אל הפרויקטים הרבים בתחום התרבות שעליהם אחראי מפעל הפיס מצטרף בימים אלה אחד המרגשים והמבורכים שבהם, לטעמי: פרויקט תיעוד יוצרים בזמר העברי.

זהו ארכיון של סרטוני וידיאו שבהם משוחח האיש ששמו נרדף למושג "מוזיקה ישראלית", יואב קוטנר, עם גדולי הזמר העברי והמוזיקה הישראלית על פרקים בחייהם ועל יצירות גדולות המזוהות עימם.

כרגע תמצאו באתר טריילים של חמש דקות ושיחות מצולמות בנות כשעה עם דן אלמגור, עמוס אטינגר, שמרית אור, תלמה אליגון-רוז, יורם טהרלב, נורית הירש, יעקב הולנדר, מוני אמריליו, אפי נצר ולאה נאור.

עוד צולמו נחום היימן, שלמה בר, דודו ברק, שייקה פייקוב, יוסי גמזו, ישראל גוריון, אריה לבנון, יאיר קלינגר, דובי זלצר, אביהו מדינה ודני ליטני, ולשנה הבאה ממתינה כבר רשימה באורך דומה.

"בדיעבד התברר שקוטנר הסתובב עם הרעיון הזה בעצמו בזמן שאנחנו פה התבשלנו לפחות שנתיים עם הרעיון", מספרת דולין מלניק, ראש אגף תרבות במפעל הפיס, "כשהמטרה היא קודם כל לשמר את הזיכרון שיש, לייצר סוג של ארכיון זמר ומוזיקה עברית ולאפשר היכרות עם יוצרים שהם אבני יסוד, אבל גם לאפשר נגישות ומחקר בעתיד.

"בגלל הדחיפות ובגלל שלא נעשה שום דבר כזה קודם, ובגלל שאנשים לדאבוננו עוברים לעולמם כמעט כל יום, אנחנו מתחילים עם הוותיקים יותר ומקווים שלאט-לאט נעבור גם לדור הביניים ולחבר'ה הצעירים יותר, אבל כרגע אנחנו מתעדים את המבוגרים שבחבורה".

שלמה בר מתחיל לתופף על הברכיים שלו

"כשיצאנו לדרך", מספרת מלניק, "הדחיפות היתה כזו שאמרנו, אנחנו אוספים חומרי גלם, יואב מתעד ועושה שיחות שהן לפעמים באורך של שמונה או עשר שעות, ויש לנו ערימות של חומרי גלם שאנחנו עדיין לא יודעים מה נעשה איתם.

"בהמשך נעשה להם ניקיון כללי, ואנחנו מקווים שבעתיד נוכל לאפשר לאנשים שאולי ירצו לחקור בחומרים ולעיין בהם לקבל גישה לשמונה, עשר, חמש שעות של חומרי גלם שנמצאים אצלנו.

"כשתהיה כמות מספיקה של אנשים, נציע את החומרים האלה אולי לעבודה על סדרת טלוויזיה. צילמנו כרגע 22 אנשים, כמה מהם בשלבים כאלה ואחרים של עריכה. אני מקווה שבשנת 2014 נוכל לעשות אותה כמות בערך, וככה נתקדם לנו".

פרויקט כזה באמת לא יכול להיות שלם בלי אמנים שכבר הלכו מזמן ולא מזמן לעולמם. איך תתמודדו עם שמות כמו נעמי שמר ושמוליק קראוס?

"שאלה מצוינת, כרגע אין לי עליה תשובה. יכול להיות שנתפנה לליקוט ולאיסוף של חומרים קיימים שנוכל להכניס. הפרויקט הזה לא יהיה שלם בלעדיהם".

בין הסיפור האישי לסיפור האמנותי, על מה אתם שמים את הדגש במפגש עם היוצרים?

"הדברים שזורים זה בזה. האמנים מספרים את היצירה מתוך הסיפור האישי. זו שיחה מאוד פתוחה, שיחות שיואב עף איתן לכל מיני מקומות. כמה מהם מספרים על החיים שלהם ואיך הם התחילו ליצור, עם הרבה מאוד אנקדוטות והתייחסות ליצירות מוכרות מהותיות בחיי התרבות. מובן שהיצירה שלהם היא עמוד השדרה של הפרויקט הזה, אבל גם החיים האישיים שלהם מרגשים".





דברים שריגשו או נגעו בך במיוחד?

"יש שם שיחות מרגשות עד דמעות. כמה מהם מתחילים לשיר ולצטט, שלמה בר מתחיל לתופף על הברכיים שלו ולצטט שירה ולספר על סיפור עלייתו ממרוקו ואיך הוא בכלל הגיע למוזיקה, וכל הסיפור שבו הוא אומר שהוא לא זוכר כמעט כלום חוץ ממוזיקה, ומתחיל לשיר שם, בלי ליווי כלי, בלי כלום.

"או נחצ'ה היימן, שמספר על זה שאלתרמן, ממש בדמי ימיו, כשהוא על ערש דווי, מבקש לקרוא לנחצ'ה, מסמן לו להתקרב אליו, ואומר לו, 'אני מצטער שלא הכרנו קודם'. סיפור מצמרר. בנאדם בן שמונים ומשהו מספר את הסיפור הזה, ואת רואה את הדמעות על פניו".

"מחפשים תחומים לא מטופלים כדי לשים עליהם זרקור"

"ברמת החזון", מסבירה מלניק, "זה בעצם פוגש את מפעל הפיס במקום שבו הוא משתדל לפעול לא רק בסיוע ליוצרים שיוצרים היום, אלא גם בתיעוד ושימור של נכסים תרבותיים.

"לפני שנתיים התחלנו פרויקט כזה גם עם משוררים וסופרים בשיתוף מרכז הספר והספריות ובית אריאלה. מאחר שכל מי שמוציא ספר צריך להפקיד עותק בספרייה הלאומית, הקמנו מין אולפן פשוט ובסיסי, אבל אסתטי ונעים, וכל מי שמפקיד ספר בספרייה הלאומית מגיע אלינו לראיון קצר, מספר בכמה מלים על עצמו ואז מקריא איזה פרגרף מתוך הספר.

"אז זה בעצם ארכיון וידיאו של סופרי ומשוררי ישראל, מסודרים לפי האלף-בית, מאסולין יאיר ועד תשרי עדי. השנה התחלנו לעבוד גם עם המבוגרים שביניהם, כאלה שאולי לא הוציאו לאחרונה ספר, אבל אנחנו הולכים לביתם והם מספרים את סיפורם. את הפרויקט הזה אפשר למצוא גם דרך אתר מפעל הפיס וגם דרך מרכז הספר והספריות. עוד אנחנו עושים השנה גם פרויקט תיעוד מחול".

פרויקטים שדי חופפים את הזמן שבו את מנהלת את האגף, כשלוש שנים. עם איזו אג'נדה את מגיעה למקום שבו את נמצאת?

"בעיקר סיוע ליוצרים עצמאיים שאין להם כתובות ומקום לקבלת תמיכה במשרד התרבות מסיבות כאלה ואחרות. תרבות שהיא יותר שולית במידה רבה, ולא מקבלת סיוע במקומות אחרים.



יואב קוטנר (צילום: יעל אלין קוטנר)


"המועצה לתרבות ואמנות קיימת כבר 12 או 13 שנה ועשתה דברים חשובים ומופלאים בשנות קיומה. בראייה שלנו, היא אמורה להיות סוג של גורם משלים לאמנים, גם בתחומים שאנחנו בוחרים לסייע להם. כל שנה אנחנו מוסיפים ומשנים תחומים, ואנחנו תמיד מחפשים תחומים חדשים ולא מטופלים כדי לשים עליהם זרקור.

"השנה למשל טיפלנו בקרקס, כתחום שלא מקבל תמיכה מהמדינה. בשנה הבאה סאונד-ארט, תחום חדש באמנות, שלא מקבל תמיכה משום גורם. אנימציה היא תחום שאנחנו רוצים לטפל בו בשנה הבאה. כך שאני חושבת שהתרומה שלנו היא ביכולת לסייע למקומות שלא בהכרח זוכים לתמיכה של גורמים קיימים".

הילד הטיפה שונה וחריג

במתח שבין מיינסטרים לשוליים, מבחינה אמנותית, איפה אתם ממקמים את עצמכם? כי הנטייה הטבעית, מן הסתם, היא לראות בכם גוף שיתמוך במה שקרוב יותר למיינסטרים.

"מפעל הפיס כגוף בהחלט נמצא במיינסטרים. המועצה, אני חושבת, היא הילד הטיפה שונה וחריג מבחינה זו. התפיסה הזו, שנולדה פה לפני עשור, אולי נבעה מסדרי גודל של תקציב שהמועצה הזו מקצה, אבל אני חושבת שנבעה גם מתפיסת עולם שאומרת, אנחנו לא רוצים לעשות עוד מאותו דבר. אנחנו רוצים לעשות דברים אחרת, להיות גורם משלים, אחר.

"לפני עשר שנים המועצה התחילה לטפל בתיאטרון פרינג', משהו שלדעתי מינהל תרבות רק בימים אלה מתחיל לגבש לו סיוע או לסייע, ובזמנו זה היה חדשני מאוד. תסתכלי גם על רשימת האמנים והתחומים שאנחנו מטפלים בהם. זה אמנים עצמאיים שלא יכולים היום לקבל תמיכה משום גורם ממסדי. אנחנו יכולים לעזור לאמנים עצמאיים, ואנחנו עושים את זה."

בתכלס את נמצאת באחד המקומות הכיפיים ביותר במפעל הפיס (חוץ, אולי, מלנהל את האגף האחראי להודעה האישית על זכיות). מאיפה, באישי, בא החיבור שלך לתחומים האלה?

"אני באה יותר מהמקום של ניהול, פחות מרקע של תרבות. תרבות זה בגלל הנשמה והאהבה שלי, אבל אני לא אמנית ולא יוצרת. אני יותר צרכן, ובעיקר מנהלת. קודם כל הייתי צרכן תרבות, וכמובן שהישיבה במקום הזה גרמה לי להיות הרבה יותר מודעת, להכיר יותר, להעמיק ולהיפתח להרבה מאוד דברים חדשים.

"המועצה לתרבות מורכבת מ-20 אנשים שכמה מהם אמנים ויוצרים ואחרים מנהלי מוסדות לשעבר, יש בהם גם ראשי וחברי דירקטוריון מפעל הפיס, וכמועצה אנחנו נעזרים בכל שנה, בכל תחום, בכל פרויקט, ביועצים חיצוניים שהם אנשי מקצוע המסייעים לנו לבחור, לאפיין את התחומים, להבין איפה הצורך ולבחון את כל הבקשות.

"השנה קיבלנו למעלה מ-1,700 בקשות מהציבור בפרויקטים השונים שעליהם הצבענו, אז יש לנו אנשי מקצוע שבוחנים את הבקשות ומחווים את דעתם, כדי להחליט מה כן ומה לא בתוך הים האדיר הזה של הביקוש".

כאן אפשר לצפות בפרויקט תיעוד היוצרים בזמר העברי של מפעל הפיס, בשיתוף יואב קוטנר. צילום, הפקה ועריכה: נורמה הפקות.


*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק