סוד ידוע, אבל לא לגמרי מדובר, הוא מצבם הכלכלי של מרבית מאמני ישראל, שהדיון בו עולה אחת לכמה זמן עת נפטר אמן ידוע כזה או אחר ומותיר את הציבור משתאה ומצקצק לנוכח איכות החיים הירודה בה היה שרוי בשנותיו האחרונות.

קל הרבה יותר להתקנא בזוהר האופף, כביכול, את חייהם, של מאות יוצאי תכניות ריאליטי, או כוכבי רכילות המתקרחנים באתרי נופש כאלה או אחרים, אבל חישוב פשוט מגלה שבמדינה שבה יש הרבה יותר זמרים/שחקנים/ציירים/כותבים/קולנוענים וכו' מאשר קהל, אין שום דרך בה יוכלו מרבית האמנים לחיות בכבוד ולהתקיים מיצירתם.

מלכודת הדבש של המקצוע הזה ממקמת את היוצר בבועה של כבוד מדומה עליו הוא נאלץ לשמור, שכן מראית העין חשובה לפעמים לא פחות בדרך למועמדותו הנחשקת לתפקיד הבא. כך גם השיר הבא שיקליט, שעשוי להיות תמיד ה-שיר, זה שיכה את הרדיו ויחזיר אותו לתודעה, וכבר היו מקרים מעולם, וכך כלואים אמנים רבים בצורך לשמור מצד אחד על כבודם, בחשש לבזות את היצירה שלהם ובתפיסה שמכירה עצמית מוזילה את יוקרתם, ונמנעים ממלאכות שיכולות לסייע להם לעבור את שיחת הטלפון הבאה מהבנק בכבוד.

עבודה על התודעה

לוואקום הזה בדיוק נכנסת שולי זיו, מאמנת אישית מקצועית המתמחה  בשיטות שונות, ביניהן NLP (כלים לשינוי בתבניות החשיבה – ט.ג.), טרילותרפיה (שיטת איזון בין הרגש לראש שיצר ניסים אמון – ט.ג.) ואנתוני רובינס (אימון בתחומי הצלחה ומוטיבציה – ט.ג.) שיצרה את הסדנה "איך להתפרנס מאמנות", ולאחר מספר סדנאות שהעבירה כבר, עומדת כעת להעביר אותה לראשונה גם בפורמט אינטרנטי המאפשר לכל יוצר מכל מקום בארץ להשתתף בשמונת המפגשים ולקבל כמה מהכלים שעשויים להוביל את חייו למקום אחר.

"הסדנה עוסקת בשיטה שבניתי בשנים האחרונות גם בעקבות כל מה שלמדתי בנושאים של אימון והתפתחות אישית, וגם בנוסף לכל הידע שלי בניהול, וזו שיטה שמשלבת קודם כל עבודה על התודעה, שזה החלק הכי חשוב", אומרת זיו.

"אצל אמנים, הרבה פעמים התודעה והאמונות המגבילות זה מה שעוצר אותם, אז אנחנו קודם כל עובדים על תודעה, ואחרי שאנחנו מבינים שאנחנו יכולים לבחור אמונות חדשות, אנחנו לומדים איך להפוך את האמנות לעסק, כאשר נורא חשוב להדגיש שאני בשום אופן לא אומרת למסחר את האמנות, אלא לנהל את הזמן שלך בצורה כזו שתוכל גם להמשיך ליצור וגם להתפרנס".

צורת הניסוח הזו מבהירה שזיו - שניהלה בעבר את הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים ונוער בחיפה וכן את התיאטרון העירוני בחיפה, ומשמשת בשנים האחרונות כמנכ"לית "בית ציוני אמריקה" - מכירה מקרוב את הקונפליקטים שבהם חיים יוצרים ואת החששות המניעים אותם, גם כמי שהחלה את חייה המקצועיים כרקדנית וכמעצבת תאורה וגם דרך בעלה אלדד זיו, מחזאי, במאי, צייר, מנחה טלוויזיה, ושני ילדיהם, כולם אמנים העוסקים בתיאטרון, מוזיקה, עיצוב וציור.

"אני באה מהעולם הזה, אני חיה עם אמן, הילדים שלי אמנים, ניהלתי את תיאטרון חיפה ואת פסטיבל חיפה להצגות ילדים, אז אני מוקפת בזה, אני מכירה את הראש, המחשבה, התסכולים, אלה כל המקומות שאני מאוד מכירה", אומרת זיו. "הסדנה נולדה מכך שבבית ציוני אמריקה הבאתי את התחום של ההתפתחות האישית והבאתי את כל המרצים החשובים ביותר ונחשפתי לכל החומרים האלה, התחלתי ללמוד בעצמי וראיתי כמה הבדל זה עושה בחיים של אנשים".

שולי זיו (צילום: עדי כהן-עדיגיטל)

אז נקודת המוצא, ואת זה גם אני מכירה מהחוויה האישית שלי, היא בשינוי התודעתי ובבחירה של האמונות שלנו. לאן הולכים משם עם הסדנה?

"קודם כל אנחנו מבינים כמה כסף אנחנו צריכים להוציא כל חודש. כי הרבה מאוד אנשים לא יודעים כמה הם צריכים כל חודש ואז הם נכנסים ללחץ שהם צריכים המון כסף ולא יוכלו להסתדר, וכשהם מתחילים להבין ולבנות את התקציב שלהם זה קצת נרגע. יש גם המון דברים שאפשר לחסוך בהם. אחרי שאנחנו בוחרים את זה, אנחנו מתחילים לבחור מתוך הכישורים שלנו עוד מקצועות, כמו למשל מה שאת עושה. את בחרת לעצמך עוד דברים שיכולים לייצר לך עוד פרנסה.

"יש אמנים שהאמונות שלהם מגבילות אותם. קולנוענים שלא יסכימו לצלם כדי להתפרנס, למשל. אז אחרי שאנחנו מבינים שאת הרגש אנחנו משאירים לאמנות ואת הדברים האחרים אנחנו מנתבים לפרנסה, המקום הזה קצת נפתח ואנחנו בוחרים משהו מהכישורים שלנו שאפשר לעשות אותו בשלושה ימים בשבוע שאותם מקדישים לפרנסה ובהם אנחנו מביאים את אותו סכום כסף שאנחנו צריכים. שלושה ימים נוספים נשארים לנו נקיים לאמנות. כי כשלא מתמודדים עם הפרנסה לא כל כך מצליחים ליצור ולכן ההפרדה הזו חשובה מאוד".

שזה באמת השינוי המרכזי עבור יוצר, לקבל את העובדה שיצירה יכולה גם להיות מגויסת לא רק לביטוי האישי ה"טהור" אלא לעניין היומיומי הטריוויאלי. מאמנות לאומנות

"אני מכניסה גם לניסיון שלי את החיים הארוכים לצד אמן ועם ילדים ששניהם אמנים, אז הנושא הוא קודם כל באמת לעשות את ההפרדה. להגיד, 'אוקי, זה בסדר לעשות כל מיני דברים אחרים, זה לא פוגע לי באמנות'. יש אפילו כל מיני ציירים ידועים שציירו ציורים ידועים לפרנסה וסימנו מאחורי הציור P כסימן ל'פרנוסה'. הם ידעו שצריך להתפרנס ועשו חלוקה מסוימת, שחלק זה לאמנות וחלק זה לפרנסה. יש הרבה מאוד אנשים שנעצרים במקום הזה ולא יכולים לעשות את זה בגלל דברים שהם אומרים לעצמם כמו 'זה לא מכובד, זה לא מספיק טוב, אני לא אבזה את האמנות שלי'.

"אחרי שאנחנו מנקים את כל הדעות האלה אנחנו מתחילים לבחור את הדבר שאנחנו טובים בו, ועל ידי הדבר הזה מייצרים את ההכנסה שאנחנו זקוקים לה. יש למשל הרבה שחקנים שהולכים לכיוון של מלצרות, ובניו יורק יש מלצרים שעד גיל ארבעים הם אומרים שהם שחקנים אבל בעצם הם מלצרים. אני אומרת לא ללכת למקומות כאלה. לאמנים יש הרבה מאוד כישורים אחרים אז פשוט תמצאו כישורים אחרים שלכם שאיתם תוכלו להביא את אותו כסף, וכשמגיעים לאיזה שקט ויש את מה שצריך, אז להתחיל ללמוד גם כל מיני תחומים בניהול עסק, כי אמן מנהל את העסק של עצמו, וזה עסק קטן שיש הרבה דברים שצריך לדעת בו. איך להציג את עצמך כמו שצריך, למשל. הרבה אמנים נופלים בתחום הזה. הם מצטנעים ולא יודעים איך להציג את עצמם וכשהם לומדים איך להציג הם הופכים את עצמם למותג שאנשים רוצים לקנות ממנו משהו".

"רוב המעצורים קשורים לתפיסות שלנו את עצמנו"

בעצם מדובר בשיווק עצמי 

"זה להגיד מה עשיתי, להגיד את זה בצורה מסוימת, ואחר כך ללמוד גם ממש איך עושים מכירות. לומדים שמכירה זה דבר לא כל כך גרוע. אמנים מפחדים מהעניין של מכירה, אבל מכירה זה בעצם לתת למישהו משהו שהוא צריך.

"אחרי שאנחנו מבינים שאנשים קונים מה שהם רוצים ולא מה שהם צריכים, חשוב שנדע איך למכור להם. כי אם מישהו מתעניין ושואל כמה זה עולה, סימן שזה מעניין אותו. כשהוא אומר 'זה יקר לי' זה לא אומר שזו התנגדות אלא שצריך להראות לו את הערך של הדבר הזה. כי מכירה זה להראות את הערך. כולנו רוצים לקנות, ולדעת למכור זה לא דבר רע. הרבה אמנים מסתייגים מזה, אבל ברגע שאתה מקבל כלים איך למכור יש איזה שינוי בתפיסה הזו.

"אחר כך לומדים גם נושאים שקשורים בשיווק כמו איך מפעילים רשימות תפוצה ואתר אינטרנט. יש הרבה פעולות שיווקיות פשוטות שכל אחד יכול ללמוד וצריכים לעשות אותן ואין ברירה. בשלבים הראשונים לאנשים אין סוכנים או אנשים שיכולים לעשות בשבילם את כל הדברים האלה, אז חלק מהקורס זה גם ללמוד קצת מכירה, קצת שיווק ובעיקר הרבה מאוד תודעה, כי חלק גדול מהמעצורים קשורים לתפיסות שיש לנו לגבי עצמנו".

ציינת פה אמנים שנמצאים, כנראה, בתחילת דרכם, ועדיין אין מי שיעשה עבורם את הדברים, אבל אני משערת שהבעיה חמורה בהרבה אצל אלה שכבר שנים בתחום. מי באמת מגיע לסדנאות האלה?

"מגיעים אמנים מכל התחומים בגילאים מאוד מגוונים, בין 25 ל-65. עד היום הגיעו לסדנאות שחקנים, שחקניות, מוזיקאים, הגיע במאי קולנוע, היו לי גם משוררות, כותבים, ציירים, מגיעים גם אנשים שבשלב מסוים ויתרו על האמנות ופתאום נורא מדליק אותם שאולי הם יכולים לחזור לזה, אנשים שתמיד רצו לצייר או לכתוב ולא הייתה להם היכולת לאפשר לעצמם ועכשיו הם רוצים".

החזון: בית ספר  שהוא סטאז' לאמנים

גם בבית נעזרים בכלים שאת מעבירה בסדנאות?

"לא. כמו שאת יודעת, אין נביא בעירו ובבית זה הרבה יותר קשה. יש כל מיני דברים שעל אחרים אתה יכול להשפיע ובבית לא. וזה גם מאוד מדרבן אותי, המקום הזה של באמת לעשות שינוי. כשראיתי את הסבל והכאב של אמנים שהיו מאוד תקועים, שחקנים שעבדתי איתם, או צייר, בחור צעיר שבא לסדנה והיו לו ציורים שהוא לא מכר הרבה מאוד זמן והיו דברים שמגבילים אותו: לא היה  לו אומץ, הוא לא רצה לנדנד, ובעקבות הסדנה הוא הלך ומכר 12 ציורים ביום אחד, ומאז הוא רץ קדימה.

"אני מכירה בחור שגמר בצלאל, תואר שני, והוא תקוע ומיואש ומדוכא, ולא יודע מה לעשות עם עצמו, ואתה מגיע ופתאום אתה שומע דברים אחרים מבחינת תודעה, על בחירה, על אחריות, על להציב מטרה.

"כל הרעיון הוא בעצם בזה שבבתי הספר מלמדים מקצוע ואין סטאז' לאמנים. ואז יוצאים כל כך הרבה אמנים מבתי ספר נחשבים וטובים ואין להם מושג מה הם עושים עכשיו. לפעמים הם היו האמן הכי מבטיח בבית הספר, ואז כשהם יוצאים החוצה פשוט אין להם מושג מה לעשות.

"אז החזון האמיתי שלי זה באמת להקים בית ספר שהוא סטאז' לאמנים, כי אמן הוא באמת העסק של עצמו וזה הכי קשה, כי אמנים הם כל כך רגישים. הם בעצם מוכרים את עצמם, את הגוף שלהם, כשאתה עושה אודישן אתה חשוף לגמרי, ואם אין להם כלים הם אבודים, אז חלק גדול מוותר והולך להיות משהו אחר וזה נורא עצוב, כי זה מין מגזר שאף אחד לא מטפל בו.

"אני רואה הרבה דברים ובגלל שאני יודעת שיש כלים ואני יודעת שזה אפשרי, אני יודעת שזה הרבה מאוד קשור בתודעה ובדברים שאנחנו אומרים לעצמנו. אם אנחנו אומרים לעצמנו, 'לא רוצים אותי, לא פונים אליי' והופכים את עצמנו לפסיביים ולא מבינים שרק לנו יש אחריות על החיים שלנו, ברגע שאתה אמן אתה כל כך חשוף רגשית שהרבה מזה לא עובד עליך עד שאתה לא מתחיל להבין את זה.

"קהל היעד האמיתי שלי זה בוגרי בית ספר לאמנות שרק יצאו ולא יודעים מה לעשות ואני רוצה שהם יקבלו כלים כדי שלא יהפכו להיות מתוסכלים וממורמרים ומדוכאים. חבל להגיע לשלב הזה. אני רוצה לעזור לפני שהם מגיעים לשלב הזה כך שזה בהחלט מיועד לכל אותם אנשים שנולדו עם התשוקה הזו.

"ההבדל בין אמנים לאנשים רגילים זה שאמנים נולדו עם מין תשוקה כזו ליצור ויש להם כישרון ויש להם יעוד. הרבה אנשים מחפשים שנים את הייעוד שלהם, אצל אמנים זה כל כך ברור. אני רואה בבית: אלדד קם, מתחיל לצייר. זה מין צורך.

"הרבה אמנים אומרים שהאמנות בחרה בהם ולא הם בה, אז המקום הזה הוא למנף ולקחת למקום טוב. להגיד, אני יודע מה הייעוד שלי, זה חזק, אבל צריך לנהל את עצמך. אתה לא יכול לחכות שאולי מישהו יפנה ויגרום לדברים לקרות. מי שבדרך כלל בא הוא כבר במקום מתקדם יותר. יש לו איזה תובנה שזה בידיים שלו. יש כאלה שהם רחוקים מזה. לוקח להם זמן להבין את זה. אבל ברגע שהם באים השינויים מדהימים".

השיעור השני בסדנה של שולי זיו יתקיים ביום שלישי, 29 באפריל 2014 ב-20:30 . ניתן להצטרף לשיעור השני (הנרשמים יקבלו את ההקלטה של השיעור הראשון).  הסדנה מתקיימת בימי שלישי ב-20:30 . המעוניינים מוזמנים להירשם באמצעות מייל ל: artparnasa@gmail.com.   לפרטים נוספים