חבורה מכובדת של מוזיקאים התכנסה ליצירת "אף על פיל", אלבום חדש המבוסס על ספר באותו שם, המביא אסופה של שירי ילדים שנכתבו בתחילת המאה ה-20 ותורגמו מיידיש על-ידי בני מר.

באלבום משתתפים עמר קליין, רונה קינן, אבישי כהן (החצוצרן), יונתן אלבלק, אלון לוטרינגר ושחר ברבש, והוא יצא בתמיכת בית שלום עליכם, מרכז לתרבות יידיש ישראלית.

את הספר קיבלו ילדיו של ברבש מסבם, מה שהוביל את ברבש (31), אחד המתופפים המזהירים, לטעמי, לשבת ערב-ערב ולהלחין את השירים שפגש בספר.

"אבא שלי הביא את הספר כמתנה לילדים שלי, בני ה-3 ו-5", מספר ברבש, שעשה יו-טרן לעולם האקדמי כדוקטורנט לחישוביות עצבית במחקר העוסק באלצהיימר, ויצר את הלחנים ועיבודי השירים ואף הפיק את האלבום.

"התחלתי לקרוא בו עם הילדים, וגילינו עולם חדש של שירה שמביא דברים אחרים מאלה שיש באמנות לילדים של היום. פגשתי טווח רחב של רגשות שהילדים חווים ותיאור כן ובוגר שלהם, שירים של משחק ושל נונסנס.

"פגשתי גם שירים של תסכול, שגם זו תחושה שילד חווה בחיים, כמו הילד שלא מבינים אותו ושכל הזמן יורדים עליו, או הילדה אתל שלא רוצה לקום מהמיטה בבוקר ורוצה להישאר מכוסה. יש בספר שירים שלא מפחדים לתאר עוד רגשות חוץ משמחה ומאפשרים לילד להזדהות עם עוד מקומות חוץ ממה שמאפשרים להם רוב השירים של היום".

שירים שלא מנסים לייפיף

"כמו כל אבא אחר", אומר ברבש, "אני פוגש עם הילדים שלי מוזיקה לילדים, ומוצא שירים שהרבה פעמים מטיפי מוסר, על זה שאתה חייב לשתף עם החברים שלך את מה שיש לך וכמה זה נהדר, או שכל יום אתה חייב לפגוש חבר חדש, מסרים קצת מעיקים לפעמים, ובטח שמאולצים, כי החיים לא נראים ככה.

"בספר מצאתי שירים שלא מנסים לייפייף כל דבר ולא מראים את השטות והליצנות שבכל דבר, אלא גם פונים לצדדים אחרים של הילד, ולטווח רחב של רגשות שהילד חווה בחיי היום-יום. הטווח הזה לא קיים לרוב במוזיקה לילדים של היום, שחושבת שצריך לרדת נורא נמוך בשביל לדבר אל הילד".

"פתאום עלה בדעתי – / וזה הכאיב לי במיוחד – / שאמא לא תאהב אותי,/ אולי, ביום בהיר אחד./ ביום ההוא אהיה מוכרח/ לרוץ לאמא במהירות/ ולחבק שלא תברח/ ולא תלך לי בטעות" ("אהבת נצח", לאה קפלוביץ-הופמן)

אני הרגשתי גם איזה עצב בשירים האלה, ששירי הילדים של היום באמת מנסים להגן על הילדים מפניו.

"האמת שגם רונה הרבה פעמים ראתה את זה ככה, אבל אני לא בטוח שאני רואה את זה כעצוב. בעיני לפעמים נוגה או אוהב יכול להיות גם מלודי-לירי כזה".

אולי זה קשור קצת לשמות של הילדים בשירים, אתל, אברמלה, שזורקים אותנו ישר לקונוטציה שואתית.

"לגבי השמות, יש פה איזה עניין של החלטה שבני מר, המתרגם ומי שליקט וערך את המקבץ הזה, לקח. מצד אחד הוא בחר בשפה של עברית ישראלית של היום, ולא בשפה עם סגנון ישן יותר כמו בתרגומי יידיש אחרים. מצד שני, הוא לא הפך את לייזר ואברמלה ליואב ונדב, ולא הפך את אתל ליעל, שגם את זה לפעמים עושים בתרגום. הוא לפחות שמר את השמות וניסה לשמור קצת מההווי שמוחבא בשירים.

"זה הווי שמתכתב אמנם עם קהילות יהודיות, אבל אלה שירים שאין בהם שום תיאור של מה שקרה לקראת או בזמן השואה. אלה שירים שנכתבו סביב ה-1900 וקצת, ומתברר שלמרות שמעל פני השטח הרבה דברים השתנו בהתייחסות לילד ובמקום שלו בעולם, כשאתה מגרד את השכבות האלה אתה מגלה שעולם התוכן של הילד נשאר אותו דבר, ממשחקים בחדר ועד תסכול שלא מבינים אותי, והילדים שלי ואני התחברנו לזה נורא בקלות".

"כשהילדים ישנים זה מין ניקוי ראש כזה"

"ממה את אתל, נהנית/ ומה את באמת שונאת?/ עומדת אתל בשתיקה. / היא לא עונה. דממה דקה./ אך יש לה כמובן תשובה,/ ויש שנאה ואהבה" ("אתל", י"ל פרץ)

"אחרי שבע שנים שלא הלחנתי, בערך, זה באמת הדליק אותי. יש לי רק גיטרה קטנה פשוטה בבית, וזה קרה מעצמו. בלילה כשהילדים ישנים זה בשבילי מין ניקוי ראש כזה. התמכרתי לאיזו תקופה של חודש חודשיים, שבה ישבתי עם השירים, כי לא יכולתי בלי זה. הייתי צריך להחזיק את הגיטרה ומולי את הספר, כי זה פשוט עשה לי נעים, עשה לי טוב, משם זה הגיע".

בחרת באמנים שהם במובהק לא אמנים לילדים.

"התחלתי לעבוד על זה עם מוזיקאים שאני גם חבר טוב שלהם וגם נורא אוהב את המוזיקה שלהם ואת הגישה שלהם למוזיקה, עומר קליין ואלון לוטרינגר. יש באלבום גם את אבישי כהן החצוצרן, שמתארח בכמה שירים, רונה – כל אחד מהמוזיקאים טוב בפני עצמו, וזה עושה את המוזיקה עשירה ומנוגנת טוב. יונתן אלבלק, הגיטריסט, שנורא דומיננטי באלבום, מגיע במקור מג'אז. אז יש פה עושר מוזיקלי שניסינו לשמר אותו באלבום.

"מי ששר מבחינת נפח את רוב השירים באלבום זה עומר, שהוא בדרך כלל פסנתרן ג'אז, וזה יצא נורא יפה. אני חושב שיש לו קול שנורא מתאים לאלבום ילדים. יש לו קול יחסית שטוח, יחסית פשוט, בלי ויברטו, בלי מלודרמטיות שיש להרבה זמרים שיש להם, מה שאנשים קוראים, איכויות קוליות, וזה כאילו חבר ששר לך את השירים בצורה פשוטה וישירה, ונראה לי שזה התאים לרצון לכוון את זה לאוזן של ילד.

"בגלל שזה אלבום לילדים היה נראה לי שחשוב שתהיה באלבום דמות של בת, כנקודת הזדהות חשובה. אני מכיר את רונה כי שנינו למדנו בתלמה ילין, אבל היא היתה כמה שכבות מעלי, אז לא ממש היינו באינטראקציה אז. עם עומר היא עשתה את גרסת הפסנתר של 'שירים ליואל', אז פניתי אליה דרכו".



אף על פיל (צילום: תמה ברבש)



נדמה שיש ברונה חיבור מאוד טבעי לשירים שנולדו במקור ביידיש.

"גם אני חושב. כל הזמן אומרים שהיא נשמעת כמו חווה אלברשטיין, ואיך שהיא מגישה שיר נורא התאים לשירים האלה. היא שמעה שתי סקיצות ונדלקה על הפרויקט, ואז נכנסה יותר עמוק, והיא באמת נורא הזדהתה עם הדמות.

"זה גם מקרין על כל האלבום. לא ניסינו ליצור מוצר ללקוח שהוא ילד, אלא עשינו בחירות מוזיקליות של מה שיפה בעינינו, ומה שאנחנו מזדהים איתו, אז כשרונה שרת את 'אתל', היא צללה לתוך הדמות בשניות".



אף על פיל (תמונת יח"צ)


"ניסינו להימנע ממקומות אפלים מדי בעיבודים"

יש משהו בלחנים, שנראה שלא ניסו להפגיש את עולם הטקסטים הזה עם לחנים שמצהירים על עצמם שהם שייכים ל-2014, כאילו הלכת עם הסגנון המילולי גם בהלחנה.

"אני מסכים ולא מסכים. כשאנשים אומרים 'שירים ביידיש', יש גם עולם מוזיקלי של יידיש, ולשם לא הלכנו. בדיעבד אני יכול להגיד שזה לא שעשינו החלטות להנגיש את השירים ל-2014, אבל אני חושב שזה גם מושפע מדברים שקורים היום מבחינת לחנים.

"אבל כן, זה יותר פשוט ונקי, שזה כבר מסוג ההחלטות שכן התחילו להיות די מודעות. כי חשבנו במהלך העבודה מה זה בעצם אומר, אלבום לילדים. אני לא חושב שצריך לשיר בצורה מתיילדת או קריקטורית לילדים, וניסינו להימנע ממקומות אפלים מדי בעיבודים, ולשמור את הלחנים והעיבודים נקיים ופשוטים.

"אני מנסה לחשוב על 'הכבש ה-16', בלי להשוות כמובן, כי אלה שירים שגם מבוגרים וגם ילדים אוהבים, מהניסיון שלי, ואני חושב שמה שטוב שם זה שהיו נגנים מעולים שעשו מה שטוב להם מבחינה מוזיקלית, בשירים שמדברים במקרה על עולם התוכן של ילדים. הייתי רוצה לחשוב שהמקרה פה דומה.

"אנחנו מנגנים מה שנראה לנו נכון מבחינה מוזיקלית, ושרים על ילדים, והתוצאה היא אלבום ילדים שאני מקווה שגם ילדים וגם מבוגרים יוכלו לשמוע יחד כנקודת מפגש ביניהם. הרבה מהדברים שיש היום בעולם הילדים הם כאלה שלא נראה לי שיש אבא שצופה בהם עם הבן שלו ונהנה מהם, או לומד מהם משהו חדש על החיים.

"יש מבקרי מוזיקה שמצביעים על משהו שנראה כמו מגמה, של מוזיקה טובה לילדים שהיא לא מתוך המקומות הממוסחרים. יש את 'ילד פעם', 'ענן על מקל', 'בייבי אוריינטל', וזה מדהים המגמה הזאת. פתאום אני מרגיש חלק מאיזשהו גל. תחשבי איזה מדהים זה יהיה אם לילד יהיה סטנד דיסקים עם מבחר יפה לבחור ממנו. הלוואי שזה יהיה טרנד".

"הרחק מעבר ללבנה/ יש בית חרושת לשינה./ שוכבים שם כמה ישנונים/ מזה עידן ועידנים/ ומייצרים בסרט נע/ בחלומם את השינה./ כשהם שקועים בהכנות, / כולם הולכים על בהונות./ וכמו שפרח לא נשמע,/ שומרים גם הם על הדממה" ("בית חרושת לשינה", י"ל ברקוביץ')

עומדים לגבות את האלבום עם מופע בימתי?

"כרגע אנחנו דוחפים את האלבום, ואני מקווה שיהיה סיבוב הופעות בהמשך. עוד אין משהו קונקרטי, אבל זה הכיוון".

ושם נוכל לחזור וליהנות ממך כבר על התופים? עם כל הכבוד לאלצהיימר, ויש כבוד...

"כן, שם אני כבר אנגן בתופים".

"אף על פיל", אלבום עם שירי ילדים מיידיש, בתרגום בני מר. לחנים, עיבוד והפקה מוזיקלית: שחר ברבש. הפקה עצמית.