"בתוך גרון עמוק" עוסק בהשפעת סרט הפורנו "גרון עמוק" על החברה והתרבות האמריקאית ומציץ לעבר תעשיית סרטי הפורנו בארה"ב ב"ימי התום" שלה, בשנות השבעים. חבל רק שהסרט אינו מעמיק יותר מכתבת טלוויזיה מורחבת.
השנים הראשונות
את "גרון עמוק" ראיתי בניו יורק ב-1979. בניגוד לימים שבהם הופק, בתחילת שנות השבעים, בסופו של אותו עשור הוא כבר יכול היה לנופף ב"לגיטימציה" גורפת, ציבורית וממסדית שהשיג אט אט במרוצת הסבנטיז, אף שסומן בשלושה איקסים והוקרן בבית קולנוע סליזי בטיימס סקוור, אפוף אוויר מצחין דחוס וספרמת מאוננים. בכרטיס אחד קיבלתי אז גם את "השטן בתוך מיס ג`ונס". בדיעבד, מדובר בשני סרטים פורמטיביים, שהפכו לנושאי דגל של תופעת הפורנו בקולנוע האמריקאי.
פורנוגרפיה מעולם לא הייתה עניין של גיאוגרפיה. בטח לא בקולנוע. כשהשמרנות פינתה את מקומה לליברליות, החלה תעשיית הפורנו העולמית לשגשג. מדינות סקנדינביה היו החלוצות בתחום הפתיחות לנושא, וכבר בשנות החמישים והשישים, התייחסו לסקס כנושא שלא מטאטאים אותו אל מתחת לשטיח. אמנם תמיד דאגו להיות בסביבה "שומרי מוסר", בדרך כלל פוליטיקאים ואישי ציבור ודת אינטרסנטים, צבועים ומתחסדים, שהפכו לאג`נדה אישית את המלחמה שלהם בתופעה ובניסיונות לבערה, אבל זה היה מסוג הקייסים שברור שככל שמדכאים אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
פורנו עם מעוף
וגם הקולנוע החל להתבטא בנושא, כתופעת שוליים הרחוקה אמנם מהמיינסטרים, אבל משגשגת בנישה שלה, במיוחד בסבנטיז, בתקופת "ימי התום" שלה. היטיב לאפיין אותה, ואת אווירת החיים הטובים וההוללים סביבה בתעשיית הפורנו באל.איי של שנות השבעים הבמאי פול תומס אנדרסון בסרטו "לילות בוגי", שבו תיאר את מעללי דירק דיגלר, הכוכב הבלתי מעורער, בעל האיבר הבלתי נגמר.
סרטי הפורנו אז נעשו על ידי יוצרים שלא באו מהקולנוע הממוסד, בטח לא ההוליוודי, ואולי בשל כך ניחנו ביצירתיות מסוימת. חלקם היו בטוחים שהם עושים אמנות (אה-לה גודאר), אבל ליומרה הביזארית-מגוחכת-מעוררת השראה שלהם היו אז ביטויים קומיים מעוררי מעוף ודמיון, בייחוד לנוכח דלות החומר של הסרטים הכחולים העכשוויים.
הרי מי יחשוב היום - עידן שבו סרט הפורנו מורכב מסדרת אקטים אקרובטיים המצולמים בקלוז-אפים כירורגיים חודרניים ופולשניים, שלא משאירים מקום לדמיון - להגות רעיון שבמרכזו אשה בלתי מסופקת שרופאה מגלה שהקליטוריס שלה ממוקם בגרונה?מסעיר, לא? וגם פותח אפשרויות נרטיביות רחבות. הרי רק מן הבחינה התסריטאית הטהורה, ה"דפקט" של הגיבורה סיפק לה עילה מנומקת לפצוח בפעילות בלואו-ג`ובית נמרצת, כדי לחוות אינספור אורגזמות.
לאבלייס הפכה למתנגדת נמרצת פורנו
32 שנה לאחר שיצא "גרון עמוק" (72`) למסכים האמריקאיים, התסריטאים-במאים פנטון ביילי ורנדי ברבטו יצרו סרט דוקומנטרי שמשחזר את ימי "מהפכת התרבות" שחולל הסרט ההוא בחברה האמריקאית, ומנסה לבחון את אירועי הימים הסוערים של אז מפרספקטיבה עכשווית.
קודם כל לעובדות: "גרון עמוק" הופק במשך שישה ימים בתקציב של פחות מ-25 אלף דולר, וגרף עד היום כ-600 מיליון דולר. לא רע! הרעיון לתסריט ה"גאוני" צץ במוחו של ג`רלד דמיאנו, ספר במקצועו עד לניסיון הבימוי הזה, לאחר שנחשף ליכולותיה המופלאות של לינדה לאבלייס - שחקנית פורנו שנוהלה על ידי בעלה-מנהלה האישי דאז, צ`אק טריינור - לשרבב לתוך פיה וגרונה את כל כולו של האיבר הגברי הזקור.
היא גויסה לפרויקט, קנתה את המוניטין שלה בזכותו, והפכה לסלב. לצידה הופיע השחקן הארי רימס, שסיפק את הקורטוב הקומי לסרט. את האקט המיתולוגי של לינדה לאבלייס תוכלו לראות על המסך רק למשך שלוש שניות בלבד, ועוד כמה פלאשים מהירים (כדי להתאים את הסרט לקטגוריית צפייה של בני 17 ומעלה).
הסרט מביא קטעי ארכיון המתעדים את ניסיונות הממשלים של ניקסון ורייגן למנוע את הפצת "גרון עמוק", הגבלתו, והמאבק העיקש של רשויות החוק ביוצרים ובשחקנים, בעזרת גורמים פוליטיים ודתיים ריאקציונריים ושדולות פמיניסטיות. לאבלייס עצמה הפכה ברבות הימים לפמיניסטית המתנגדת לתעשיית הפורנו ולניצול גוף האישה. "מי שצופה ב`גרון עמוק` צופה באיך אונסים אותי", אמרה. לפני כשלוש שנים נהרגה בתאונת דרכים.
תובנות של אייקוני תרבות וכוכבי פורנו
הסרט מציג את המחלוקת החברתית-תרבותית שפרצה עקב הקרנת "גרון עמוק" והניסיונות לקעקע את התופעה ולהחניקה (בשיא ציד המכשפות, הסרט נאסר להקרנה ב-23 ממדינות ארה"ב), לצד התנגדות נמרצת לכך, בשם חופש הביטוי, האמנות והשחרור המיני, שנושאי הדגל שלה היו בין היתר וורן בייטי וג`ק ניקולסון הצעירים, שמצולמים כשהם מגיעים לאחת ההקרנות של הסרט.
פרט לכרוניקה הזו מביא "בתוך גרון עמוק" סדרה אינסופית של ראיונות, משעשעים עד רציניים, בהם ניתן משקל רב לדיבור עם יוצרי הסרט, הבמאי ושאר אנשי הפקה, היום פנסיונרים קשישים חביבים, שמשחזרים את הימים ההזויים ההם, בהם קרם עור וגידים הרעיון לעשיית הסרט, תהליך ההפקה המאולתר והחלטוריסטי, והפיכתו של הבייבי שלהם, בניגוד לכל הציפיות, למוצר צריכה המוני.
בין היתר מתראיינים בסרט, ומספקים את התובנות הרציניות והציניות שלהם, אייקוני תרבות ותקשורת כמו גור וידאל ("אם כולם משקרים, אז כנראה שהמציאות לא קיימת"), נורמן מיילר, דיק קאבט ("תמכתי בהארי רימס כי כך עשו וורן בייטי וג`ק ניקולסון. מערך ההחלטות שלי מבוסס על מה ששני החבר`ה האלה עושים, אז והיום..."), ויוצרי קולנוע כווס קרייבן וג`ון ווטרס.
ברשימת המגיבים נמצאים גם - איך לא - כוכבי פורנו, עמיתיה למקצוע של לאבלייס, וגורואים של סקס-פופ-טראש, נוסח אריקה ג`ונג ("הסרט מבוסס על הרעיון שהגבר רק דוחף את איברו לגרונה של אשה, והיא כבר נהנית בדיוק כמוהו. הפלא ופלא"), קסווירה הולנדר, ד"ר רות ווסטהיימר, יו הפנר ולארי פלינט.
לא מספק את הסחורה
שלא כמו הסרטים העלילתיים "לילות בוגי" ו"קינסי", ובניגוד לכל הציפיות - כשמדובר בנושא עסיסי כמו סרט הפורנו הכי מפורסם בעולם - "בתוך גרון עמוק" לא מספק את הסחורה. המבנה שלו כסרט דוקומנטרי שבלוני ונוסחתי, הוא מרפרף על פני השטח של התופעה ותוצאותיה, מספק את המידע הדרוש למי שלא מעודכן ולא יודע במה מדובר, אבל לא יותר מזה. לא חודר עמוק מדי, לא מקלף שכבות ואפילו בריאיונות משיג רק אפקט של כתבת טלוויזיה מורחבת. לא יותר.
אפשר היה למשל להרחיב בתחקיר על לינדה לאבלייס, שעד היום – וגם אחרי הסרט הזה - נותרה דמות אניגמטית, שמניעיה והמוטיביציה שלה, בקריירה ובחיים שלאחר מכן, כאילו ידועים וברורים, אבל לא ממש מפוענחים.
ועוד עולה שבוע –
"אני אתה וכל השאר" (ארה"ב-אנגליה 2005)
סרטה הראשון של הבמאית מירנדה ג`וליי, על פי תסריטה ובכיכובה. ריצ`רד (ג`ון הוקס) נפרד מאשתו וממשיך לחלוק איתה את גידול שני בניהם הקטנים. הוא מצפה לפתיחת תקופה חדשה בחייו. כריסטין (ג`וליי) היא אמנית רגישה שמעוניינת להציג את עבודותיה במוזיאון מקומי. מפגש מקרי עם ריצ`רד, פותח ביניהם קשר מהוסס ששניהם לא יודעים בהתחלה איך לנווט אותו לאפיקים רומנטיים בריאים. בניו של ריצ`רד נקלעים אף הם לדילמות אהבה: הבין הקטן, בן ה-7, רובי (ברנדון ראתקליף), מנהל רומן אינטרנט מסעיר עם דמות אנונימית, והגדול, בן ה-14, פיטר (מיילס תומפסון), מפלורטט על ידי שתיים מבנות השכונה שמעוניינות להתנסות במין, כשלב בדרך למימוש אהבה עתידית. עם נג`רה טאונסנד, קרלי ווסטרמן, טרייסי רייט, בראד וויליאם הנקה והקטור אליאס. הסרט סובל מחוסר עקביות ואחידות: בקטעים מסוימים נוגע, מרגש ומצחיק, ובקטעים אחרים מאבד גובה והופך לסתמי וסתום. הכוונות טובות, הביצוע פחות. 91 דקות.
עוד על "בתוך גרון עמוק"
עוד על "אני, אתה וכל השאר"
08/09/2005
:תאריך יצירה
|