קריאה בקול לפני קהל מזוהה בישראל בעיקר עם ערבי שירה והשקות ספרים, לא כמופע בפני עצמו. פרוזה שמורה לקריאה הדמומה, האינטימית. אבל מתברר שבאירופה, ובצרפת במיוחד, יש פסטיבלים שלמים שמבוססים על קריאת פרוזה בקול – והרבה.

אצלנו יש רק אחד כזה, "ספרים על הבמה", שמתקיים זו השנה השלישית ביוזמתה של רוזלין דרעי, נספחת לענייני ספרות ומו"לות במכון הצרפתי לתרבות בתל אביב.

את הפסטיבל עורכים המכון הצרפתי ושגרירות צרפת בישראל, בשיתוף עם התיאטרון הקאמרי.

"בצרפת זה לגמרי טבעי", מעידה דרעי. "אפשר במשך שעה וחצי לקרוא ספר שלם על הבמה, ומאות אנשים בקהל לא זזים. באירועים האלה משתתפים שחקנים מקצועיים וגם כוכבים גדולים. התחום הזה פופולרי יותר ויותר בצרפת בחמש-שש השנים האחרונות".

השנה יארח "ספרים על הבמה" סופרים ושחקנים מישראל ומצרפת, שיקראו מתוך ספרים ישראליים וצרפתיים שתורגמו לשתי השפות. מצרפת יגיעו במיוחד אדוארד בֶּר, מחזאי, במאי ובעיקר שחקן תיאטרון קומי, ופסקל אלבה, אחד משחקני הקולנוע הגדולים בצרפת, שמשתתף גם בסרט "בנו של האחר", בבימוי לורן לוי, שהופק בישראל ויוקרן כאן.

כמו כן ישתתפו בפסטיבל שחקנים ישראלים, ביניהם יבגניה דודינה, אלברט אילוז, לאורה ריבלין, דרור קרן, נצנת מקונן ודודו ניב.

"זה מוזר יותר לשחקנים הישראלים"

"מבחינת השחקנים הצרפתים זה טבעי לגמרי להגיע לישראל במיוחד כדי להשתתף בפסטיבל כזה", אומרת דרעי, "הם עושים את זה בצרפת. זה מוזר יותר לשחקנים הישראלים, כי כאן אין כל-כך דבר כזה לקרוא על במת תיאטרון קטעים של פרוזה. למעשה הפסטיבל הזה הוא הפעם הראשונה שדבר כזה מוצג לקהל הישראלי".
 
ואיך זה מתקבל כאן?

"יש הצלחה. אני רואה שאנשים יותר ויותר אוהבים להקשיב ויש יותר ויותר סבלנות. בפעם הראשונה אמרו לי, אוי ואבוי, אל תעשי קטעים של יותר מ-12–13 דקות, לקהל הישראלי אין סבלנות. אבל בשנה שעברה עשינו קטעים יותר ארוכים, ואנשים רצו עוד. לפי דעתי זה פשוט עניין של הרגל. אני חולמת להגיע יום אחד למופע הקראה של שעה מספר אחד".
 
עד כמה מכירים בצרפת ספרות ישראלית?
 
"עד לפני 20 שנה צרפת לא היתה חשופה כמעט לספרות זרה. עד 2008 הכירו בצרפת את 'שלושת הטנורים' הישראלים: עמוס עוז, דויד גרוסמן וא.ב. יהושע. מדי שנה מתקיים בצרפת יריד ספרים, ובכל שנה מדינה אחת נבחרת להיות מדינת כבוד.

"ב-2008 בחרו בישראל כמדינת כבוד, ואז הגיעו לצרפת 40 סופרים ישראלים. הרוב לא היו מוכרים שם. אחד היתרונות של המסורת הזו הוא ששנתיים לפני קובעים שהמו"לים המקומיים מוציאים לאור הרבה ספרים של מדינת הכבוד, וזה נתן פוש נפלא לספרות הישראלית.
 
"היום כמעט בכל חנות ספרים בצרפת יש מדף לספרות ישראלית. בשנה הבאה ייצאו שישה-שבעה ספרים של סופרים ישראלים, ביניהם מאיר שלו, צרויה שלו, אלונה קמחי ואשכול נבו. הספר החדש של מיכל גוברין, 'אהבה על החוף' (בהוצאת הקיבוץ המאוחד), יוצא במקביל בישראל ובצרפת. המו"לים הצרפתים ממשיכים להוציא לאור סופרים שהם התחילו לפרסם ב-2007, וזה לא מפסיק. גם כותבים צעירים כמו ישי שריד ועמנואל פינטו יוצאים בצרפת וזוכים לביקורות בעיתונים".
 
"א.ב. יהושע זכה על הספר האחרון שלו, 'חסד ספרדי', בפרס מדיסיס הנחשב, והוא הסופר הישראלי הרביעי שזכה בפרס הזה. שנה קודם זכה דויד גרוסמן בפרס על 'אשה בורחת מבשורה', וכן זכו בו דוד שחר ואהרון אפלפלד. כל זה מראה על היחס לספרות הישראלית".

"ספרים על הבמה",  יח"צ

"ספר קשה, אבל יש בו גם הרבה אהבה"

במה התמקדתם השנה?
 
"השנה מציינים 100 שנה להולדת אלבר קאמי, ומאוד רציתי שנציין את זה. הסיבה המרכזית היא שאני בעצמי אוהבת את היצירה שלו (דרעי מחייכת), אבל גם בגלל שלפני כמה שנים ערכנו אירוע אחר בהקשר של קאמי, וראיתי את ההתייחסות המיוחדת של הקהל הישראלי אליו. קאמי כל-כך אקטואלי, כל הקונפליקטים של החיים שלו תמיד היו מכוונים נגד קיצוניות, והטקסטים שלו כאילו מדברים על היום. זה מאוד מרגש אותי.
 
"קבעתי עם התיאטרון הקאמרי שנערוך ערב לכבודו בתאריך הלידה שלו, 7 בנובמבר. קאמי הוא גם פילוסוף ומחזאי, אבל לפסטיבל בחרנו קטעים של פרוזה מתוך ספריו 'אדם הראשון', 'הזר' ו'קיץ', ספר מאוד אינטימי ופואטי שלו".
 
השנה בחרתם להעלות את מופע הפתיחה של הפסטיבל בחיפה.

"זו פעם ראשונה שחיפה משתתפת בפסטיבל, ואנחנו מאוד שמחים. חיפה היא עיר שיש בה אוכלוסיות מעורבות, יהודים ולא יהודים, וחשבתי שיתאים לקרוא בערב הזה את דוד שחר. שחר אמנם נכנס לקלאסיקה הישראלית, אבל מעט מאוד קוראים אותו כאן היום. הוא חי בצרפת ונורא מוכר שם, והקהל הישראלי קצת שכח אותו. אדוארד בר יקרא את הנובלה של שחר 'שפמו של האפיפיור', נובלה מוכרת ומצחיקה מאוד שמספרים יהודים וערבים, כל אחד בטון שלו".
 
בחרת לערב הזה גם ביורם קניוק.

"יורם קניוק היה מאוד יקר לי והלך עולמו ביוני שעבר. הוא הפך לידיד שלי בעקבות שיתוף הפעולה שלנו לגבי חוק הספרים הצרפתי שיצא לכנסת להגנת הספרות והסופרים. יורם נכנס לתוך הסיפור הזה והיה אחד הסופרים שהצליח לשכנע את לימור לבנת ופוליטיקאים אחרים בחשיבות של החוק. עבדנו מאוד קרוב בתהליך הזה ורציתי לתת לו במה. הספר האחרון שיצא בצרפת של קניוק הוא '1948', ספר מרתק ומאוד אישי שמספר לבת שלו על מלחמת העצמאות. זה ספר קשה, אבל יש בו גם הרבה אהבה".

אדוארד בר, צילום: Richard Schroder

"בצרפת הוא כבר צריך לתת הסברים"
 
ערב אחר בפסטיבל, "אהבה סה ל'אמור", יכלול קטעים על אהבה, סקס ורומנטיקה. דרעי התאימה ליכולות הקומיות של אדוארד בר סיפורים קצרים של חנוך לוין, שבהם הוא עוסק ב"איש, אשה, סקס, אהבה".

משתתף אחר בערב  זה יהיה א. ב. יהושע, שיקרא מתוך "מסע אל תום האלף". "כל שנה אנחנו מזמינים סופר ישראלי להשתתף בפסטיבל", אומרת דרעי. "'מסע אל תום האלף' הוא לדעתי אחד הספרים הכי טובים של יהושע, אחרי 'המאהב'. בספר הזה הגיבור נשוי לשתי נשים, מה שמקובל בספרד בימי הביניים, אבל בהמשך הוא מגיע עם שתי הנשים לצרפת, ושם הוא כבר צריך לתת הסברים".
 
את הצד הצרפתי ייצגו בערב ספרה של קולט "שרי", שיצא לפני שנה והצליח מאוד בארץ, "ספר מאוד צרפתי, מאוד נשי, על יחסים בין מאהבת לאיש נשוי", מסבירה דרעי.

כמו כן יוקראו קטעים מספרו של דניאל פנק, שיצא לאחרונה בעברית, "יומן של גוף" (הוצאת הספרייה-החדשה), "ספר אוריגינלי לגמרי, מרתק לגמרי, מאוד מצחיק, אף פעם לא קראתי דבר כזה", מעידה דרעי. "מישהו שכותב כל יום ביומן, אבל לא מדבר על הלב, על המחשבה, אלא כותב את היומן רק דרך מה שהגוף מרגיש, וככה במהלך כל החיים, מהילדות עד הזקנה. חברים, אהבה, אוכל, הוא מתאר את החיים דרך הרגשות של הגוף, וזה מה שמדהים.
 
"פנק הוא אחד הכותבים הנחשבים בצרפת, רצינו להביא אותו לארץ, אבל היתה לו התחייבות אחרת. בישראל מכירים אותו בעיקר מהספר 'כמו רומן' (הוצאת שוקן), שלומדים בבתי-ספר, ועוד שלושה ספרים שלו תורגמו לעברית על-ידי חגית בת-עדה. אבל הספר הזה שונה לחלוטין".

יחתום את הפסטיבל מפגש לילי עם אלונה קמחי. "בערב הזה אלונה קמחי והשחקנית ג'ולי הוכמן יקראו קטעים מספריה של קמחי. זה יהיה ערב קצת אחר, עם מוזיקת ג'אז. בערבים אחרים יש טקסט נטו בכוונה, וזה יהיה אחר". 
 
"שחקנים מדהימים שאין להם הרבה הזדמנויות"

מה לגבי שירה?
 
"שירה זה דבר אחר לגמרי. אני מתמקדת בנובלות, בפיקשן, בפרוזה. אנחנו יודעים שיש הרבה ערבי שירה מוצלחים בארץ, וזה מדהים בעצם, כי כשנותנים מקום לשירה במדינה, זה אומר שהתרבות במצב טוב, שזו תרבות בריאה.
 
"אבל לא הייתי עושה ערבי שירה עם תרגומים, כי שירה צריך לשמוע בשפת המקור. גם אם את לא מבינה וזו לא השפה שלך, את נהנית נורא. השפה של השירה היא שפה אוניברסלית, המשורר הוא אוניברסלי, נמצא בקצה של האמנות והרוח".
 
יש כבר תוכניות לפסטיבל הבא?

"יש לי שני חלומות: הוצאה לאור של ספרים מתורגמים משתי השפות, ולהסתובב עם הפסטיבל בכל מיני מקומות בארץ, לא רק בערים הגדולות. היינו בדימונה בשנה שעברה, ובשנה הבאה הייתי רוצה להגיע לקריית שמונה, לעפולה, לשדרות ולקריית גת.
 
"זה יפה בעיני שהפסטיבל לא יישאר רק בתל אביב, אלא שיסתובב במרכזי תרבות פעילים, עם שחקנים מהמקום. כשהיינו בדימונה השתתפו בערב שחקנים מהתיאטרון, ואלה שחקנים מדהימים שאין להם הרבה הזדמנויות להראות מה שהם יודעים".

רוזלין דרעי, צילום: Nellu Cohn

מה ההישג הגדול ביותר של הפסטיבל, מבחינתך?

"הפסטיבל נועד להביא לבמה את התענוג של הספרות והספרים, לתת צבע נוסף לשיתוף הפעולה בין ישראל וצרפת. השנה הבאתי גם שתי חנויות שימכרו ספרים שקשורים לפסטיבל. כשאנשים יוצאים מהאולם ורצים לקנות את הספר, מבחינתי זה הישג מדהים. אם אני מצליחה להביא אנשים לקרוא, אז הרווחתי".

 
פסטיבל "ספרים על הבמה 3" ייערך בימים שלישי עד חמישי, 5–7 בנובמבר 2013, בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הקאמרי בתל אביב. לפרטים: הקאמרי, 03-6060900, 1-700-707-990, תיאטרון חיפה, 04-8600500.