מחול - עולים השבוע: "ללא מחסום", "סיפור חיי" ועוד

סרטי אמנויות הלחימה, שפעם נחשבו בזויים במערב, קיבלו בעשור האחרון את הכבוד הראוי להם. ג`ט לי מככב ב"ללא מחסום" - עוד סרט אקשן אפקטיבי שמתווסף לרשימה. ואילו סרטו הראשון של הבמאי הצרפתי לורן טיראר, "סיפור חיי", מפתיע, מצחיק ואירוני בחלקו הראשון, אבל בהמשך מאבד גובה. ועוד שני סרטים חדשים עולים השבוע.

"ללא מחסום" – ג`ט לי אפקטיבי

ז`אנר כובש וטוטלי

פעם, סרטי אמנויות הלחימה שהגיעו מדרום מזרח אסיה, בעיקר מהונג קונג, שבהם כיכבו ברוס לי האגדי ודומיו, נחשבו לטראש (במובן הג`אנקי האמיתי של המונח) ולתת רמה קולנועית. אבל במרוצה הזמן, המערב למד לתת כבוד לסרטים שגיבוריהם האמיתיים הם שיטות לחימה כקונג פו הסינית העתיקה, הקראטה, הטקוואנדו והקוק סול וון הקוריאניות, או הנינג`טסו היפנית. היום, סרטי אמנויות הלחימה הם גל מוביל בעולם בכלל. יש בעיני משהו כובש וטוטלי בז`אנר הזה – שבאלימות האכזרית והקטלנית שבו מוצפנים קודים של סגנון חיים צנוע, סגפני ונזירי, כוריאוגרפיה מתמטית נקייה ומסוגננת, והתנסחות קולנועית מוקפדת ומדויקת.

הז`אנר תפס תאוצה גם בעקבות המחווה שעשה קוונטין טרנטינו לסרטי "האחים שו" מהונג קונג בשנות ה-80 (הבמאי הבולט שלהם היה צ`יה ליאנג ליו) דרך שני סרטי "להרוג את ביל" שלו, ועד קרבות אמנויות הלחימה המשכנעים בטרילוגיות סרטי ה"מטריקס" ו"מלחמת הכוכבים". לכך אפשר להוסיף את קליטתו אחר כבוד באמריקה של במאי האקשן ג`ון וו, במקור מהונג קונג, ואת יצירותיהם הקסומות של הבמאים הנהדרים, הטייוואני אנג לי ("נמר דרקון") והסיני ז`אנג יימו ("גיבור" ו"מחול הפגיונות"), שהעלו את רף ההישגים האמנותיים של סרטי אמנויות הלחימה האסייתיות, בעלי הממד הרוחני, לגובה חדש.

הגיבורים האותנטיים העכשוויים של הסגנון במערב הם ג`קי צ`אן, מהונג קונג במקור, וג`ט לי הסיני. בעוד הראשון (שפרץ למערב בשנת 96`, אז זכה בהצלחה גדולה באמריקה עם "מהומה בפרברים" ההונג קונגי שלו) מתמקד בקומדיות פעולה קומיות בעלות משקל נוצה, השני לוקח ברצינות תהומית את תפקידו הדרמטי כזאב בודד שהוטל עליו לתקן את עוולות העולם בעזרת המיומנות המקצועית המדהימה שלו באמנויות הלחימה האסייתיות. הוא עשה את זה ב"רומיאו חייב למות", ב-"נשיקת הדרקון" וב-"האחד".

כעת מפציע לי בסרט נוסף, "ללא מחסום", שעל בימויו הופקד לואיס לטרייר על ידי התסריטאי-מפיק לוק בסון, במאי סרטי אקשן מרשימים ואפקטיביים כ"ניקיטה" ו"ליאון".

חיית אדם

הסיפור: הגנגסטר הקשוח ברט (בוב הוסקינס) אימן את דני "הכלב" (ג`ט לי) מאז ילדותו להיות בריון מרצח בשירותו. דני מוחזק במרתף מעופש, מתאמן כל חייו, שומר על כושר גופני ושולט באופן אולטימטיבי באמנויות לחימה מזרח אסייתיות. יש לדני קולר על הצוואר, שכאשר ברט מסיר אותו "כלבו" מסתער על מטרתו ותוקף על מנת לפגוע אנושות, לפעמים גם להרוג.

חייו של דני, המשמש את ברט ככלי להענשת אויבים שלא משלמים לו פרוטקשן או מנסים להתחמק מהתחייבויותיהם כלפיו, משתנים לאחר ניסיון התנקשות בברט: דני בורח מזירת האירוע ומוצא מקלט אצל סם (מורגן פרימן), מכוון פסנתרים עיוור ואנושי המאמץ אותו. בתו החורגת ויקטוריה (קרי קונדון) היא פסנתרנית מחוננת, ודני מגלה סקרנות וחיבה מיוחדים לפסנתר. בהמשך יתברר למה. השניים מחזירים את דני אט אט למשפחת האדם, אבל בהמשך הכל ישוב ויתהפך כשברט יחזור במפתיע לחייו וינסה להחזירו למלונה ולתפקודו הקודם כחיית אדם. לכוריאוגרפיה של סצינות קרבות הלחימה המדהימות של לי (ככל הנראה הארוכות והאכזריות ביותר שלו בסרטים) אחראי יואן וו פינג בעל המוניטין, שכבר עשה את זה ב"נמר דרקון", סדרת "מטריקס" וסרטי "להרוג את ביל".

"ג`קי צ`אן הוא קול"

לי, 42, יליד בייג`ין, מתנשא לגובה של 1.69 בסך הכל. בגיל שמונה החל ללמוד באקדמיה לוושו (סגנונות שונים של אמנויות לחימה) ובמרוצת השנים זכה בחמש מדליות זהב באליפות סין, הראשונה כבר בגיל 11. הפרס שלו היה טיסה לוושינגטון ומפגש עם נשיא ארה"ב אז, ריצ`רד ניקסון). בגיל 20 ניסה כוחו לראשונה בקולנוע ("מקדש שאולין", 79`) שפתח את גל סרטי הקונג פו בסין. לי עבר להונג קונג והפך גם שם לכוכב סרטי אמנויות לחימה. ב-86` הוא ניסה כוחו גם בבימוי סרט, "נולד להגן", אבל כשלונו המהדהד גרם לו לוותר לפי שעה על התייצבות מצידה השני של המצלמה.

לי היה מיועד לככב בסרט "נמר דרקון", אך דחה את ההצעה, כי הבטיח לאשתו, נינה לי צ`י, שלא יעבוד במשך כל תקופת הריונה. בתפקיד זכה לבסוף יון-פאט צ`ואו. ממרום מעמדו ככוכב פעולה מוביל באמריקה, לי מגדיר בחיוך את הפורמולה הקבועה כמעט של סרטי הקונג פו שבהם נטל חלק בהונג קונג: "הבחור הטוב נקלע למצוקה. אשתו מתה, חבריו שקועים בבעיותיהם ולא יכולים לסייע לו. אז הוא הולך להרים, לומד אמנויות לחימה, חוזר והורג את האיש הרע". על עמיתו ג`קי צ`אן הוא אומר: "פגשתי אותו שש פעמים עד עתה ולמרות שאנשים נוטים לחשוב שאנחנו יריבים, אני אישית חושב שהוא בן אדם קול והייתי שמח לשתף איתו פעולה בסרט. זה יכול להיות סרט מבריק".

ונחזור לסרטו הנוכחי, "ללא מחסום". בחלקיו האקשניים, זהו סרט מקצועי, מלוטש ואפקטיבי, בעיקר בזכות סצנות הקרבות המהפנטות של לי. הדרמה שעל בסיסה נשען הסיפור לא ממש משכנעת, אם כי שחקני האופי בוב הוסקינס ומורגן פרימן תורמים את הקורטוב הדרוש לדמויות שלהם, אותן הם שולפים מהשרוול במקצועיות מתבקשת. בסך הכל זהו סרט שחובבי ג`ט לי וסרטי אמנויות הלחימה ירצו להוסיף לרשימתם.

(צרפת/ ארה"ב/ בריטניה/ הונג קונג 2005, 102 דקות)

"סיפור חיי" – אירוניה עצמית גרוטסקית

סופר צללים מתחבט

כבמאי שמשגר לאוויר העולם את סרטו הראשון "סיפור חיי", לורן טיראר מגלה בגרות, בשלות ומקוריות מפתיעים למדי, בייחוד כשמדובר בז`אנר הקומדיה הרומנטית, שהקולנוע הצרפתי רווי בו בשנים האחרונות, אבל לא ממש מנפק יצירות מופת.

בקומדיה הרומנטית הזו, רפאל (אדואר באר) הוא סופר צללים מצליח, המתפרנס מחיבור ביוגרפיות של סלבס מתחומים שונים, כשהוא מייפה, מעבה ומשדרג את עובדות חייהם לכדי טלנובלות מלוקקות ומזילות דמעות, עם הפי אנד מנצח.

מוריאל (מארי ז`וזה קרוז), בת זוגו הארכיטקטית האינטלקטואלית, עושה הכל כדי לגרום לו לכתוב רומן מקורי,שאותו יוכל לפרסם תחת שמו, ולצאת סוף סוף מהצל. הוא מהסס ולא ממש מת לממש את האופציה, ובינתיים מתרכז בפרויקט המרכזי שלו, כתיבת ביוגרפיה לכדורגלן מפורסם, קווין (קלוביס קורניאק), שדורש ממנו לעשות זאת בסגנון של בודלר.

מכאן לשם, רפאל מגלה רפאל שחברתו של הכדורגלן היא קלייר (אליס טגליאוני), אהבתו הראשונה, הלא ממומשת צריך לומר. המפגש המחודש עם קלייר מטלטל את חייו והוא נדרש לראשונה להתמודד עם שאלות קיום, חיפוש כיוון ומוטיבציה מהותיות, אותן הדחיק במשך שנים. קלייר מעוררת בו מחדש יצרים חבויים ופיתויים אסורים, וגם בגזרת הכתיבה האישית העצמאית חלה תזוזה חיובית.

"קומדיה נוסח וודי אלן"

טיראר התחיל כבר בגיל 16 לביים סרטים קצרים ב-8 מ"מ ומייד לאחר שעשה בגרות נסע לאמריקה כדי ללמוד קולנוע ובתום לימודיו נסע להוליווד. "התמזל מזלי ותוך חצי שנה קיבלתי עבודה כקורא תסריטים (מי שאמון להעיר את הערותיו על הטיוטות הראשונות, לפני שהן מגיעות ליוצרים) בחברת `האחים וורנר`, בין היתר עבור המפיק ג`ואל סילבר והבמאי רולנד ג`ופה", הוא מספר. כשחזר לצרפת עסק בעיתונות במשך כשבע שנים". בהמשך ביים שני סרטים קצרים, "ממקום בטוח", בכיכוב הלן דה פוז`ורל, ו"מחר יום אחר", בכיכוב פרנסואה ברליאן. ומכאן נסללה הדרך לפיצ`ר הראשון.

על "סיפור חיי" הוא אומר: "תוך כדי כתיבת התסריט (יחד עם גרגואר וינרון, שהופיע כשחקן בארבעה סרטים וזהו תסריטו הראשון) חשבתי לקחת לתפקיד הראשי שחקנים דוברי אנגלית כמו יו גרנט ואדוארד נורטון. את הרעיון להשתמש בווייס אובר (קריינות) בתיאור קורות הגיבור אימצתי מהסרט `מועדון קרב` (בו כיכב נורטון, כידוע). את מארי ז`וזה הציע לי המלהק שלי, ימים ספורים לפני שהיא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, בזכות סרטו של דניס ארקאן, `שיחות נפש`".

אדואר באר, בן זוגה של אודרי טוטו מאז הופיעו יחד ב"אלוהים גדול אני קטנה", אומר על תפקידו בסרט: "כשגיליתי את הפרויקט, התפעלתי מהאופן שבו הוא כתוב. התסריט הזכיר לי את מיטב הקומדיות האמריקאיות, נוסח וודי אלן. אהבתי את המצב שבו נמצא רפאל, עומד מול שתי נשים מפתיעות. מוריאל היא לא רק האישה המאוהבת שחוששת להתחייב, היא מורכבת באופן פרדוקסלי ומלאת חיים. לעומתה קלייר, אהבתו הראשונה, מייצגת את החיים המושלמים, ורפאל קרוע בין שתיהן. רפאל אינו יכול לברוח ממה שהוא.. קל לשקר לעצמך אבל לא לאדם שאיתו אתה חי. רפאל ממשיך לומר לעצמו שמוריאל היא רק לבינתיים, עד שימצא אהבה. גם המקצוע שלו הוא רק לבינתיים, עד שימצא את מקצועו האמיתי. וגם אני זה רק לבינתיים, עד שיהפוך לאני האמיתי".

"סיפור חיי" נפתח טוב, כקומדיה רומנטית רעננה, עם הרבה פאנצ`ים, קומיק רליפים, אירוניה עצמית גרוטסקית והברקות תסריטאיות שובות לב. אבל ככל שהסרט מתקדם, הוא הולך ומאבד גובה, כאילו ויתר על יתרון ההפתעה, הבדיחות נעשות כבדות ומגושמות יותר, והתחושה היא שהתסריטאים התעייפו ואין להם אוויר למשוך עד הסוף. רק משחקם המשכנע והכריזמתי של באר, ז`וזה קרוז וטגליאוני, מצילים את הסרט משיגרתיות ושעמום גם ברגעיו החלשים יותר. (צרפת/ שוויץ 2004, 90 דקות) .

"חמקן" (ארהב 2005)

פעולה. במאי: ביים רוב כהן . טייסי הצי האמריקאי, בן (ג`וש לוקאס), קארה (ג`סיקה בייל) והנרי (ג`יימי פוקס) מתפקדים יחד במשימותיהם כצוות הדוק ומקצועי, ומבצעים אותן על הצד הטוב ביותר. יום אחד מפקדם ג`ורג` (סם שפרד) מודיע להם על הצטרפות חבר צוות חדש. מדובר ב"אדי", מטוס קרב מתוחכם ללא טייס, שמתפקד בעזרת מחשב-על, שאמור להצטרף למשימותיהם.

בפעולה הראשונה עם "אדי", מתברר שהוא עילוי והצוות מחסל בהצלחה את המטרה המיועדת. בדרך חזרה פוגע ב"אדי" ברק ומשבש משהו במעגלים החשמליים שלו, ובמשימה הבאה של הצוות תתעורר בעיה חמורה: השלושה מקבלים הודעה על ביטול בדקה ה-90, אבל "אדי" לא נענה, מסרב פקודה, וממשיך על דעת עצמו לעבר המטרה המסוכנת, חיסול מפקד צבא סיני החמוש בנשק גרעיני. מה יעשו השלושה כדי לנסות להחזיר את "אדי" לשליטה?

הסרט מעורר געגועים אסוציאטיביים ל"אהבה בשחקים", אבל הרבה פחות רומנטי והרבה יותר טכנולוגי. סרט שעשוי נכון מבחינת האקשן והאפקטים, אבל כושל בגדול בכל הקשור לבניית סיפור מעורר אמוציות. 121 דקות.

"איזה יום יפה" (בריטניה 2005)

קומדיה. במאית: גבי דלאל. כאשר פרנק (פיטר מולאן) בן ה-55 מוצא את עצמו יום אחד מפוטר מהמספנה שבה עבד עשרות שנים, הוא נקלע למצב של חוסר אוריינטציה, ואף עובר התקף חרדה פתאומי. הוא מנסה לשמור על אורח חיים בריא, שכולל שחייה בבריכה המקומית, וכאשר ידידו דני (בילי בויד) מתבדח איתו על אפשרות חציית תעלת הלמאנש בשחייה, פרנק לוקח את דבריו ברצינות ועד מהרה מתחיל להתכונן לאתגר של חייו. הוא מסתיר את תכניתו מאשתו ג`ואן (ברנדה בלתין), שמנסה להוציא רישיון לאוטובוס, כדי לעבוד כנהגת בכלי התחבורה הציבורי הזה, ומבנו, שאיתו הוא מקיים קשר רופף בלבד.

חבריו מתגייסים לעזרתו באימוני השחייה ובכל מה שמסביב, וכלל שעובר הזמן המטרה נראית יותר קשה ובלתי ניתנת להשגה. פרנק יעבור כמה משברים בדרך למימוש התוכנית. עם ג`יימי סייבס, רון קוק ובנדיקט וונג.

הפוטנציאל הטמון בסיפור ממומש רק בחלקו הקטן. הסרט נוגע בנימי הרגש הנכונים אבל איכשהו לא הולך עד הסוף אלא נתקע באמצע הדרך, לא מתקדם ולא זורם. 98 דקות.