|
|
|
 מעלתה העיקרית של ההצגה היא בכך שהבימוי נזהר מדימויים מיתיים והתעקש על ממדים אנושיים, החל במשחקו הטבעי מאוד של אברהם סלקטר המיטיב להכיל במשחקו את עליבותו לצד יהירותו, את הקמצנות לצד החרדה הכנה, את אהבתו לבנים שהוא נכשל בחינוכם, ובעיקר את נאמנותו לאשתו, שנשברה תחת משא עליבותו"
|
|
|
|
|
הפקה עצמאית מעולה מחזירה לבמה את הדרמה האוטוביוגרפית של יוג'ין או'ניל
שחפת ומורפיום
"מסע יום ארוך אל תוך הלילה" מאת יוג'ין או'ניל, המחזאי האמריקאי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות, נכתב החל מ-1939 בתהליך אישי כואב שהתייחס לביוגרפיה של משפחתו, וטיפל באופן גלוי בנושאים של התמכרות למורפיום, בדידות, יחסי הורים וילדים ורגשות-אשם.
משום כך, או'ניל שתיאר את יצירתו "מחזה על כאב ישן הכתוב בדמעות ודם" סירב להעלותו על הבמה, ובצוואתו אסר על פרסומו והצגתו ב-25 השנים שיבואו אחרי מותו. אבל חמש שנים אחרי מותו, ב-,1953 החליטה אלמנתו להפר את רצונו ופרסמה את המחזה, הנחשב ליצירת המופת של או'ניל וזיכה אותו בפרס פוליצר רביעי, ובביצועי מופת על במות העולם ובקולנוע. בישראל הועלה המחזה לראשונה ב-1960 ופעמיים נוספות אחר כך, ועם מיטב שחקניה.
עלילת המחזה מתרחשת במהלכו יום ארוך אחד באוגוסט 1912, בבית הקיץ של משפחת טיירון – שכמו משפחת או'ניל מוצאה מאירלנד. טיירון האב, הוא שחקן המתגאה בהצלחותיו השקספיריות, ומתגלה כקמצן שאינו עוצר באדום של מחלת בנו הצעיר אדמונד, שהוא בן דמותו של המחזאי.
המחלה הזאת, שחפת, היא אחד משני הסודות המעיקים על המשפחה: האם, מרי, מכורה למורפיום שמרחיק אותה מהמציאות העלובה של החיים בצלו של בעלה; הבן הבכור, ג'יימי הוא שחקן כושל, אלכוהוליסט ובליין כפייתי. הסודות נרמזים בשלב הראשון, אך נסיונות ההדחקה של כולם נכשלים תוך עימותים מכאיבים, ובזה אחר זה האמת מנפצת את החלום האמריקאי שלהם.
מסע של יום ארוך אל תוך הלילה (צילום: צבי אוסובסקי)
ממיתוס לאנושיות
ההפקות בברודוויי ובלונדון והכוכבים הגדולים ששיחקו בהן - לורנס אוליביה, ראלף ריצ'רדסון, ג'ק למון, קתרין הפבורן, ונסה רדגרייב, פיליפ סימור הופמן וקווין ספייסי - העניקו לו ממדים מיתיים.
כך גם בהפקות שהועלו בישראל. בהצגה הראשונה בהבימה כיכבו חנה רובינא ואהרון מסקין ולצדם צעירי התאטרון נחום בוכמן, שלמה בר שביט ודליה פרידלנד, ובשתיים הבאות מרים זוהר, שמעון פינקל, מישה אשרוב, אלכס פלג, רמי דנון וחנה רוט.
עתה שב המחזה ועולה בסיוע מת"ן – מרכז תרבות ניסויי -פרויקט של קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל-אביב, קרן רקנאטי ומנהל תרבות, וכאורח אנסמבל עיתים. במאי ההצגה מאיר בן סימון, גם אחראי יחד עם אלכס מאלר לתרגום החדש המצטיין בלשון עכשווית נכונה עם נגיעות של שפה גבוהה ברגעים שהפיוט האו'נילי דורש זאת.
בן סימון היטיב לנצל את התפאורה הנהדרת של אדם קלר, שמעבירה גם את תחושת הקיץ החם וגם את המלכודת המשפחתית כ"בית זכוכית", ובגווניה הבהירים תואמת מצוין את גווני התלבושות המיוחדות עם עיטוריהן הירוקים שעיצבה רונה גבעול. עמיחי אלהרר בתאורה טובה ואורי קריב במוזיקה אפקטיבית מעבירים היטב את הבמה ואת ההתרחשות במסע של היום הארוך עמוק אל תוך הלילה.
מסע של יום ארוך אל תוך הלילה (צילום: צבי אוסובסקי)
דמויות מלאות במשחק מצוין
אך בעיקר, עבודת הבימוי של בן מאיר נסמכת מצוין על חמישיית השחקנים שבחר ועיצב עמן דמויות מלאות, שתרמית וכאב, הדחקה ושריטות חשופות מאפיינים כל אחת מהן, והתנגשויותיהן ועימותיהן מוליכים אל האמת האכזרית שבסופו של דבר מאחדת אותן בנפילתן.
מעלתה העיקרית של ההצגה היא בכך שהבימוי נזהר מדימויים מיתיים והתעקש על ממדים אנושיים, החל במשחקו הטבעי מאוד של אברהם סלקטר המיטיב להכיל במשחקו את עליבותו לצד יהירותו, את הקמצנות לצד החרדה הכנה, את אהבתו לבנים שהוא נכשל בחינוכם, ובעיקר את נאמנותו לאשתו, שנשברה תחת משא עליבותו.
גם עירית שלג מעצבת בפשטות טבעית נבונה את האם המכורה למורפיום, שמתעקשת לא לשמוע, לא לראות, לא לדבר – למעט בתמונה הנפלאה שלה עם המשרתת קתלין השקועה בעצמה בגילופין, המגולמת ברגישות ובהומור על ידי רעות ברדה-לוי. שלג משחקת היטב במבע עיניה, בהליכתה, בזרועותיה ובאצבעות ידיה כמחפשת מחסה מפני האמת.
גיא גורביץ' מעצב דמות רגישה מאוד של הבן הצעיר אדמונד, בעל נפש של משורר, החי בצל מחלה שכמו אמו הוא מתקשה להכיר בקיומה. הוא טוב מאוד בביטוי השבירות שלו, ובעיקר מול אחיו הבכור, ג'ימי.
את התפקיד הזה מגלם בעוצמה מרגשת דייוויד לוינסקי, שהופך את הדמות למנוע המדהיר את המסע המכאיב של המשפחה. המונולוג הגדול שלו הוא מלאכת מחשבת של התפשטות מכל המעטפות והמסכות האישיות שלו והמשפחתיות.
בסיכומו של דבר היה טוב לשוב ולצפות בהצגת המחזה הנפלא של יוג'ין או'ניל – ובגרסתו האנושית כל כך.
02/04/2014
:תאריך יצירה
|