בימים אלה עולה בתיאטרון בית ליסין הקומדיה "אוצר יקר" מאת פרנסיס ובר ("אידיוט לארוחה"), מבכירי כותבי הקומדיות הצרפתיות. ההצגה, בבימויו של לסלי לאוטון ובהשתתפותם של ששון גבאי, נתי קלוגר, הדס קלדרון, אילן דר, פלורנס בלוך ואחרים, היא פרק נוסף של ובר במסכת הרפתקאותיו של הלוזר הנצחי, פרנסואה פיניון.

פיניון ב"אוצר יקר" (ששון גבאי) הוא מובטל תפרן הדואג שתיפתח נגדו חקירת מס כדי להעלות את מעמדו בעיני אשתו וחבריו. ההונאה הפיקטיבית מסירה את המסכה מעל טבעם האמיתי של בני האדם ומסבכת את פיניון במסכת של שקרים מפותלים. רק כשהוא פוגש את אולגה (הדס קלדרון) היפה, מתחיל פיניון להטיל ספק בפרדיגמה כסף = אושר, ולהרפות מן הצורך הנואש בהכרה חברתית. 

מווטרינריה לתיאטרון

"פיניון מנסה לגלות מי אוהב אותו בזכות מי שהוא," מספרת שחקנית ההצגה הדס קלדרון. "יש כאן שאלה שתמיד היתה ותמיד תהיה רלוונטית: האם אתה צריך להיות חבר של מצליחנים כדי להרגיש שיש לך ערך?"

הכסף הוא חזות הכול?

"בעיני פיניון זה כך, ולכן הוא מסתבך בהעמדת פנים של בעל הון. הוא יודע שכולם שפוטים של הכסף ונמאס לו להיות האנדרדוג, הלא יוצלח, הדחוי שאף אחד לא סופר אותו ממטר. ברגע שהוא מודיע לעולם שעושים לו חקירת מס מתבייתים עליו אנשים שקודם לא התייחסו אליו בכלל, כולל גרושתו, ידידו הבנקאי ובעצם כל מי שהוא פוגש.

"ההבדל בין היחס שלהם לפיניון המובטל לבין יחסם לפיניון המיליונר הוא מה שהופך את הקומדיה הזו למצחיקה כל כך. אי אפשר להימלט מהמסקנה שהכסף מעוור אנשים ומשנה אותם".

קלדרון (38) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, בתם של האדריכל משה קלדרון והציירת רינה סוצקבר, ונכדתו של משורר היידיש אברהם סוצקבר. היא החלה לשחק בגיל 10 בתיאטרון הבימה, והמשיכה בכך עד הצבא, אז החליטה למרוד ולהתגייס לקרבי. לאחר השחרור למדה ווטרינריה, עד שהבינה שלא יתכן שכל כך קשה ללמוד משהו שאוהבים.

"הלכתי להתייעץ עם הדיקן וסיפרתי לו כמה קשה לי, ושאני ממשפחה של אמנים אבל מרגישה שאני חייבת מקצוע רציני," היא נזכרת. "הוא אמר לי, בחיים אני לא אשכח את זה, 'אם היו נותנים לי מתנה, לא הייתי מוותר עליה כל כך מהר.' באותו יום קיבלתי את ההחלטה להיות שחקנית".

"אוצר יקר", צילום: דניאל קמינסקי





"בצע כסף תמיד היה רלוונטי"

הדמות שאת מגלמת, אולגה, מחוללת שינוי בתפיסה של פיניון.

"כן. אולגה היא מישהי שרואה אותו כמו שהוא ולא מעניין אותה הכסף. יותר מזה, היא חיה עם מולטי מיליארדר, אוליגרך שמפזר עליה כסף ובכל זאת החיים שלה הם סיוט והיא בורחת משם. פיניון לא מאמין שזה יכול להיות, מישהו שבורח מכסף ומחפש קשר אמיתי, וזה גורם לו לחולל מהפך בחייו".

את יכולה להזדהות עם הדמות שלה?

"בטח. בחיים הזוגיים שלי היו לי המון הזדמנויות להימשך לאנשים עם כסף, לחיי נוחות. בסופו של דבר הוכחתי לעצמי שבחירת בן הזוג שלי לא היתה קשורה לכסף אלא לאהבה, ליכולת ליצור קשר אמיתי. אני רואה קשרים שמבוססים על כסף, ולי, כמו לאולגה, זה היה גורם סבל איום ונורא".

כמעט מיותר לשאול על הרלוונטיות של המחזה לחיינו.

"אני חושבת שמאז המחאה החברתית משהו השתנה פה. לפניה כולם רצו להיות טייקונים וחשבו ששם נמצא הכוח ושם נמצאת האמת. המחאה שינתה משהו, היום יותר טרנדי לרצות להיות צ'ה גווארה. ירדנו מהעץ ועכשיו אנחנו רוצים להיות פשוט אנשים. אבל בצע כסף תמיד היה רלוונטי, זה נושא אוניברסלי שתמיד שיחק תפקיד בחיי בני האדם. השאלה היא עד כמה - מי אתה מעבר לרכוש שלך ובזכות מה אתה רוצה שיאהבו אותך".  

"אוצר יקר", צילום: דניאל קמינסקי




"קומדיה זו מתמטיקה אצלו"

קלדרון משמשת כשחקנית בית בתיאטרון בית ליסין מאז שנת 2003, והשתתפה בהצגות רבות במסגרת התיאטרון, ביניהן "חשמלית ושמה תשוקה", איש הגשם", "דולפינים", "בראנז'ה", "מקווה" והצגות רבות נוספות.

יש לך רזומה מפואר, אבל כמעט שאין בו קומדיות. מוזר, כי ב"אוצר יקר" את מציגה יכולות קומיות מרשימות. 

"נכון. יצא לי להופיע במחזה  הפרינג'  'סופה של בדיחה' מאת נועה רבן, שהיה אחד המחזות הישראליים הקומיים הכי טובים שיצא לי לראות, וגם כשלמדתי בסטודיו של ניסן נתיב עשיתי קומדיות והייתי טובה בזה. בבית ליסין לא יצא לי להשתתף בקומדיות פר אקסלנס, כנראה בגלל שהתחלתי בז'אנר מסוים וקצת נתקעתי בו. נורא נהניתי לעשות את 'אוצר יקר' ואני מקווה שאחריו יבואו עוד כאלה".

עבדת בהצגה עם אורים ותומים כמו ששון גבאי ולסלי לאוטון.

"עם ששון יש לי רומן רב שנים, שיחקנו בכמה הצגות ביחד והוא גם הקריא כמה קטעים באירוע שארגנתי לזכר סבא שלי. הוא פרטנר נפלא – מרוכז ומקצועי, בא לעבודה, אבל תמיד נעים לעבוד איתו, נדיר לפגוש אדם כזה.
"לגבי לסלי, הוא אשף הקומדיות, מומחה בעל שם עולמי, ולמדתי ממנו המון. הוא חוקר את הקומדיה עד הסוף, יודע איך כל צעד וכל מצמוץ יכול להשפיע על הרפליקה. זו ממש מתמטיקה אצלו".

במקביל למשחק בתיאטרון הרפרטוארי, קלדרון השתתפה ביצירת הצגות במסגרות פרינג' - "הגר" בתיאטרונטו, "דודה פרידה" עם נעמי יואלי בפסטיבל עכו, "קוראים לי ייקה" - יצירה בשיתוף שחקנים ישראליים וגרמנים, ו"תאומות" המבוססת על סיפור קצר פרי עטו של סבה, אברהם סוצקבר.

איזה מקום תופסת היצירה בחייך?

"חשוב מאוד. כשאני עובדת בתיאטרון הרפרטוארי אני תמיד חושבת על פרויקטים אישיים משלי. מכל ההצגות שהייתי שותפה ביצירתן, 'תאומות' הכי קרובה ללבי, עם עזרה מהבמאית דורונה בן דור. זו הצגת יחיד שעלתה במסגרת פסטיבל ישראל ומבוססת על סיפור קצר שסבא שלי כתב. זו הצגת מולטימדיה עם שחקנית, כנרת, וידיאו-ארט ותזמורת של שמונה נגנים.

"הרגע הכי מרגש היה להעלות את ההצגה הזו בתיאטרון של גטו וילנה, ששם סבא שלי חי ויצר. התיאטרון לא השתנה בכלום מאז, הכול נשאר בדיוק אותו דבר, וזו היתה סגירת מעגל מאוד מרגשת". 




  
הדס קלדרון (צילום: הדס קלדרון)





"אוצר יקר" תעלה בתאריכים 21-18 בדצמבר 2013 ו-19-13 בינואר 2014 במוזיאון ארץ ישראל. 

לרכישת כרטיסים