מחול - אהובה עוזרי באה מאהבה

12 כוכבים התקבצו למופע הבכורה של אהובה עוזרי, שאיבדה את מיתרי קולה, אך לא את קסמה

את מה שיש לאהובה עוזרי, בכישרון ובאישיות, אי-אפשר לקחת ממנה. גם אין מי שיהין לנסות או לערער. ועם זאת נדמה שנסיבות טרגיות בחייה, ולהבדיל הערכה ואהבה מצד מוזיקאים עמיתים, האדירו את שמה ומעמדה מעבר להספק הרשמי והמעשי שלה.

ככה זה כשנעלמים לתקופות ממושכות וכשהקול נאלם בהמשך, וככה זה כשקמים לה וליצירתה מליצי יושר מתוך הכרה באיכויותיה, ולא מתוך רחמים על מר גורלה.

עוזרי אמנם איבדה את מיתרי קולה בעטיה של מחלת סרטן, אך לא את יכולותיה וכישוריה האחרים. אובדן מיתרי הקול רק הפך אותה לתלויה בזמרים אחרים שיוציאו לפועל את אמנות היצירה שלה. מאז "צלצולי פעמונים", אלבום האולפן האחרון שלה, שאותו שרה בקולה, עברו 14 שנה. "מעלי דממה" הוא האלבום הראשון שלה כיוצרת-שאינה-זמרת, והפעם לא חלפו יותר משישה-שבעה חודשים עד שהתאפשר להציגו על במה, בהשתתפות מבצעיו המקוריים.

מרביתם, אבל לא כולם. תריסר מ-16. נעדרו חוה אלברשטיין ("איך אני אדע"), גליקריה ("מתוך עיניה") ורונה קינן ("רכבת"), כשוויתור נוסף נרשם מצדו של שאולי בסר, המפיק המוזיקלי של האלבום וגם של המופע, שבחר לא לחזור על הביצוע המשותף לו ולעוזרי ב "עיני אני אשא".

במקומם גייסה ההפקה תותחים כבדים לא פחות בדמות ישי לוי, יהודית רביץ והדג נחש. לצד אהוד בנאי, ברי סחרוף, קורין אלאל, קובי אפללו ואחרים, ההתייצבות היא כבר הפגנת כוח מרשימה.

אהוד-בנאי-בהופעה01.jpg

אהוד בנאי (יח"צ)

לא מוכנה לוותר על אהבת חייה, השירה

עניין הליהוק מעלה תהייה אם יש ממש מאחורי ההבטחה הגלומה בהגדרה "מופע בכורה". אני בספק, אם כי, אדרבא והלוואי. ולא חייבים להופעות שבדרך, אם יהיו, לזמן את כל האמנים המקוריים. אפשר להסתפק בחמישה-שישה קבועים או מתחלפים, אם הכוונה אכן לרוץ עם המופע. ואם לא יצלח, אני מניח שייעשו מאמצים לקונצרטים חגיגיים נוספים באתרים נבחרים.

בכל מקרה ובכל התגייסות עתידית, ממש כמו בהופעה זו, ההידרשות לרפרטואר מוקדם של אהובה עוזרי חיונית. איתו התמונה המוזיקלית מייצגת, נאמנה וגם שלמה יותר. וזה בעצם מה שנעשה גם הפעם, בעיקר עם לוי, רביץ והדג נחש, שלא נטלו חלק בהקלטות האלבום, אבל גם ב"פתיונות" שחולקו בשום שכל למשתתפים האחרים, כל אחד כמידת תרומתו וכמידת כוכבותו.

שי צברי, הפייטן השקדן, בן-טיפוחיה של עוזרי, פתח ממש כבאלבום עם שיר הנושא. צברי נטל על עצמו את תפקיד הרמת המורל ואת הניצוח על מחיאות הכפיים, והכניס את הקהל לאווירת השמחה עם "אור הגנוז", הפיוט מ-1999, אחד מארבעה שירים מ"צלצולי פעמונים". צברי נשאר על הבמה גם להשגיח על מורתו, כשניסתה לשיר בקולה החדש, הרצוץ והמרוסק, את "התחפרתי". היא לא מוכנה לוותר על אהבת חייה, השירה, והוא מלווה בהמיה דקה. בהמשך תצטרף בשירה ללא קול לזמרתם של אחרים, אבל כאן, ברגע הזה, זה היה מרגש.

המופע נע מן הקל אל הכבד. בשירים ובאמנים. זהר פרסקו, נגן כלי הקשה עם אצבעות זהב, "שר" את "הים" וניהל בדרבוקה המוארת מקרביה דואט מלהיב עם הגיטרה החשמלית של יפתח שחף; מאור כהן ביטל את הסלסולים האופציונליים של "לא אני", דבק בלחן והפך אותו לארצישראלי-קאנוני של פעם, משנות ה-70, העשור שבו עוזרי הפציעה; גם דנה ברגר, מלווה בשירתה של גליה חי, נגנית הוויולה ששבתה לרגע, לקחה את "רגע קט" אל הטריטוריה שלה – בלדת רוק באנרגיה כבושה.

אהובה עוזרי (יח"צ)

בין היחידות שידעה את השיר בעל-פה

את הסבנטיז ייצג גם ישי לוי, שבסגנון של פעם שר את "עוד אשיר ואנגן", שכתבה לו בראשית דרכו, שיר שהופיע גם ב"ילדה קטנה במזח" שלה, מ-1976. אפשר להגיד ששמענו, גם אז, דברים משמעותיים יותר שלה וגם שלו. כמו, למשל, "היכן החייל" מאלבום הבכורה שלה שנה קודם, שביצועו הופקד בידי יעל דקלבאום. זה השיר שבו עוזרי והבולבול-טרנג שלה, כלי פריטה הודי, התפרסמו. הפתיחה היתה שייכת לכלי הנגינה. דקלבאום התאמצה והצליחה להישאר חפה מרגשנות דביקה ומיותרת, וגם מסלסולים.

אל שירי האלבום דקלבאום חזרה עם קורין אלאל ו"הלב פועם", שמלאכת התפירה של עוזרי הפכה אותו ללחן אלאלי אופייני, למרות הפתיח הקשה של גלעד דובריצקי. כבאלבום גם על הבמה, שרון קרלן הפליאה בהתחברות למלות "אם תיתן לי חלקי" של לאה גולדברג. "יש לה קול צלצולי פעמונים", החמיאה היוצרת למבצעת, שהיתה בין היחידות שבאה מוכנה וידעה את השיר בעל-פה.

לעומתה שני פלג איכזבה משהו נוכח ביצועה המוצלח באולפן את "שיערך מאפיר", למרות נאמנותה למסורת הסלסול. מאיה אברהם נתנה ביטוי לנסיונה הרב (במסגרת הפרויקט של עידן רייכל בעיקר) בהגשת "בא הבוקר". פעם חשבנו שתהיה עפרה חזה שנייה. היא אכן זמרת נפלאה, אבל עדיין חסרה את האקס-פקטור. גם שיתוף הפעולה שלה עם קובי אפללו ב"צלצולי פעמונים" הוכיח שבהרכבים אברהם פורחת. שניהם מסלסלים טבעיים, והשמחה באולם היתה רק בבואה לאושר על הבמה.

אפללו נשאר ל"איך זורם הנחל". לא משהו. גם אותו שמענו וראינו ברגעים מוצלחים יותר. ואולי זה מפני שהיה מאכזב לגלות אותו צמוד למלים, כבול וקרוב לסטנד, מאבד את הספונטניות, החירות והטבעיות שכה מאפיינות אותו.

קובי-אפללו-איל-לנדסמן.jpg

קובי אפללו (צילום: אייל לנדסמן)

חמושה במשקפיים להסדרת ההיכרות עם הטקסט

גם אהוד בנאי התכבד בשני שירים. הוא החל עם "בסתר" מהאלבום, כששיאו נגינה לעומתית סוחפת שלו, בגיטרה החשמלית, ושלה, בבולבול-טרנג. בכבוד הגדול לבצע את "עמק הפרחים" הוותיק והטוב (75') הוכיח בנאי שאין כמוהו להבין ולגלות בקיאות בטונים ולנגן "מזרחית" הכי מלהיבה שיש. שני ענקים.

יהודית רביץ לא השתתפה ב"מעלי דממה". החיבור שלה עם עוזרי מתחיל שמונה שנים קודם לכן, ב"האיש ההוא", שעוזרי כתבה לה עבור "מפגשיר" של ערוץ המוזיקה (2005), שיר שהפך לחלק ממנה ומן הרפרטואר שלה מאז. גם הפעם זכה שיר תוסס זה למלוא הכוונה, ההזדהות והתשוקה, ממש כבפעם הראשונה, וגם למעבר חצוצרה יפה של גרשון וייסרפירר. קודם לו ביצעה רביץ את "גן הוורדים", גם הוא מ"צלצולי פעמונים", כשהיא חמושה במשקפיים להסדרת ההיכרות עם הטקסט הלא מוכר.

לדג נחש אין חלק בתקליט האחרון של עוזרי, אולם שיתוף הפעולה שלהם נרשם עוד קודם, ב"שירת הסטיקר" שהיא ניגנה בו, באלבומם "חומר מקומי" (2004). חמישה מחברי הרכב ההיפ-הופ הירושלמי באו לחלוק לה כבוד, כשבקטע הסולו שלה הקיפו אותה ומחאו לה כפיים בהערכה, הוקרה ואהבה. נגנית-על. גם ההומאז' שלהם נלקח מ"צלצולי פעמונים", "אמי, אמי", וגם בו כיכב הבולבול-טרנג, לחדוותו הבלתי מוסתרת של הקהל.

הדג-נחש.jpg

"הדג נחש" (יח"צ)

לכאורה, לא היו חייבים את ברי סחרוף לשעת נעילה. נכון שהוא היהלום שבכתר של ניצן זעירא, מפיק האלבום והמופע, וכוכב-על ברוק הישראלי, אבל "יד חמה" שלו לא היה משיאי האלבום. רגע לפני שהמופע ננעל באנטי-קליימקס הגיע הפיצוי בדמות "קול קורא לי במדבר" המוקדם, מ"חלונות גן עדן" מ-1976. עם שי צברי, זה מהפתיחה, ותזמורת בהרכב מלא, סחרוף חיבר את ההווה עם העבר, העניק לו סאונד סוחף של תפילה וחתם ברוק יהודי מלהיב. אם תרצו, ביטוי אולטימטיבי לשירת האהובה.

ברי-סחרוף-גיא-רפאל.jpg

ברי סחרוף (צילום: גיא רפאל)

אם להיות כנים, עוזרי לא חדשנית. גם הגיל (65) וגם הנסיבות מסייעים לכך. הטקסטים שלה נאיביים ופשטניים מדי, הדמיון המוזיקלי שלה אינו נרחב, ולחניה, איך להגיד, קצת חוזרים על עצמם. אבל האישיות שמאחוריהם יוצאת דופן, לבבית ומקסימה. צעירה נצחית, מלאת מרץ, חיוניות ואופטימיות, מפרגנת ללא גבול, "מתה" להצטרף לשירה ומלווה את זמריה בשירת "בצורת", בניצוח בידיה, בחיוך שובה לב, וכמובן בנגינה שאין לה אח ורע. היא לבדה שווה שעתיים ורבע של הצדעה מרגשת ומחממת לב.

מופע הבכורה של "מעלי דממה" התקיים ביום חמישי, 26 בספטמבר 2013, בהיכל התרבות ראשון לציון. עם שאול בסר, פסנתר והפקה מוזיקלית; איתי ניצן, תופים; עדי הר-צבי, בס; יפתח שחף, גיטרות; גרשון וייסרפירר, חצוצרה ועוד חשמלי; גלעד דובריצקי, כלי הקשה; זהר פרסקו, דרבוקה; גליה חי, ויולה; ואבנר קלמר, כינור.