מחול - מקבלים בראש בחצר האחורית

המופע "החצר האחורית" של רוטבליט ושות' הוא הדבר הכי אקטואלי במוזיקה הישראלית היום

אם האלבום "החצר האחורית" הוא המראה שהמשורר והפזמונאי יענקלה רוטבליט מציב בפני הציבור הישראלי, בהופעה החצר האחורית היא הדבר עצמו.
זה לא שהשירים, בביצוע "חצר" מורחבת (איתמר ציגלר בבס ובגיטרות, גֶדי רונן בפסנתר ובגיטרות, תומר יוסף בתופים וחבר נוסף, רון בונקר, בגיטרה), מומחזים על הבמה בשפה תיאטרונית.

הם חיים ואמיתיים, נוכחים ונושכים, בהשתתפותו הפעילה של רוטבליט עצמו, שרק צלו, כשרונו ועמדותיו ההומניות ריחפו מעל האלבום.

אם תרצו, זו שעת הסיפור של יענקלה רוטבליט. תרתי משמע. מצד אחד, כל 14 השירים של האלבום (שנסקר כאן בהרחבה לפני קצת יותר מחודשיים) איתו על הבמה, ועוד שלושה שכתב בגלגולים קודמים.

מצד שני, הוא על הבמה. משתתף בכמה מהשירים, משתדל לא להרים קול כדי לא לפגוע בהרמוניה הקולית של ציגלר-רונן-יוסף. אפילו ממלמל יותר מאשר שר.

אתם מוזמנים לשבור את הכוסות

אבל בעיקר הוא כאן כדי לעשות את ההבדל, ליצוק את הערך המוסף. להגיב, להעיר ולהאיר, להסביר ולהדגיש, וגם לקרוא שיר שלא נכלל באלבום, ממש בפתיחה, עם קריצה בלתי מוסתרת לפליטים האפריקאים, שבסאב-טקסט הוא משוואה מחוכמת ובנויה כהלכה לחלוצים היהודים שהגיעו לארצישראלי:

"מה אתה מחפש פה? למה באת לכאן? אם אתה פה תיכנס יתחיל בלגן. מי שלח אותך הנה. אתה לא משלנו. אתה לא דומה. מה לך ולנו?", ושורת המחץ – "מי אתה שהגעת שתטיף לי מוסר?".

זה הנושא שחסרונו באלבום הכי מורגש, ורוטבליט בוחר לפתוח את ההופעה בקריאת השיר, שנדמה שנכתב אתמול אחר הצהריים, בתגובה להפגנת ההמונים של הפליטים מאפריקה בכיכר רבין.

התחושה שעורר השיר לובתה באופן טבעי גם בלא מעט מהשירים האחרים, מה שהפך את ההופעה להמשך ישיר של המציאות, לספיח מבואר ומנוקד שלה, וטען אותה בכוח, בהיגיון ובעוצמת שכנוע יוצאת דופן.

מאוחר יותר יתייחס רוטבליט שוב לאירוע המרכזי של יום אתמול ויאמר: "כיוון ששוטפי הכלים שלנו אינם, אתם מוזמנים לשבור את הכוסות בסוף ההופעה...".

יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית (צילום: אסף סודרי)

כדי לא להיות שותף לעושק

אם תרצו, המפגש המאלף עם יבול השירים האחרון של רוטבליט הוא "ניקוי ראש" שלו; הפרשנות העוקצנית שלו לכותרות מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה. בשמונה בערב ראיתם אותם בסלון ביתכם, שעתיים אחר-כך קיבלתם את התגובה שלו על הבמה.

האפוס הפולקי "הסיפור הגדול" מוקדש כמשאלת לב להצלחת מסע הדילוגים של מזכיר המדינה ג'ון קרי, בתקווה "שיבין את אתמול שיגיד מה מחר/ בין הים לנהר".

"פרזות", הקנטרי-רוק המהדהד והמתגלגל, הצובר מתח כבמערבון, מכוון לתנופת הבנייה וההתנחלות מעבר לקו הירוק, שהיא תמצית סיפורו של העוול. שיר וירטואוזי שמבצע איתמר ציגלר בעיניים עצומות, אם בתוקף הריכוז וההזדהות, אם כדי לא להיות שותף לעושק.

באותו עניין כמעט "שיח' ג'ראח", שמנציח עוולות בשם החוק ומאשר המשך הפקעת קרקעות בחסות בית-המשפט העליון. אפקט הסלייד של בונקר מעניק לשיר (בביצועו של יוסף) סהרוריות פולקית. יודעים מה? גם "הבמה הביתית", שיר קדם-גירושים שנשמע יוצא דופן במרקם האלבומי, הופך על הבמה, כטנגו מתומרץ בשירתו של תומר יוסף, למטפורה לחיים ביחד בכלל.

את "אגדה אורבאנית של סתיו" הקדיש רוטבליט לנאור אטיאס ז"ל, הנער הפתח-תקוואי בן ה-16 שנרצח בסוף-השבוע, והפך בכך את השיר לאיור מקפיא דם וקורע לב לאלימות בקרב בני נוער. גם אותו שר יוסף, במתיקות וברגש עמוק, מלווה בדומיית מוות של הקהל, נגינת גיטרה של ציגלר ונגיעות קלידים בלתי מורגשות של רונן.

יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית (צילום: אסף סודרי)

נותן בראש עם אמיתות לא קלות

"שיר האביונים", שמסיים את האלבום ואת החלק הרשמי של המופע, הוא גרסת אנפלאגד ושיקוף אכזרי למצבם הכלכלי של העשירונים התחתונים: "מתי למדנו לא לשמוע לא לראות/ ולעבור בצעד קל על המראות". רוטבליט מצטרף למארש האבל היידישאי שהלחין יוסף בגו שחוח. שקט בקהל. האם זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו?

נועל את המופע "קורח הטייקון", רוק-פולק של גיטרות שבו ציגלר מפתיע בשירה עולצת, דווקא ביום שבו הושלמה העברת אי.די.בי מידיו של נוחי דנקנר:

"השאיר חובות ענק/ השוק כולו שוקשק/ האשראי נחנק... וכל העם בכו/ כי הפנסיות הלכו"... ממש בא לצטט את אייל קיציס, שחזר גם הוא בליל שבת האחרון, במשפט הסיום הקבוע: "...ואל תשכחו. יש לנו ארץ נהדרת".

כאמור, בין השירים החדשים משולבים גם שלושה ותיקים יותר: "הרצל גילח את הזקן", על החלום הציוני ושברו-תרגומו, כשהרצל נהג מונית וציונה היא אהובתו הלא מסופקת; "מדינת היהודים, חלק ב'" מ-2005; והבלוז "רעב למין", על הזיכרון את הנופלים מ"כך שיחררתי את ירושלים", אלבומו של רוטבליט מ-1978, שהוא שר בעצמו. את "לשרוק בחושך", שכתב עם מיקי גבריאלוב לאריק איינשטיין, הארבעה מחלקים ביניהם.

שעת רצון וחוויה

לכאורה, קובץ השירים של "החצר האחורית" מיועד למשוכנעים בלבד. רוטבליט נותן בראש, עם אמירות ואמיתות לא קלות. ועדיין הג'מס מלא לגמרי באוהבי מוזיקה אמיצים. הגרוב, הווייבס, הנגינה והקצב של "החצרנים" משטים במאזין, מפתים אותו וגוררים אותו בעל-כורחו אל התוכן וההיגד.

מה שמתחיל עם התכווצות בתחת, לשונו של רוטבליט, הופך לשעת רצון וחוויה. כיף להקשיב לשירים שמבוצעים ברגישות ובאסרטיביות, שירים שיש להם מה להגיד, ובמיוחד אם הם שירים שכתובים כהלכה. ובכמה הופעות בחייכם זכיתם לראות ולשמוע את המשורר חי על הבמה?

החבורה נהנית מכל רגע ומכל שיר. תענוג לשמוע אותם מאוהבים בטקסט. איכויותיו של יוסף, איש הקצב, הגרוב והיציאות, וגם הזמר המיומן והפרפורמר הבולט, ניכרות גם כשהוא מאחורי התופים.

ציגלר ורונן מוסיפים נינוחות ורכות, שמופרעות בהטעמה ובצעקה לפי דרישות הטקסט ומשמעויותיו. בונקר, בנגינת הגיטרה המקצועית שלו, מוסיף עוצמה שקטה ובטוחה שנוח להישען עליה.

וכיוון שהאלבום הוא הפקה עצמאית (בחסות הד-סטארט), תוכלו לרכוש אותו מיד ביציאה מההופעה, לתפוס כל מה שפיספסתם, להבין כל מה שהחמצתם.

החצר האחורית בהופעה, ג'מס פתח-תקווה, ראשון, 5 בינואר 2014