הוא השתנה מאוד מאז תקופת הזוהר שלו, שנות ה-60  וה-70. זה חמש שנים הוא כבר לא צובע שיער, וגם נענועי האגן שלו נעלמו, אבל אלה  לא פוגמים באישיות הבימתית ובכריזמה שלו.
 
טום ג'ונס עולה לבמת היכל נוקיה, המלאה עד גדותיה בקהל מגוון. בעיקר בוגרי שנות הק-60, אבל גם צעירים יותר. הוא לבוש חליפה שחורה מחויטת, ומגובה בהרכב מגובש שכולל שלושה גיטריסטים, שלושה נשפנים, קלידן ופרקשניסט – חטיבת קצב מתואמת מצוינת. ויש לו גם שתי זמרות ליווי, להשלמת הסאונד העשיר. 

לא לוחץ כמו פעם
 
אחרי קטע סולו גיטרה פסיכדלי מהדהד מתחיל האמן בן ה-73, שהחל את הקריירה לפני 46 שנים, להפגיז. השיר הראשון הוא Evil, קאוור לשירו של הבלוזיסט האולינ' וולף. וכדי להמחיש שהוא חזק בגרסאות כיסוי מגיעה לאחר מכן ורסיה שלו ל"אמא אמרה לי לא לבוא", של להקת הסיקסטיז "ליל שלושת הכלבים". לזכותו ייאמר שגם את הקאוורים הרבים שהוא מבצע, לוקח ג'ונס אליו והם נשמעים כאילו היו חלק מהרפרטואר המקורי שלו. שלישי ברשימה הוא אחד הלהיטים הגדולים שלו מראשית הסבנטיז, "היא ליידי". ביצוע קצבי יעיל, דומה למקור.
 
Hit or Miss לקוח מאלבום האולפן ה-40 שלו, Spirit in the Room, שיצא בשנה שעברה. בכלל, הרפרטואר של הערב מורכב ממינון נכון בין שירי האלבום האחרון שהוא מקדם ובין המיטב מכל הזמנים. האופן בו מורכבת רשימת השירים של ההופעה מאפשר אתנחתות נכונות של חומרים פחות מוכרים (ככלות הכל הוא הקליט ברבות השנים מאות שירים), לפני שמגיע שוס נוסף.
 
In Just Droped, Didn't it Rain  ו-Don't Knock הם הבאים בתור ואחריהם מגיע ביצוע מרגש לשירו של לאונרד כהן Tower of Song. וזה הזמן לדבר על איכויותיו הווקאליות של ג'ונס. הקול הגדול שהולך לפניו עדיין כאן, אבל הוא כבר לא כל כך לוחץ כמו פעם וניתן לאבחן גוונים יותר רכים ונוגעים אצלו.

בין השירים הוא אומר לקהל שתל-אביב היא עיר יפה, כמו שזכר אתה מביקורו הקודם כאן. הוא מציין שבפעם שעברה היה לו שיער שחור (צבוע) ושהלבן שלו עכשיו יותר טבעי. למרות שכאמור ויתר על נענועי האגן, הוא עדיין פרפורמר מרשים, מפגין ניידות רבה על הבמה וממגנט את הקהל.

דלילה תוססת ואנרגטית

"הדשא הירוק שליד הבית", מלהיטיו הגדולים, מגיע לאחר מכן וכשהוא מבצע את "לעולם לא אתאהב שוב", הבלדה הממוטטת שלו משנות ה-60, הקהל בטירוף. לאחר ביצוע השיר הוא מספר שהקליט אותו בגיל 27 ומבקש מהקהל להעריך את גילו. אומרים לו 67, והוא מגיב: קצת יותר... אחרי Bad as Me, גרסת כיסוי נוספת, הפעם לשיר של טום ווייטס, מגיע הקטע שכולם חיכו לו - "דלילה".


טום ג'ונס (צילום: פסי קלר)

כמו שהוא מבצע אותו בשנים האחרונות, השיר נפתח בקטע גיטרה אקוסטית ואת הבית הראשון מבצע האמן כבלדה, כדי לתת לקהל להתחמם ולשיר איתו. אחר כך גובר הקצב והלהיט הגדול מבוצע על ידו באופן תוסס ואנרגטי, בדינמיות המוכרת והעוצמתית שלו.
 
ואם מישהו בקהל עוד לא היה בעניין שלו עד הסוף, באה גרסתו, שבראשיתה שירת א-קאפלה הממחישה שהוא לא איבד את הגבוהים, של "א יידישע מאמא", וסוחטת תשואות ארוכות. הרגע הבא שרומם את הקהל היה הלהיט הקצבי "סקס בומב", מפאזה מאוחרת יחסית בקריירה שלו, מהאלבום "Reload" מ-1998, בו התחבר לאמנים צעירים, בהם רובי וויליאמס, נטלי אימברוליה, מיק האקנל ועוד.
 
אחר כך באו ביצועי Hat On  ו-If I Only Knew, ואחר כך עוד להיט מימי הזוהר It's Not Unusual. חותמת האיכות הסופית למופע המשכנע הייתה ביצועו של ג'ונס ל-Kiss, של פרינס.
 
ההופעה החלה ב-20.45, רבע שעה איחור, והסתיימה כעבור שעה ו-45 דקות, בסביבות 22.30. בלי איחורים ארוכים מעליבי קהל, בלי פלייבקים. פשוט קונצרט מושקע, מוקפד ומהוקצע של אמן ותיק ומקצוען שעדיין רעב לספק את קהלו ויש לו את כל הכלים להמשיך ולעשות זאת. 


לרכישת כרטיסים