מחזה קצר שמשתמש ברעיונות פילוסופיים נחשף כסיפור בלשי עם סוף מפתיע
מפלצת תלת-ראשית
המחזה "פרדוקס" מאת שרון שטרק, המוכרת כשחקנית נפלאה, מביא אל הבמה התעסקות עמוסת רבדים לשוניים ופילוסופיים שצריך לנסות לפרק את מרכיביהם ולהרכיבם מחדש בתוך 55 הדקות שהוא נמשך. בדרך הטבע הפילוסופית הקהל נקלע למצב פרדוקסלי שבו עליו להחליט בכל רגע נתון אם הוא רואה את מה הוא שומע, ולהפך.
זהו אתגר קשה לכל מחזאי, מה גם ששטרק מגייסת לעניין את רעיונותיו של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה, אבי זרם הדקונסטרוקציה, כאמצעי שבעזרתו היא מספרת לנו סיפור בלשי על אסיסטנטית שנקראה להחליף פרופסור כריזמטי ומתייצבת בפעם הראשונה בפני הסטודנטים שלו בשיעור על פוסט מודרניזם.
במרכז הסיפור עומדת הנוירולוגיה של האסיסטנטית ששמה יונת מזכיר כמובן, ואולי לא לחינם, את שם משפחתה של כלת פרס נובל לשנת 2009. היא מנסה להעביר את השיעור המסובך והמורכב באמצעות זונה שזימנה כ"עדת מחקר". אלא שלפני שזו מגיעה, באיחור, נכנסת לשיעור המפלצת המוכרת לכל מורה מתחיל – המפקחת. היא מערערת את בטחונה המעורער ממילא של יונת.
הדמיון החיצוני הנרמז בבגדיהן מעורר סימן שאלה ראשון ביחס למתרחש, והספקות גוברים כאשר הזונה מגיעה, ולמרבה הפליאה היא לבושה באותה חולצה של המפקחת. גם התערטלות חלקית של הזונה לא תיתן תשובה על החידה הזאת, ויונת המעורערת עוברת לשלב הבא שבו היא נחשפת באור חדש ומפתיע.
את המהלך הזה מנהלת אורחת שלישית, לא קרואה, המופיעה כמין שוטרת-חוקרת, והפעם היא לובשת את אותן מכנסי טורקיז הדוקים של הזונה. הנסתר הנחשף בחקירה מגביר את קצב התעתוע והטלטול של שני מושגי היסוד – אמת ושקר, שהופכים מנושא של שיעור מדעי למבחן קיומי של יונת.
פרדוס (צילום: גדי דגון)
משחק כמו דואט מחול
אך לא רק הבגדים, שעיצבה גלית בכור, הם אלה שמעלים את מפלס הספקות אלא גם העובדה שאת שלוש האורחות מגלמת שחקנית אחת שבמופגן ובמכוון בבימוי של שטרק, איננה מנסה להיות שלוש דמויות שונות. אבל האם זו דמות אחת? ואם כך, מה הקשר שלה אל יונת?
הפתרון תלוי כמובן – כמו האמת או השקר – בעיני המתבונן, כשהאופציה הנוחה ביותר היא לראות את הדמות בעלת שלושת הראשים כהשתקפות של יונת עצמה בעיני עצמה, וכי הדיאלוג המתקיים בינה לבינן הוא למעשה הדרך שלה להשתחרר מכבלים וסטיגמות שעטפו את קיומה ואישיותה. כאומרת "אני כאן – תחי המרצה החדשה".
שרון שטרק ביימה במיומנות ובמגע של הומור בריא את הדרמה הפילוסופית-בלשית שכתבה, והעמידה אותה בתוך תפאורת כיתה שעיצב אוהד גוטרמן, עם לוח וטוש, שולחן מורה ואבזרים נוחים לניאורוטיות. אמיר קסטרו יצר תאורה, שכמו הטקסט, מפרק סיטואציות ומרכיב אותן מחדש, כשברקע פס קול טוב של איתמר צור.
את דואט האמת-שקר המיוחד מנהלות ניצן קרן בתפקיד יונת, אפורה למראה, נוירוטית במידה נכונה, ואפרת ארנון הנהנית בעליל מתפקיד הסיוט התלת-ראשי. שתיהן מחוברות חזק זו לזו כמו זוג רקדניות בדואט, וניכר כל אחת נסמכת על הפרטנרית בבניית המצבים הנפשיים או המעשיים.
בסיכומו של דבר, "פרדוקס" של שרון שטרק בתאטרון תמונע היא הצגה אחרת במשמעות הטובה של המושג. היא מעוררת מחשבות – בלי לנסות לכוון אותן - במתווה של עלילת-חידה שאיננה מחויבת לבא אל פתרונה.
12/02/2014
:תאריך יצירה
|