במוצאי שבת תעלה בבית הספר גודמן למשחק בנגב ההצגה "תמונות מהוצאה להורג" מאת המחזאי הבריטי הווארד בארקר. ההצגה עוסקת בקונפליקט בין כוח השלטון לחופש האמנות, דרך סיפורה של גלקתיה, ציירת וונציאנית המוזמנת לתעד את ניצחונה המפואר של וונציה על הטורקים במאה ה-16, אך למעשה מציירת מרחץ דמים.
 
במאית ההצגה היא דפנה זילברג, בעלת תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בבימוי ותיאטרון שביימה, בין השאר, את ההצגה "של מי החיים האלה" בתיאטרון הבימה.
 
"תמונות מהוצאה להורג" היא הצגה שמעוררת דיון על כוחה של האמנות," טוענת זילברג. "האם לאמנות יש כוח לשנות תפיסות חברתיות? להשפיע על התרבות, החברה והפוליטיקה? עניין אותי לבחון את השאלות האלה". 
  
איך ההצגה מתייחסת לשאלות האלה?
 
"ההצגה מתרחשת בוונציה בתקופת הרנסנס. היא מספרת את סיפורה של גלקתיה, ציירת שקיבלה הזמנת עבודה יוקרתית מהשלטונות – לצייר את קרב לפנטו, הניצחון הגדול של ונציה על הטורקים. אבל במקום לצייר ניצחון היא מציירת מרחץ דמים. המאבק שבבסיס המחזה מאוד דיבר אליי – הציירת שבמהלך התחקיר שלה על ה'ניצחון' מגלה שבמלחמה יש רק מפסידים, שהיא לא זוהרת ומלאה בגבורה אלא כואבת ומלאה בדם.
 
"ברגע שהיא מבינה את זה, ברור לה שאין לה ברירה - זה מה שהיא הולכת לצייר. או שאנחנו סתם משלים את עצמנו שזה אפשרי ותאוות הכוח האנושית חזקה יותר מכל דבר. מחזות שיש בהם קונפליקט בין יחיד, או יחידה במקרה הזה, לבין מנגנון חברתי משומן היטב תמיד עניינו אותי וזה בדיוק הקונפליקט בבסיס המחזה הזה".

כיצד מראים ציור בלי להראות ציור?
 
בארקר כתב את המחזה ב-1984 כאלגוריה למלחמה על איי פוקלנד.
 
"נכון, הוא כתב את המחזה כביקורת על ממשלת בריטניה. בזמן כתיבת המחזה בריטניה נכנסה למלחמה מיותרת על איי פוקלנד בארגנטינה – והביקורת של בארקר על המדינה שלו באה לידי ביטוי ב"תמונות מהוצאה להורג". הוא העביר את הסיפור לוונציה, שכמו בריטניה, גם היא אימפריה ימית שנכנסה לקרב מפרך מול הטורקים על השליטה בנמלי הים התיכון.
 
"אבל ברור שהמחזה רלוונטי לחלוטין לימינו, ובישראל בפרט. אנחנו חיים בחברה עשירה בטקסים ובמנגנונים שמטרתם לפאר ולהאדיר את המלחמה ואת הלוחמים ולטייח את מאחורי הקלעים – את הנכויות, את המתים, את הלם הקרב.
 
"במהלך העבודה על ההצגה יצא לי לחשוב הרבה על 'ארבע אימהות' – על הכוח הנדרש של ארבע אימהות שכולות לומר האומץ למדינה שלמה שהילדים שלהם מתו במלחמה מיותרת, מאבק שגם הצליח במקרה הזה". 

אלו דימויים ויזואליים עמדו לנגד עינייך כשביימת את ההצגה?
 
"היו כמה דימויים שהנחו אותי בעבודה על המחזה - אחד מהם הוא שימוש בווילונות ובבדים, שאכן הפכו לאלמנט המרכזי בבמה. זה מחזה שעוסק הרבה בחשיפה של אמת ובמאבק בין ניסיון להסתיר ולהסוות את האמת לגבי מה זו מלחמה, לבין הרצון לחשוף אותה – מאבק בין כיסוי לחשיפה, בין אמת לשקר, בין חושך לאור - והוא אכן ממלא תפקיד חשוב בהצגה.
 
"עבודה בימתית נוספת שעניינה אותי היא כיצד מראים ציור בלי להראות ציור? השפה שבחרתי בה היא יצירת תמונות חיות על הבמה יחד עם השחקנים שמקימים לתחיה קטעים מהציור של הקרב שהולך ומצטייר לאורך ההצגה. אלמנט אחרון שמלווה את ההצגה לכל אורכה הוא הסמלים הכוחניים של האימפריה של וונציה, חברה והמדינה שלא מפסיקות לרגע להיות נוכחות על הבמה".
 
איך הייתה העבודה עם צוות השחקנים והיוצרים?
 
"עבדתי עם צוות יוצרים נהדר שעם רובו כבר יצא לי לעבוד בעבר והם שותפים לדרך. הדיאלוג עם היוצרים – ירון שילדקרוט הדרמטורג, עפרה מזאוואה מעצבת התפאורה, רונה פלוטק מעצבת התלבושות, יאיר ורדי מעצב התאורה, אייל לנזיני המוזיקאי ומור לידור מעצבת התנועה יצר עולם ומלואו ונתן ביטוי מוחשי לדימויים המופשטים ולהשראות שהתחלתי איתן את העבודה.
 
"זו פעם ראשונה שאני עובדת בגודמן וזו הייתה חוויה מרתקת. גם האפשרות לעסוק בחומר כל כך מעניין ובנושאים שהוא מציף, וגם העבודה עם השחקנים. שחקני ההצגה, תלמידי שנה ג', היו מוכשרים, חרוצים, מסורים וסקרנים. הם היו פרטנרים אמתיים לחקירה ולתהליך והיה לי כיף גדול לעבוד איתם. לרגע לא הרגשתי שאני עובדת עם סטודנטים למשחק מבחינת המקצועיות, אלא עם שחקנים לכל דבר שמלאים באהבה ותשוקה אדירה לתיאטרון".


דפנה זילברג (צילום: רונן גולדמן)

לוחמנית ועקשנית

השחקנית המגלמת את דמותה של גלקתיה היא תלמידת שנה ג' בבית הספר, אוראל מאור בת ה-26. "גלקתיה היא לוחמת צדק לא מתפשרת," היא מבארת. "היא מוכנה לשלם מחיר מאוד כבד בשביל האמת שלה, אחרי שבמקום לצייר ניצחון היא בוחרת לצייר מרחץ דמים ומסתבכת עם השלטון".  
 
מאתגר לגלם דמות נשית כל כך חזקה?
 
"בתור שחקנית, אני מאוד מתחברת למקום הזה שאתה רוצה שהיצירה שלך תשנה משהו, אתה רוצה שהיא תהייה בעלת משמעות, וכשמנסים לצנזר אותך היצירה הופכת להיות חסרת משמעות ויחד איתה גם אתה.
 
"במהלך החזרות גיליתי הרבה קווי דמיון ביני לגלקתיה, הצלחתי לראות את החן בפעולות שהיא עושה ושגם אני עושה. אומרים עלי שאני לוחמנית ועקשנית, ודרך גלקתיה הצלחתי ללמוד שזה בסדר ואפילו חשוב. אמן חייב להיות נאמן לעצמו וללכת עם הלב והאמת שלו. המסגרת מאלצת אותך הרבה פעמים לעשות ויתורים בחיים האישיים שלך, וזה בסדר, כי מי שבוחר באמנות כדרך חיים לא יהיה מאושר בלי זה. זה תמיד יהיה בראש סדר העדיפויות".
 
את מתחברת למסר האנטי-מלחמתי של ההצגה?
   
"בטח. אנחנו חיים במדינה ובמציאות שמחייבת אותנו מגיל צעיר להתמודד עם סיטואציות קיצוניות. כולנו שירתנו בצבא ולא פעם שאלנו את עצמנו בשביל מה. מעטים הם האנשים ששואלים בקול. גלקתיה מעלה את השאלה בעזרת האמנות, וכשנלקחת ממנה האפשרות לעשות את זה היא יוצאת למלחמה.
 
אני שמחה שגודמן מאפשר לנו כתלמידים להתנסות ביצירה של מחזות כאלה, שמעוררים שאלות קשות וחשובות ולא פוחדים להתמודד איתן. זה דבר מדהים ולא מובן מאליו בעיניי".
 
 
"תמונות מהוצאה להורג" תעלה בתאריכים 22-21 בדצמבר, 25-24 בדצמבר 29-27 בדצמבר 2013, בימי חול ובמוצ"ש  ב-20:30 , בימי שישי ב-14:00  באולם "גודמן, בית הספר למשחק, שד' זלמן שזר 8, באר שבע. כרטיס: 40 ₪, טל': 08-6464940.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק