דיאלוג בין אדם למלחמה
"החייל האמיץ שווייק" הוא מנכסי הפנתאון של התאטרון במאה ה-20, למרות שמבחינה דרמטורגית טהורה אין בו יותר מסדרת מצבים אבסורדיים, קומיים בדרך כלל, ועלילה פשוטה ללא תחכום. הוא נכס משום שיש בו מפגש ודיאלוג נוקב בין שני גורמים חיוניים לדרמה: אדם ומלחמה.
את המפגש הזה המתייחס לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שבשנה הבאה ימלאו מאה שנים לתחילתה, בעקבות רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי על הגשר של סראייבו. הרצח הזה הוא מומנט הזינוק של המחזה, גם בגרסתו הראשונה שחיבר מקס ברוד (ומאז 1935 הוצגה בהצלחה גדולה בתאטרון אהל עם מאיר מרגלית) וגם בגרסתו החדשה והתוססת של יוסף אל דרור המוצגת עתה בהבימה בשיתוף עם תאטרון חיפה.
מעבר לכך, הרצח הזה הוא גם נקודת הזינוק לזהותו של שווייק. כשהוא קולט מיהו הפרדיננד שעל רציחתו מבשרת לו בעלת הבית, ורץ לספר לחבר'ה, הוא קובע חד וחלק שתפרוץ מלחמה בין רוסיה לקיסרות האוסטרו-הונגרית.
חוכמת הטיפש של שווייק במלואה היא זו שגוררת מיד, אותו ואת ההצגה, אל סדרת האפיזודות שבה הוא יעמת אותה עם טיפשותם של החכמים ממנו, וכמובן עם הטירוף המטומטם של המלחמה. כל מלחמה באשר היא.
הסיכלות סיבת המלחמות
ירוסלב האשק, מחבר הסיפורים הראשונים על שווייק, ואחרי המלחמה של הרומן שעל פיהם נכתב המחזה, היה בן דמות אקטואלית של ארסמוס מרוטרדאם מחבר "שבחי הסיכלות". בפרק 23, שכותרתו "הסיכלות סיבת המלחמות" הוא שואל ועונה:
“מה אווילי יותר מיציאה לקרב – ותהא הסיבה אשר תהא – שבו כל צד מפסיד יותר מאשר הוא זוכה ביתרונות? […] מה תועלת אז בחכמים ומלומדים, העייפים מלמדנותם, שדם קר ודליל זורם בעורקיהם? כאן דרושים גיבורים כבירי-כוח, שאומץ לבם רב ושכלם מועט"(תרגום מלטינית חיים הלפרין; ספרית הפועלים 1967).
האשק עושה בדיוק את מה שארסמוס מצפה ממנו, ובאמצעות דמותו של שווייק, שפיו ולבו שווים, שהפגם המנטלי שלו, מה שנראה כטמטום, הוא כשל אותו ילד באגדה של אנדרסן שצעק "המלך עירום" בעוד ההמון מריע ל"בגדיו החדשים". במילה אחת: תום.
"החייל האמיץ שוויק", צילום: ז'ראר אלון
דמותו של שווייק מופיעה לראשונה בסיפורים שהאשק כתב עוד לפני המלחמה, אך עלילת המחזה נקבעה בהתאמה לארבעת ספרי הרומן שהאשק השלים את כתיבתם לפני מותו ב-1923, כשהיה בן 40, ומקס ברוד הכריז עליהם כיצירת מופת שאיננה נופלת מיצירתו של סרוונטס.
המחזה מתאר את גלגוליו של סוחר הכלבים יוזף שווייק, היוצא מביתו בפראג עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדרכו לשדה הקרב, כדי להגן על הקיסר והמולדת. באמצעות תמימותו-כסילותו של שווייק מותח האשק ביקורת חריפה על הכנסייה הקתולית, הצבא, הביורוקרטיה, המונרכיה ובעיקר: הטבח חסר התוחלת שבמלחמה.
קושניר חי את התפקיד בפשטותו
משה נאור ביים את ההצגה באותו קו שמאפיין את גרסתו של אל דרור – פשוט ולעניין, ונתן למתרחש את משקלו הנכון באמצעות אברהם קושניר, שהתגבר על פיתויים רבים שתפקיד שווייק מציב בפני כל שחקן. הוא שווייק תמים, חי את התפקיד בפשטותו, דובר אמת על עצמו ועל הסובב אותו, ורק במשפט הקצר הסוגר את ההצגה הוא פונה ובמישרין אל הקהל.
במשחקו המצוין של קושניר יש רגעים ייחודיים שבהם הוא מפגין (וזו מילה מגזימה לצורך הביקורת) את מלוא כשרונו המוכר כמו בתיאור דרך החתחתים שעבר כדי להגיע אל החזית שבה מוצב הקצין שהוא משרתו. ויש רגע אחד שבו שווייק משקר, ורגע אחר שבו שוויק מתנדב למשימה מסוכנת, ואז קושניר חושף להפליא את הלב האנושי והשכל הישר, הנקיים מכל טמטום.
"החייל האמיץ שוויק", צילום: ז'ראר אלון
את אוסף הדמויות ששווייק סובב ביניהם מגלמים היטב נתי רביץ כסרן לוקאש, הבוס המסתבך, דוית גביש כבעלת הבית הנאמנה גב' מילר, אורי הוכמן ככומר היהודי השתיין, וכן שמעון כהן, גסאן עבאס, נבו קימחי, עמי סמולרצ'יק, ז'יל בן דוד, קובי מאור, שמוליק כהן, איציק כהן, דורון עמית וריקי בלוך שמחליפים תפקידים ותלבושות שעיצבה עפרה קונפינו לכולם ורק לא לכלבים רקסי ומקס.
את תפאורת הוילונות הפשטנית, עיצב ערן עצמון, שגם ידע לעצב קיר אחורי מרשים שנותר מהר מאוד ללא שימוש במערכה הראשונה ופינה את מקומו במערכה השנייה לחפירה צבאית נצורה. מאיר אלון האיר היטב, יש גם הקרנת וידאו שערך יואב כהן, ואורי וידיסלבסקי עיטר במוזיקה שנשמעה לי פה ושם יהודית, אולי כדי להזכיר לנו שלתקווה שלנו יש לחן צ'כי. כמו שווייק.
אמיץ או כסיל, תם או ממזר, "החייל האמיץ שוייק" הא הצגה מצחיקה, חכמה במסרים שלה, ואוי לאותה בושה, חיה ובועטת באקטואליות שלה.
לרכישת כרטיסים