מחול - אחרון השאנסונרים

בגיל 89 שארל אזנבור סחף את נוקיה בהופעה חד פעמית ונדירה. רומנטיקן גדול מהחיים

העולם שייך לוותיקים. אגדות חיות לא מתות. כל הקלישאות והסופרלטיבים לא באמת ימחישו את התחושה של למעלה מ-10,000 איש בהופעה הגדולה, החד-פעמית והנדירה, שהעניק לנו אמש בהיכל נוקיה אחרון השאנסונרים הצרפתיים הגדולים, שארל אזנבור.

89, גילו, הוא באמת כנראה רק מספר. ידיו אמנם רועדות מעט, הוא אומר שעוד מעט יהיה בן 90 ושבגילו כבר לא שומעים כל כך טוב, לאו רואים כל כך טוב והזיכרון גם הוא לא משהו, ולכן הוא מציץ בפרומפטר כדי להיות בטוח במילים. אזנבור כבר קבע שיא אמש, בהיותו האמן המבוגר ביותר המופיע בישראל.

אבל כשהוא שר, יותר נכון מגיש את שיריו, קולו עשיר עדיין בגוונים ובניואנסים ומגיע מתוך מעמקי הנשמה. לעיתים הוא מדבר-מדקלם-משחק את שיריו כדרך השאנסונרים מספרי הסיפורים, ומשתמש בידיו ובגופו כדי להעביר חוויות חיים שלמות. הוא מצליח לגעת בנימי הרגש הפנימיים והפרטיים של כל אחד ואחד. כולל אלה של האורח המיוחד שהגיע לראותו מופיע כאן, ידידו הנשיא שמעון פרס.

שארל אזנבור (צילום: שי מהלאל)

כריזמת במה כובשת

אזנבור עולה לבמה בחליפה שחורה ובצעד נמרץ ומייד מכניס לעניינים את הקהל המגוון. לא כולם כאן בני גיל הזהב או שיכון ותיקים, אבל מתברר מייד שרבים מהם יוצאי צרפת. הוא פותח את הערב עם Le Temps הדינמי, וממשיך עם Paris Au Mois D'aout. בעברית הוא מכריז רק ברוכים הבאים ומתנצל שאינו יודע לומר בשפתנו הרבה מעבר לכך. אבל השפה המוזיקלית שלו כובשת את הלבבות.

אזנבור כתב למעלה מ-1,000 שירים ואנחנו מקבלים טעימות מובחרות מהרפרטואר הגדול הזה. Viens M'emporter, Je T'aime A.I.M.E ו-Sa Jeunesse. שירים של רומנטיקן גדול מהחיים, המדברים על אהבות אבודות ואסורות, אכזבות גדולות, תשוקות כמוסות. שירים שגם מחברים את הוותיקים בינינו לנוסטלגיה בלתי מתכלה.

באחד מקטעי הקישור אזנבור, שביקר כאן לאחרונה לפני 35 שנה, מספר שהוא נשאל לא אחת מה נובע מתוך המעיין היצירתי שלו קודם: המילה או התו ומציין שהטקסטים קודמים אצלו ללחנים, בין היתר כי הם יכולים להיאמר גם על ידי שחקן (הוא עצמו שיחק ביותר מ-70 סרטי קולנוע, טלוויזיה וסדרות).

כשמאזינים לשירים הנצחיים האלה, לסיפורים הקטנים שלו עליהם, לאופן שבו הוא מגיש אותם, חי אותם מחדש כאילו לא עברו עשרות רבות של שנים מאז עלה איתם לראשונה על במה, קשה שלא להתרשם שעומד לפניך אמן ייחודי, חד-פעמי. סוער ורוגע, כועס ומפויס. בין השירים הוא מתייחס בין היתר, בנימה של עצבות, לגורל המשותף של היהודים והארמנים, בני מוצאו, שכידוע חוו שואה משלהם.

יש לאזנבור כריזמת במה כובשת, לא רק כשהוא שר אלא גם כשהוא חולק סיפורים. הקהל מקשיב לו מהופנט ומגיב בצחוק כשהוא מדבר על עצמו באירוניה ובהומור סרקסטי. היכל נוקיה הוא מקום ענק, אבל הזרקור המטיל כתם אור בולט על אזנבור רוב הזמן, נותן תחושה, בעיקר בשירים השקטים והמלודיים, של אינטימיות. כאילו האמן מגיש לכל אחד ואחד הופעה פרטית-אישית באיזה מועדון קטן, עם אווירה מלנכולית אפלולית, ונכנס לו אל מתחת למעטפת הנפש. כמו היה פסיכולוג או תראפיסט.

כשהוא מבצע את Mon Ami, Mon Judas, מספר אזנבור שהשיר מדבר על אותם תואמי יהודה איש קריות, חברים-עלוקות הנדבקים להצלחתו של אמן ומוצצים מתהילתו את כל מה שניתן, אבל מפנים לו עורף ובוגדים בו כשהקריירה שלו דועכת. בהמשך מגיע תורו של Non. Je N'ai Rein ולאחר מכן הקלאסיקה Ave Maria. בזה אחר זה מבצע אזנבור עוד ועוד פנינים מוזיקליות בלתי נשכחות מהרפרטואר העשיר שלו, בהן Desomais, Her Encore, Come Il Disent ועוד.

שארל אזנבור (צילום: שי מהלאל)

שעה וארבעים של קורת רוח

הפתעה מזומנת לנו כאשר הוא מעלה לבמה את אחינועם ניני ומבצע יחד איתה בדואט את להיט הענק שלו She. ניני מברכת אותו על הגיעו לארץ להנעים לקהל כאן בשירתו, ובתום הביצוע המשותף הוא מלווה אותה אל מאחורי הקלעים. שיא הערב מגיע כצפוי כשאזנבור מבצע את La Boheme. כולם שרים איתו ואין מנוס מלהיזכר בתור הזהב של הבוהמה הצרפתית שהוא ועמיתיו היה חלק ממנה ומעיצובה בשנות ה-50, ה-60 וה-70 המכוננות, בגדה השמאלית של הסיין בואכה נוטר דאם וברובע מונמרטר.

אזנבור מגובה בהרכב מצוין ובזמרות ליווי, חד ושולט בעניינים. באמצע המופע הוא לא מהסס להפסיק שיר באמצע, לשוחח עם נגניו ועם אנשי הצוות הטכני ולהתלונן שהוא לא שומע את עצמו. כך גם בהדרן הסופי, הלא מתוכנן. אזנבור כבר נעלם מאחורי הקלעים, האור בעולם נדלק, אבל סטנדינג אוביישן ממושכים וסירובו של הקהל להתפנות מהאולם, מחזירים את האמן למרכז הבמה לביצוע שיר צועני שמח

גם כאן נרשמת תקרית שבה הוא גוער בצוות הטכני על שהוא לא שומע את עצמו במוניטור. העניין מסודר מייד ואזנבור פוצח שוב באקורד הסיום המנצח שלו, השיר "שתי גיטרות", כשהקהל מוחא כפיים בהתלהבות בפזמון הקצבי. מסך יורד על האמן הנפלא הזה לאחר כשעה וארבעים של קורת רוח וסיפוק עצום. ייתכן שזו הפעם האחרונה שלו כאן, נקווה שלא.

*** לעדכונים נוספים: היכנסו לדף הפייסבוק שלנו ופרגנו בלייק