה משהו שקשור לאופי שלי, לאישיות שלי, כנראה שאני מייצרת את המציאות שלי. נעים לי שאוהבים אותי ומעריכים אותי יותר מאשר מעריצים אותי".

"שושלת שוורץ" – קלוש ומאכזב

וכמה מילים על הסרט עצמו - להוציא כמה רגעים קולנועיים טובים, וקאסט מוכשר שפה ושם מפגין ניצוצות של משחק משכנע, "שושלת שוורץ" הוא סרט חלש, שנופל קודם כל במלכודת התסריט. הסיפור לא מגובש, מתפזר ליותר מדי עלילות משנה, הדמויות לא ממש מפותחות וטעויות הליהוק בסרט זועקות לשמים. מרים זוהר תיאטרלית להחריד, יהודה לוי - וזו אינה ביקורת על משחקו - אינו יכול בשום פנים ואופן להיות צעיר ביישוב קטן ששואף להיות חזן. זה לא אמין. גם טל פרידמן ממש לא מתאים להיות אבא שלו. הסיפור המרכזי, הניסיון להציג את הממסד הדתי במלוא עליבותו והשחיתות שקיימת בו, אף הוא מתמסמס ומאבד את השפיץ. "שושלת שוורץ" לא ממשיך את רצף הסרטים הישראליים המשובחים של השנה החולפת, וחבל.

עוד על הסרט

נחום מוכיח