כשאני פוגשת את רונית זיו היא שקועה כולה בשיחה עם מעצבת התפאורה של "הרמת מסך", יש עוד כוריאוגרפים שמתקשרים מתלבטים, מבקשים עזרה כדי לדעת מה להחליט. "עכשיו זה הזמן שבו אני מעבירה את כל השאלות אליהם" אומרת זיו " מה אתם רוצים? מה אתם חושבים?"

זיו מסבירה לי שכל כוריאוגרף הוא מקרה פרטיקולרי, "יש אנשים שהם כוריאוגרפים מדהימים אבל הם מכורים ללליקוט אינסופי של עצות של אנשים אחרים מסביבם וכשאני מזהה את ההנאה שלהם מהליקוט עצמו, מהאחיזה בכל האפשרויות, וזה שבועיים לפני הפרמיירה אני חייבת לעצור את זה. לחזק את הקול הפנימי שלהם, לחייב אותם להחליט, להכריע".

זו השנה ה־24 של אירועי "הרמת מסך", שהחלו כיוזמה של המחלקה למחול במשרד התרבות והספורט והפכו לבמה מרכזית להצמחת אמנים בתחום המחול. זו גם השנה הרביעית של רונית זיו כמנהלת האמנותית כשבשנתיים האחרונות, הצטרף אליה כמנהל אמנותי יורם כרמי.

במסגרת הפרויקט יוצגו לראשונה שמונה יצירות מחול חדשות בתל אביב ובירושלים במהלך חודש נובמבר, וכן יתקיימו סדנאות עבודה ליוצרים. היוצרים שנבחרו השנה הם: עידן שרעבי, מיכאל גטמן, נדר רוסנו, רייצ'ל ארדוס, אודליה קופרברג, אפרת רובין, גיל קרלוס-הרוש ורועי אסף.

אולי אחרי וותק של ארבע שנים ראוי שנתחיל מהסוף, מה למדת על עצמך תוך כדי הניהול האמנותי שלא ידעת קודם?

"אולי זה לא נראה אבל אני בן אדם מאוד יציב ולמדתי שאני בן אדם מאוד מפרגן. כשאני שומעת על הצלחות בחו"ל של  יוצרים שליוויתי ב'הרמת מסך' זה ממלא אותי אושר עילאי. אני נורא גאה בהם ובעשייה שלהם. חלק מהם אני מזמינה להשתתף כאורחים ב'מרתון 40' שאני מעלה. אני נהנית מאותן יצירות שהייתי שותפה בהן עוד מהרגע שהם ביצבצו. בכל זאת אני מלווה תהליך עבודה של חצי שנה.

"אלה לא חברויות אבל זה קשר אחר, נפשי, קשר בין תפיסות אמנותיות, וכנראה נוצר משהו טוב כי הנה זה ממשיך".

זה לא משהו שקורה לך גם כשאת מלמדת?

"לא. בהוראה באקדמיה אני קודם כל מתמודדת עם גיל אחר ואני גם פחות החלטית. זה אחרת כשאתה מנהל תהליך עם אמן, זה לא סטודנט. זה מבקש ממני מעורבות אחרת בתוך התהליכים ויש פה קודם כל דיאלוג. אני חושבת שדיאלוג הוא משהו הכרחי ליצירה. רק מתוך הצגת הרעיון שלך או העמדה שלך או הקושי, אתה מקבל הד למי שאתה".

"בהוראת אמנות וגם בהכנה לקומפוזיציה הרווח הנפשי צריך להיות יותר גבוה מאשר התוצאה. כשאתה תלמיד תיכון זה גם הערך העליון. בניהול אמנותי יש הרבה פרמטרים אחרים. אנחנו מדברים כאן על קריירה, על שאלות כמו לאן הגעת? מה הדבר הבא שתעשה ויצליח למקם אותך במקום הנכון בשבילך".

אז בעצם כשאת מנהלת כוריאוגרפים ב"הרמת מסך" את חושבת על כל תהליך העשייה שלהם ולא רק על העבודה האחרונה?

"כן. זה עולה לי בראש. אני חושבת שהראייה שלי צריכה להיות ראייה רחבה ומאתגרת, ראייה שגורמת לכוריאוגרפים לעשות את מה שהם לא עשו קודם, לעבוד בהרכב של רקדנים שהם לא התנסו בו קודם. כמובן כל עוד הם נעים בשדות שלהם, במקומות שהלב שלהם נמצא".

"הדבר הבא יכול להיבנות רק על הדבר הקודם"

איך את בוחרת עם מי לעבוד?

"אחרי שכל אחד מהיוצרים אומר עם מי הוא רוצה לעבוד אנחנו בוחרים מתוך האנשים שבחרו בנו. הפרויקט הוא תהליך ממושך של פרזנטציות ובדיקות. אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שהתוצאה תהיה רחוקה מהרעיון ומה שאני מנסה לזהות אם היוצר או היוצרת חייבים ליצור עכשיו, אם יש להם את התשוקה ליצירה שצריכה להתקיים עכשיו".

"אני מתעניינת בחיבור בין הביצוע לרעיון. חשוב לי שזה לא יהיה חיבור רופף, חשוב לי להבין איפה העניין של היוצר  והאם הוא באמת יכול להגדיר אותו במילים. ואם לא במילים אז שיעשה משהו אחר, להראות לי שהוא מבין תנועה ואנרגיה בלי להתחיל לספר לי סיפורים גדולים".

"הבמה של 'הרמת מסך', לתפיסתי, היא במה שצריכה לעודד ולחזק את הטון של היצירה העצמאית. לכן מהר מאוד מה שמעניין אותי היא האם לאותו יוצר יש את היכולת להעמיד משהו בסטודיו. ואת היכולת הזו אני מזהה ישר. זה משהו שאני קוראת טוב מאוד: האם יש תהליך עבודה, האם יש עניין, אם אנשים יכולים לדבר את אותה שפה תנועתית, איך הקאסט מתפקד ביחד, האם זה קאסט שמעניין להעלות אותו על הבמה. יש כוריאוגרפים שהצעתי להם גם עם מי לעבוד. זה מאוד מורכב ואני באמת יורדת עם היוצרים לפרטים".

"זו במה שמאוד מחשיבה תהליך ומאוד מחשיבה עקביות ורצף וכמובן כישרון. אני הרי נהנית לזהות מי יהיה הדבר הבא יחד עם זאת זהו לא ערך עליון. כוריאוגרף להבנתי צריך להציע מכלול שלם של ראייה. זה אחד התחומים הכי מרתקים בעולם לא מבחינת מקצוע אלא מבחינה הראייה המרחבית שזה דורש ממך. זה ירידה לעומק וסקרנות ורגישות לאנשים או חוסר רגישות". 

איך מזהים את הדבר הבא?

"מצד אחד זה קל מאוד, רואים את החידוש. מצד שני זה יכול לתעתע אתה רואה את הברק בהתחלה ואחרי חודשיים אתה רואה שהעבודה נשארה באותו מקום שהיא לא עברה התפתחות. הדבר הבא יכול להיבנות רק על הדבר הקודם. רוב היוצרים שנחשבו לדברים הבאים צמחו מידע. זה נוח לי להאמין שזה בא מידע, מסקרנות, מעומק מחשיבה ואז זה קורה. אם אני חושבת על תהליכי היצירה שלי, ההברקה או הפתרון שמצאתי בתהליך הם הרגע שהרגיש כדבר הבא ביצירה.

"הדבר הבא מתחיל מהראש, הוא מתחיל מחשיבה ומהתבוננות על החיים. רק משם אתה יכול להתחיל ליצור. וכמובן כל אחד וטעמו הוא מהו הדבר הבא. עכשיו, כשאני חושבת על זה, אולי דיאלוג הוא הדבר הבא בטח עם כל השדה הגיאופוליטי שאנחנו נמצאים בתוכו".

עד כמה חשוב לך ללוות יוצר במסגרת "הרמת מסך" יותר משנה אחת?

"יוצר הוא יוצר כשהוא יוצר, ואם באמת קורה הדבר הזה ואני מזהה אותו אני מרגישה שאני צריכה להמשיך וללוות אותו, לראות שהיומיום לא כובל אותו ולגרום לו להבין שהוא לא יכול להפסיק, שיש מומנטום, שיש קריירה, לגרום לו לשאול שאלות.

"חידוש תמיד מגיע מתוך שאילת שאלות. התפקיד שלי הוא להיות סוג של מרקר, להתבונן פנימה ולא להסתפק בלהגיד ליוצר 'תהדק'. יש גם שלב שאני מושיבה את היוצר מול הוידיאו של היצירה. ואז יש כבר קוֹרְפּוּס, יש דבר, וזה לעולם רגע מזוקק".

את נחשבת ליוצרת מאוד קפדנית.  קשה לעבוד איתך?

"מצד אחד אני והיוצרים האחרים אנחנו לא מאותה משפחה, מצד שני היוצרים שעבדתי איתם הם אסתטיקנים מופלאים ויש להם אמות מידה גבוהות והקפדנות שלהם בהבאת החומרים אל הבמה דומה לשלי".

"הליכה היא עניין יומיומי אבל גם מאוד פוליטי"

למרות הברק בעינים כשאת מדברת על "הרמת מסך" יש רגעים שאת מרגישה שניהול אמנותי של חצי שנה כל שנה גובה ממך מחיר, גוזל ממך משהו כיוצרת?

"כשהייתי רק מרוכזת ביצירות שלי לא הצלחתי בכלל לחשוב על לעבוד עם מישהו אחר. לא ידעתי איך אני אצליח להבין אותו. אבל יש איזשהו תהליך של סקרנות אמיתית ועניין בלעזור למי שבחר לעבוד איתי. זה לא מובן מאליו בעיני. אני משערת שיש פה איזו אנרגיה שנחלקת אבל זה שולי, זה קטן. אני מרוויחה פה דיון רעיוני לצד שותפות בסוד ובאישי.

"אני יכולה לספר לך שהשנה הקפדנו להפגיש בין היוצרים, רצינו שכל יוצר יראה אלו עבודות מונחות ליד העבודה שלו. זה נורא רלוונטי וזה גם נעים".

מה נקודת התורפה של "הרמת מסך"?

"שאלה טובה. נקודת החולשה היא נקודת החוזק, העובדה שזו במה מרכזית ליוצרים עצמאים יוצרת המון מתחים פנימיים, בסופו של יום יש כאן את מבחן התוצאה והציפייה לאחריה היא שהיוצרים ימשיכו משם בכוחות עצמם".

כמה את ממשיכה להיות נוכחת בחיי היצירה של הכוריאוגרפים אחרי שליווית אותם ב"הרמת מסך"?

"תראי, אם יש לי אפשרות אחרי 'הרמת מסך' לקדם עוד ובנוסף אז כמובן שכן אני אעשה את זה. זה סוג של יחסים שהם לנצח. אני עד היום זוכרת מנהלים אמנותיים שהיו לי. זה מפגש שקורה בנשמה ולכן זה לא משהו שאפשר לעשות אותו ואז לעבור הלאה כאילו כלום".

מה הדבר הבא שאת מתכננת ככוריאוגרפית?

"אני מתכננת עבודה שיקראו לה 'הליכות גברים'. אני כותבת את התזה שלי על הליכה ואני רוצה להביא את זה לבמה עם דברים שיתלוו אליה כמו סיור או צעדה. הליכה היא עניין מאוד יומיומי אבל גם מאוד פוליטי כמו הצעדה שהיתה לשחרור גלעד שליט בזמנו או הצעדה של ויקי כנפו. ומבחינתי זה לגמרי כוריאוגרפיה, תנועה במרחב. הליכה היא היגד יומיומי ושדה היומיום הוא דבר שמעניין ומטריד אותי".

אירועי "הרמת מסך 2013" יתקיימו בימים חמישי עד שבת, 23-14 בנובמבר במרכז סוזן דלל, תל אביב; ובימים שני עד רביעי, 27-25 בנובמבר 2013, בתיאטרון ירושלים. כרטיסים: 60 שקל. לפרטים: סוזן דלל, 03-5105656 תיאטרון ירושלים, 02-5605755.