המנהלת האמנותית של קב' תיאטרון מסתורין על מופע תלוי-מקום בתחנה המרכזית החדשה בת"א
"מפרשים", יריית הפתיחה בפרויקט מיוחד של "קבוצת תיאטרון מסתורין", הוא מופע תלוי-מקום המשולב בסיור בחלקים הנטושים של התחנה המרכזית החדשה, ומאפשר התבוננות מזוויות חדשות לחלוטין על החלל העצום הזה שפינותיו נחבאות מעין הציבור.
סיפור הפלאים שרקחה יוליה גיניס - המקימה, המנהלת האמנותית והבמאית של "קבוצת תיאטרון מסתורין" – בשיתוף האנסמבל שלה, יוצק תכנים ומשמעויות חדשות לקומות התחנה, במסלול שמתחיל מהקומה השביעית ויורד עד למעמקי הקומה הראשונה, ומבוצע בדרכה הבלתי שגרתית של קבוצת התיאטרון.
"יש המון חללים נטושים בתחנה החדשה", מספרת גיניס, "ואנחנו מתחילים את הסיור מקומה 7, בתערוכה של ציורי גרפיטי שנמצאת בקומה הזו, ומשם ממשיכים את הסיור דרך מסלול מאוד מעניין יחד עם אחת הדמויות של המופע, עד למעמקי התחנה, לקומה הראשונה, שם הקהל נחשף למופע".
ירידה למעמקים
קבוצת התיאטרון, הירושלמית במקורה, מתמחה במופעים תלויי-מקום המציעים תיאטרון פיזי וחזותי שהסיפור שבתוכו מועבר כמעט ללא מילים, דרך דימויים ויזואליים שמתקשרים עם הצופה כך שיישאר מקום גם לפרשנות אישית משלו לחוויה שהוא עובר.
אנסמבל של שבעה שחקנים ושחקניות קבועים ומספר דומה של משתתפים מבחוץ מעבירים מופעי חוצות המאופיינים באובייקטים גדולים כמו בובות ענק, בארץ ובעולם, תוך שימוש מקסימלי בחלל בו הם מופיעים, כחלק אינטגרלי מהתוכן של המופע.
"המופע בתחנה הוא בעצם אגדה על ים", מספרת גיניס, "כשבעזרת אמצעים חזותיים, תנועה, תאורה ועיצובי חלל, אנחנו הופכים את החלל הנטוש הזה לים. אני חושבת שאחד הדברים המאוד חזקים במופע זה שבאמת יש תחושה של ירידה למעמקים, ואנחנו, שמתמחים ביצירה של מופעים תלויי-מקום, לקחנו במופע הזה את האופי של המקום הזה, שיש בו משהו אפל, והכנסנו אותו לתוך התוכן של המופע.
מסתורין בתחנה (צילום: אלון ארשוב)
"זו אגדה ששואלת שאלות שקשורות לחיים נורמטיביים מול חיים שהם נגד הזרם, שאלות של חיים ושל מוות, כי אני מרגישה שבתוך החללים הנטושים האלה של התחנה, בתוך כל הקונטקסט של התחנה החדשה, הנושאים האלה כבר קיימים. אז הגיבור של המופע הוא סוג של רב חובל, ובאותו זמן הוא גם דמות הזויה מהסוג שאפשר לפגוש בתחנה המרכזית כל יום. דמויות שספק חיות ברחוב, ספק באיזשהו מקום אחר, דמויות שהן מאוד אפלות אבל יחד עם זה מאוד אקספרסיביות.
"ביחד עם הדברים האלה אנחנו מכניסים אלמנט חזק מאוד של יופי לתוך המופע, על ידי עיצובים של חללים שאנחנו עושים בתוך התחנה, כחלק מהמופע, ועל ידי אלמנטים של מחול, ושל שירה. אני מאוד רציתי להראות שהעולם הזה, יחד עם הצדדים האפלים שלו, הוא גם עולם יפה, עולם מזמין, עולם שהוא חלומי".
אוצר לאמנים
איך הגעתם, כקבוצה ירושלמית, לרעיון לעבוד דווקא עם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב?
"האמת שזה יותר צירוף מקרים מרעיון. נפגשנו עם מי שמנהל כרגע את התחנה והוא הציע לנו לעשות שם משהו, ובשבילי חלל כזה זה כמו לתת סוכרייה לילד. זה מה שאני הכי אוהבת לעשות וזה גם מה שהכי מתאים למופעים שלנו, צורה כזו של עבודה עם חלל ועם כל האפשרויות שחלל כזה נותן. הוא נותן לנו גם אפשרות להכניס אלמנטים של כמעט אמנות חזותית, אמנות פלסטית, לתוך המופע, וגם אלמנטים של טקסט ושל שירה והכל".
מתוך איזו מחשבה הציעו לכם את החלל? כדרך לקרב לתחנה את הציבור?
"מתוך מחשבה שיש עוד דברים שקורים בתחנה בכיוון של אמנות. אני חושבת שהכל התחיל מתוך התערוכה של ציורי הגרפיטי, שמי שעושה אותה זה חברים טובים שלנו ואנחנו היינו עדים לכל התהליך שבו הם יצרו את התערוכה בקומה השביעית, וזה נשמע לי מקסים.
"מקום כמו התחנה זה סוג של אוצר בגלל האפשרויות שזה נותן לאמנים, ובגלל החלל המקסים שאני רואה בו יופי. יכול להיות שיש אנשים שיגידו שזה מלוכלך, אבל יחד עם זה יש המון אמנות שקורית בתחנה, יש שני תיאטראות שיש להם בית בתחנה, יש גלריות שפועלות בתחנה, ואנחנו רוצים למקסם את זה ולקחת את זה עוד צעד אחד קדימה".
מה עוד אתם חושפים לציבור במהלך מופע-סיור שכזה מנבכי התחנה?
"בכל פעם משהו אחר. כרגע זה גם את התערוכה של ציורי הגרפיטי וגם את המסלול עצמו שבו הקהל יורד מהקומה השביעית לקומה הראשונה, שזו חוויה בפני עצמה. זה מסלול מאוד ארוך ומעניין שאנשים בכלל לא מודעים לקיומו כשהם מגיעים לתחנה כדי לנסוע באוטובוס לאיזשהו מקום. בסיור הקודם עשינו גם משהו בתוך הגלריה שיש בתחנה, משם המופע התחיל כשהסיור עבר ממש דרך הגלריה, כך שבכל פעם אנחנו בוחרים לחשוף משהו אחר. זה פשוט מקום עצום. כל כך גדול, שאי אפשר לעשות יותר משני דברים בסיור אחד כי לוקח המון זמן לעבור ממקום למקום".
מסתורין בתחנה (צילום: אוהד מלמד)
בכל מופע יש איזשהו סוד
איזה קהל מגיע למופעים הללו? זה מופע שיכול להתאים גם לילדים?
"לדעתי זה יכול להתאים לכל אחד. זה לא מופע לילדים אבל הייתי אומרת שזה יכול להתאים לילדים מגיל עשר והיו גם ילדים במופעים קודמים ומאוד נהנו. אני חושבת שילד שיכול ליהנות מסיפורי פיראטים, שהם לפעמים קצת מפחידים ולפעמים קצת יפים ומסקרנים ויש בהם כל מיני פלאים, יכול גם ליהנות מהמופע הזה.
"בדרך כלל מגיע קהל צעיר ומבוגר שמתעניין בתחנה, או מתעניין באמנות, או פשוט מישהו שרוצה לחוות משהו מאוד לא שגרתי ומובטחת חוויה חזקה כי המקום עצמו הוא פשוט חוויה מאוד חזקה".
עד כמה המופע אינטראקטיבי? אתם משתפים את הקהל במהלך המופע?
"זה אינטראקטיבי כי כל הקטע של המופע שהוא מאוד אינטימי. התקשורת עם הקהל מאוד אינטימית. זו לא תקשורת של לעמוד על הבמה ולהגיד משהו לתוך החושך כשאנשים יושבים באולם. זה גם לא תקשורת רגילה של מופע חוצות שבו יש המון אנשים בכיכר והשחקנים באמצע והם איכשהו משתפים את הקהל. בגלל שזה מקום שקט וסגור שמאוד מזמין איזו מחשבה וריכוז, יש כאן אפשרות לשחקן לדבר באופן מאוד אישי ואינטימי עם כל אחד מהאנשים שמגיעים למופע וזה גם מה שהשחקנים עושים לפעמים, פשוט מדברים אל מישהו כמו שאני מדברת איתך עכשיו.
"אני חושבת שהשם 'מסתורין' הוא איזשהו רמז לסוג המופעים שאנחנו יוצרים. המופעים שלנו תמיד משאירים לצופה איזה מקום לאינטרפרטציה משלו. יש תמיד איזשהו סוד בתוך המופעים שלנו והצופה יכול לקחת את זה לכל מיני מקומות. יש משהו ביצירה שלנו שדומה קצת לחלום, או לפנטזיה, או לתת מודע".
מסתורין בתחנה (צילום: אוהד מלמד)
סיור של קבוצת תיאטרון מיסתורין יתקיים ביום חמישי, 27 במרץ 2014 ב-20:00 בתחנה המרכזית בתל אביב. משך הסיור כשעה וחצי. עלות הסיור 70 ש"ח לאדם. להרשמה מראש: 0544601551 או צרו עמנו קשר דרך האתר. מספר המקומות מוגבל מאוד.