"הילד שלא ידע פחד" היא הצגה המגוללת, בהשראת האחים גרים,  סיפור אגדה על פחדים. גיבור האגדה הוא הילד סטואי (שם שלא נבחר במקרה), שלא פוחד משום דבר ומשום כלום, ומחליט לצאת למסע עם כלבו גוץ, בחיפוש אחר הפחד.
 
בדרכו הוא נתקל באיש זקן עם כבשים פטפטניות, בטירתו של ענק הקפיץ, שחלודה עולה בקפיציו, ובמשכנו של המדען המטורף קונץ, שיש לו לפחות שלד אחד בארון ופרה אחת שנפלה בפח. כל אלה אינם מלמדים אותו על טיבו של הפחד, אולם כשנשקפת סכנה לכלבו האהוב הוא מבין לראשונה מהו פחד אמיתי.

בין דפי ספר ענק
 
מה רבות ההמצאות של אנשי "תיאטרון המפתח". "הילד שלא ידע פחד" היא הצגה ותיקה של אנשי התיאטרון המשובח הזה,  דיקלה כץ (כתיבה, בימוי ומשחק) ואבי זליכה (משחק). אנו הגענו אליה לאחר שכבר צפינו בהצגות חדשות יותר מבית היוצר שלהם, "הלפת הענקית" המצוינת ו- "כשהכל היה ירוק" המופתית. שתיהן הצגות מגובשות ביותר, כל אחת בסגנונה.
 
ההצגה המוקדמת יותר, היא אקלקטית באופייה ועושה שימוש במגוון גדול מאוד של טכניקות דרמטיות. מישור אחד של ההתרחשות קורה בין דפיו של ספר ענק, שכל כפולת עמודים בו מכילה תפאורה של חלל אחר (השדה, הטירה, בית המדען).  בחלקים אחרים של ההצגה נעשה שימוש גם בשאר חלקי הבמה כששני המפעילים מתפקדים לסירוגין,  כמספרים, כמפעילי הבובות (בובות נייר, בובות בד תלת ממדיות, תיאטרון צלליות)  וכשחקנים המגלמים דמויות בסיפור. 
 


הילד שלא ידע פחד (צילום: עירא זליכה)



ההצגה נפתחת  למשל בקטע פנטומימה משעשע של שני השחקנים עם מטאטא נוצות, קנקן וספל תה. משם עובר הסיפור אל בין דפי הספר הענק, ובמהלך הסיפור משולבים קטעי משחק השוזרים את הדמויות השונות בממדים השונים לסיפור אחד. 
 
להרגשתי הבימוי כאן מתעלה על הכתיבה. על שניהם חתומה דיקלה כץ, שמצליחה לתפור יחד , בעזרת המוזיקה, את מגוון הדמויות, הבובות והאמצעים בימתיים למתווה אחד, שיוצר כל הזמן עניין ויופי, מבלי לחטוא בגודש.
 
שפתה של כץ נהדרת, נעימה לאוזן עם נטיות מבורכות להשתוללות פה ושם. עם זאת הדמויות המשניות בסיפור הרגישו לי חסרות בשר וקצת שרירותיות, ומזל שנחלץ לעזרתן ביצוע רב השראה. כמבצעת, קולה הרך והנעים ונוכחותה המאופקת של כץ על הבמה משובבי לב.   

לא הצגה לצרף אליה את האח הקטן
 
בניגוד לסטואי, רוב הילדים בהחלט יודעים מה זה פחד,  ולכן הפגישה עם הדמויות המאיימות של ההצגה – ענק הקפיץ וביתו של המדען קונץ, עשוי להיות מלווה בפחדים, כך קרה לרגעים לדעתן בן ה-4, שזכר בפרוטרוט גם יום למחרת את הקטעים שהפחידו אותו. זו בהחלט לא הצגה לצרף אליה את האח הקטן על הדרך. היוצרים מייעדים אותה מגיל 4, אני הייתי מעלה את הרף ל-5.  
 
לגבי הבוגרים יותר, אני לא לגמרי בטוחה שההצגה תצייד אותם  בתובנה חדשה על התמודדות עם פחדים, אבל אני גם לא חושבת שבשביל זה הולכים לתיאטרון.

בשביל מה הולכים לתיאטרון? גם אם לי אין עדיין תשובה מגובשת, "הילד שלא ידע פחד" נותן מספיק תשובות יפות ומגוונות לשאלה הזו. הנה למשל, הדעתן, שדווקא הכבשים הפטפטניות, בעלות תפקיד משני שבמשניים בסיפור, מצאו חן בעיניו במיוחד.
 
 
"הילד שלא ידע פחד", תיאטרון המפתח, מאת דיקלה כץ ובבימויה.  משתתפים: דיקלה כץ ואבי זליכה. בובות: אירינה ליצקי. תפאורה ואביזרים: ויק ציקון. מוזיקה: יוליה דוכובני. תאורה: זיו וולושין. תלבושות: דלין  בארי.