ההכנות לפסטיבל חיפה  נמצאות בעיצומן ביום ראשון, כשאנחנו מגיעים למתחם תיאטרון חיפה כדי  לצפות בחזרות הגנרליות להצגות הפסטיבל.

הגן הסמוך לובש מחלצות חג  (מבדים ומבגדים ממוחזרים), במות מוקמות, ציוד תאורה וסאונד מפוזר ברחבת התיאטרון וההתרגשות של העומלים במלאכה לקראת הפסטיבל הוותיק והאהוב הזה ניכרת.

צפינו בשתי הצגות בלבד, שעוררו בנו צימאון להמשיך ולצפות בכל ההצגות שנועדו לאותו היום,  רק שנאלצנו להתחשב בקיבולת המוגבלת של בן הארבע.

מחזמר לחמישה כלבים
 
"נובח על הירח" היא מסוג הצגות הילדים שכיף להמליץ עליהן. באנו נטולי ציפיות ויצאנו עם חיוך גדול.
 
זה מחזמר מקורי וטוב לב שגיבוריו הם חמישה כלבים בשכונה אחת. שפיץ הוא כלב רחוב נועז המחפש בית, הקפטן הוא הכלב והוותיק שהחצר האחורית שלו היא נקודת המפגש של כלבי השכונה, בוקסי הוא הפרחח שירש את החצר הקדמית מהקפטן ורוצה להשתלט על העניינים, ובמיוחד על ליידי, פודלית מטופחת, החוששת שבעליה עומדים למסור אותה. מתי הדלמטי הוא כלב גזעי ואלוף תחרויות כלבים.

"נובח על הירח", צילום: ז'ראר אלון
 
חמישה תפקידים נמסרו בידי חמישה שחקנים מצוינים, רק אחד מהם מוכר מעולם הילדים, עדי אייזנמן ("טובי דובי", רוני וקשיו") וכולם יוצרים עבודת אנסמבל מתוזמרת היטב ומשופעת הומור. חנו של המחזה בכך שהוא נוקט בהתמדה נקודת מבט כלבית ומשכנעת לגמרי בסוגיות שונות של היחסים בין אדם וכלבו: החל משאלת האימוץ, ההסגר, אילוף, תחרויות כלבים ועוד ועוד.
 
תפאורה ותלבושות מלבבות, שירים חביבים מאוד בטווח שבין רוקנרול לבלוז. הצגה מושקעת, משכנעת, כיפית שהלב שלה פועם בדיוק במקום הנכון.
 
לגילאי 10-4.
 
"נובח על הירח", כתיבה ובימוי: עופר שפריר . מוזיקה: ליאורה שלזינגר. עיבודים: אורי שלזינגר. תלבושות : לירון מינקין.  תפאורה: בתיה סגל  מיכאל פיק. תאורה: זיו וולושין. שחקנים: אסף שגב, עדי אייזנמן, מאיר טולדנו, מאיה בוכובסקי / אנאל בלומנטל, גיא ברכה. 
  
חנוך לוין בחרוזים
 
הצגת הדגל של הפסטיבל היא "מסע הדוד מקס" שמעלה תיאטרון חיפה– על פי ספר הילדים של חנוך לוין שזכה לעיבוד בימתי בחרוזים על ידי רן בכור ועידו קרן. יוני רכטר הלחין.
 
כל התמודדות עם טקסטים של לוין שטרם הגיעו לבמה היא מבורכת ובמיוחד הטקסט הזה שהפך על ידי המעבדים למחזה בחרוזים וראוי לשבח את הפסטיבל ואת תיאטרון חיפה שנרתמו לטובת ההפקה, מתוך מחויבות ליצירת איכות לילדים.
 
זהו מחזה שהמאורע המחולל שלו הוא מלחמה. הדוד מקס מנודב על ידי המלך והמלכה כדי לצאת ולמנוע מהקיסר כרשינא הענק להפסיק את המלחמה.  במסעו מגלה מקס שהקיסר נשלט על ידי כהן הדת, כהן הדת נשלט על ידי דרקון המתגלה כצפרדע וכן הלאה - מי שנתפס כמאיים ביותר מתגלה כנשלט על ידי פחדיו שלו וסך כל הפחדים של דמויות מחזה מזינים את מכונת המלחמה. הגילוי הסופי הוא שהחוליה האחרונה בשרשרת המניעים למלחמה הא לא אחר מאביו של מקס. ומקס, שיוצא בעל כורחו לחפש הפסקת אש מוצא את אביו.

"מסע הדוד מקס", צילום: ז'ראר אלון
 
החשש בהפקה של מחזות לוין הוא בכך שהטקסט המבריק  יאפיל על ההצגה, אבל ב"מסע הדוד מקס" זה אינו קורה כלל וכלל. היוצרים ממציאים שלל הברקות בימתיות לכל סצינה ודמות במחזה. כמו הקיסר כרשינא הענק (דני לשמן) שמוצג כגמד או כהן הדת שהופך לעיוור (שכאילו פסע מתוך ציור של ברויגל).
 
הפן החזותי של ההצגה שואב רבות משפה חזותית המוכרת מהצגות של לוין כמו "אשכבה" או "פעורי פה".  בין הדימויים החזקים:  חייל ערוף ראש האוחז את ראשו בידו. או דמותה של הצפרדע, שעיצובה כאן מפחיד את בן  הארבע לא פחות מדרקון. 
 
כל אלה לוקחים את הדמויות והסיטואציות לתחומי ההומור השחור והגרוטסקה, ובזה כמובן שאין כל רע, רק שקהל היעד כאן הוא ילדים. התחושה שנוצרה אצלי היא שלא רק המסרים הלויניים עוברים מעל ראשיהם, אלא גם  הסגנון הגרוטסקי עלול ליצור פחד ורתיעה.

 
"מסע הדוד מקס", צילום: ז'ראר אלון
 
הילה שלו כדוד מקס נושאת את ההצגה על כתפיה, סבר פניה החייכני  והמתיקות שלה מקלילות את מסעו של הדוד מקס, שמעוצב פה יותר כילד תם מאשר כמבוגר. האסוציאציות המיידיות הן ל"הילד חולם" (ואכן הבמאי ואחד משני המעבדים רן בכור נשען על מחזה המופת של לוין בעיבודו זה).

השחקנים האחרים מופיעים כל אחד בשורה של תפקידים תומכים וכל אחד זוכה לתפקיד מרכזי באחת הסצינות. בולט ברשימת השחקנים דרור אהבה רומם, הסולן האנרגטי של הגרובטרון (ונדמה לי שזה לו תפקיד בימתי ראשון)  שפה דווקא מתמזג בשקט יחסי בלהקת השחקנים וזוכה לתפקיד העצור והמאופק מכולם – אביו של הדוד מקס. 
  
אמנם הסוף כאן הוא טוב ואפילו חמים ונעים במושגים של לוין וסצינת הסיום הקרקסית ממתיקה את הפרידה מחומריו הלא קלים של המחזה אבל יש תחושה שכדאי היה לעשות אחד משני דברים: לרכך את החומרים החזותיים לטובת גילאים צעירים יותר או  ללכת רחוק יותר עם סיגנון החומרים של המחזה, ולייעד אותו לבני נוער ולמבוגרים בלבד.

בכל מקרה לא הייתי מייעדת את ההצגה לילדים בני פחות משמונה, אולי אפילו עשר (ובפרסומים מדובר על גילאי 5-4). מבוגרים ייהנו יותר.
 
"מסע הדוד מקס", מאת: חנוך לוין. עיבוד לבמה: רן בכור ועידו קרן. מוזיקה:  יוני רכטר.  תלבושות: אולה שבצוב . תאורה: יאיר ורדי, חני ורדי.  תנועה: רויטל גוטשלק. ניהול מוזיקלי ועיבודים: איתמר גרוס. הדרכה קולית: חדווה מלר. עריכה לשונית: מולי מלצר. שחקנים: הילה שלו, אלדד פריבס, דני לשמן, נדיה קוצ'ר, רוית יעקב, נטלי אליעזרוב, יוגב יפת, דרור אהבה רומם, ירדן לויתן.