"איזה מקום נפלא", של אייל חלפון, ו"מוכרחים להיות שמח", של ג`ולי שלז, מובילים עם 13 מועמדויות את רשימת המתמודדים הסופיים על "פרס אופיר", של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. כל הפרטים על המועמדים והאירוע, שיתקיים ב-20 בספטמבר 2005 במשכן לאמנויות הבמה, וישודר הפעם ישירות ב"הוט3"
"המבקרים הזדרזו לקטול"
בשנה שעברה לא מעט סרטים ישראליים חצו את גבול ה-100 אלף צופים. ברשימה, "סוף העולם שמאלה" (בגדול), "האושפיזין", "מדורת השבט", "ללכת על המים", "אהבה קולומביאנית" ו"הכלה הסורית". אפילו "אור" המינימליסטי התקרב למספר הזה. ליבול סרטי השנה, כך נראה, יהיה קשה מאוד לשחזר מסחרית (וכנראה גם אמנותית), את ההישגים האלה.
כשאני שואל את מארק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, האם לאחר שבשנה שעברה חזר אמון הקהל במוצר המקומי, ייתכן שהשנה הקולנוע הישראלי ייקלע מחדש למצב של רגרסיה, הוא די כועס. בעיקר הוא מפנה חיצים זועמים לעבר הפידבקים שהגיעו מפסטיבל הסרטים הבינלאומי שנערך בירושלים בחודש יולי האחרון.
"פרט ל`איזה מקום נפלא`, המבקרים הזדרזו לקטול את שאר הסרטים הישראליים שהוקרנו שם לראשונה, ובכך יצרו באז שלילי לגבי שנת הסרטים הנוכחית", הוא אומר. "אבל אלה הן בעיקר שמועות, הקהל עדיין לא נחשף לסרטים ולכן אי אפשר לצפות מראש את תגובתו. חוץ מזה, תפקיד האקדמיה הוא לדחוף את הסרטים שנוצרו, בלי קשר לאיכותם וליכולותיהם המסחריות. אם יתברר שהקהל לא ינהר בהמוניו, אז חבל, אבל על כך אין שליטה. כמו שבשנה שעברה לא הייתה ודאות שהיא תהיה כל כך מוצלחת מסחרית".
אילנה שרון, מזכירת האקדמיה, רואה את הפן החיובי של פעילות האקדמיה. "טקס האקדמיה מתקיים זו השנה ה- 16 ברציפות", היא אומרת. "וכמו ש`הכבש ה-16` הפך למותג, אני מקווה שכך גם אנחנו. יחד איתנו התעשייה תופשת תאוצה, הולכת ומשתדרגת, והתוצאות בהתאם. לא שאין עוד מה לעשות ולאן להתקדם, אבל אני בוחנת את הדברים לאור הנקודה שבה התחלנו, לעומת מה שהגענו אליו, ובהחלט יש התקדמות רצינית בקולנוע הישראלי, יש פעילות, קורים דברים, ונבנות ציפיות בהתאם".
רשימת המועמדויות
הדברים נאמרים ביום פרסום מועמדי פרס "אופיר", של האקדמיה. את המועמדויות מובילים שניים: סרטו של אייל חלפון "איזה מקום נפלא" וסרטה של ג`ולי שלז "מוכרחים להיות שמח" (13 מועמדויות כל אחד), ואחריהם סרטו של דני סירקין "למראית עין" (10 מועמדויות),סרטו של אייל שיראי "בקרוב יקרה לך משהו טוב" וסרטן של וידי בילו ודליה הגר "קרוב לבית" (9).
חמשת הסרטים הללו הם גם חמשת הסרטים העלילתיים, שעלו לגמר מבין עשרה סרטים בסך הכל (לעומת 23 בשנה שעברה) שמועמדותם הוגשה (בקטגוריה התיעודית המצב הרבה יותר טוב: 59 סרטים הציגו מועמדות).
על תואר במאי השנה יתמודדו שישה (במקרה של הצבעה מספרית זהה של חברי האקדמיה לשני מועמדים, מוסיפים עוד אחד, על החמישייה המסורתית): אייל חלפון ("איזה מקום נפלא"), חיים בוזגלו ("ג`אנם ג`אנסם"), מתי הררי ואריק לובצקי ("החשוד האחרון"), דני סירקין ("למראית עין"), ג`ולי שלז ("מוכרחים להיות שמח") ווידי בילו ודליה הגר ("קרוב לבית").
בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר מועמדים: מכרם חורי ("אזור חופשי"), אורי גבריאל ("איזה מקום נפלא"), אדם הירש ("בקרוב יקרה לך משהו טוב"), דני רוטנברג ("ג`אנם ג`אנם"), שמיל בן ארי ("החשוד האחרון") וטל פרידמן ("מוכרחים להיות שמח").
בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר מועמדות: "חנה לסלאו ("אזור חופשי"), אווה קפלון ("איזה מקום נפלא"), טינקרבל ("בקרוב יקרה לך משהו טוב"), טלי שרון ("למראית עין") וסיגלית פוקס ("מוכרחים להיות שמח").
בקטגוריית שחקן המשנה נמנים אבי אוריה ("איזה מקום נפלא"), אסי דיין ("בקרוב יקרה לך משהו טוב"), עמוס לביא ("ג`אנם ג`אנם"), יוסי פולק ("מוכרחים להיות שמח") וסירק מ. סבהאט ("תחייה ותהייה").
ברשימת שחקניות המשנה, היאם עבאס ("אזור חופשי"), מרינה שויף ("איזה מקום נפלא"), ריימונד אמסלם ("ג`אנם ג`אנם"), אביגייל הררי ("למראית עין"), רבקה מיכאלי ("מוכרחים להיות שמח") ואירית סוקי ("קרוב לבית").
חמשת התסריטאים שעלו לגמר הם אייל חלפון ("איזה מקום נפלא"), עוזי וייל ("בקרוב יקרה לך משהו טוב"), נועה גרינברג ("למראית עין"), עומר תדמור ("מוכרחים להיות שמח") וג`ואל אלכסיס ("קרוב לבית").
בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר מועמדים: "זהב לבן-עבודה שחורה" (בימוי: טלי שמש), "מקודשת" (בימוי: ענת צרויה), "אבא סיביר" (בימוי: עידו הר), "18 קילו אהבה" (בימוי: דני מנקין) ו"תגיד אמן" (בימוי: דוד דרעי). פרסים יוענקו גם בקטגוריות הצילום, העריכה, העיצוב האמנותי, עיצוב התלבושות, ההלחנה ופס הקול. פרסים על מפעל חיים יוענקו, כפי שכבר פורסם למלהקת וסוכנת השחקנים לביאה הון ולפזמונאי אהוד מנור ז"ל.
המפיצים משתמשים בתהודה של הטקס ליחסי ציבור"
אירוע הענקת פרסי האקדמיה יתקיים השנה ביום שלישי , 20 בספטמבר, במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, ובניגוד לשנים האחרונות, בו שודר בערוץ 2, הפעם יועבר הטקס, שינחה מוני מושונוב, ישירות לצופי ערוץ הנישה (מנויי הכבלים) "הוט3".
מדי שנה עולה הטענה שבניגוד לטקסי הענקת פרסים אחרים, מטקס האקדמיה לטלוויזיה ו"מסך הזהב", ועד טקס מלכת היופי ו"אנשי השנה", כאן מדובר במסיבה פרטית ל"חוג סגור של אנשים פתוחים". כלומר, אנשי האקדמיה מפרגנים לעצמם, אבל הקהל הרחב שצופה באירוע בבית, כלל לא מכיר את הסרטים שבהם מדובר. אני שואל את מארק רוזנבאום בפעם המי יודע כמה, מדוע לא לאפשר רק לסרטים שהוקרנו בפני הקהל הרחב להשתתף בתחרות, כמו שמקובל בטקס האוסקר, או ה"סיזאר" הצרפתי או ה"גויה" הספרדי.
"אי אפשר להשוות בין השוק בארץ לבין השווקים של חו"ל, שם יש קהל הרבה יותר גדול והסרטים מקבלים את פרסומם כשהם עולים לאקרנים, אפילו אם זה זמן רב לפני טקסי הבחירות השנתיים שלהם", משיב רוזנבאום. "בארץ, אי אפשר להכתיב למפיצים מתי להוציא את סרטיהם למסכים, ובעצם הם משתמשים בתהודה ובפרסום של טקס פרסי האקדמיה לקידום מסעות יחסי הציבור של סרטיהם, ובצדק".
"מפיצים רבים אמרו לי ", הוא ממשיך, "שקהל גדול נהר לסרטיהם בעקבות הטקס וברור שאם הסרט זכה באיזשהו פרס, שהמפיצים יכולים לציין בכרזת הפרסום שלו, הדבר בהחלט מביא יותר צופים לבתי הקולנוע. לגבי האירוע הטלוויזיוני -למרות שהקהל לא מכיר את הסרטים, במרבית שנות שידור הטקס בטלוויזיה, נרשם רייטינג סביר ביותר, כמעט בסדר גודל של `מסך הזהב` ושאר הטקסים שמועמדיהם מוכרים יותר. גם בגלל העובדה הזו, אני לא רואה מצב שבו האקדמיה מחייבת את המפיצים להקרין את הסרטים לקהל הרחב לפני הטקס".
22/08/2005
:תאריך יצירה
|