כבכל שנה, גם השנה הצליח חנוך רוזן, במאי מופעי WOW  של מלונות ישרוטל, להפיק צלילי וואו מהקהל, לשנות את הקונספט מהשנה קודמת, וליצור מופע בן שעה וחצי, שאין בו רגע דל שגורם לך להביט בשעון או לפהק.

התחלת המופע , שזכה השנה לשם MAD MAD WOW , מרתקת וקצת מפחידה. לבמה עולים איש בלי ראש, רגלי אישה נטולות גוף וראש מוגש על שולחן. אחריהם עולים הרקדנים לבמה כשהמוזיקה והכוריאוגרפיה מזכירים את Thriller של מייקל ג'קסון. את כל המופע מלווה להטוטן שנראה כמו מייקל קיטון בדמות ביטל ג'וס, גם הוא קצת מפחיד.

אהבתי מאוד את הפתיחה, יחד עם זאת חשבתי על כל הילדים שבקהל ועל נדודי השינה הצפויים להם. אולם רוזן למוד הניסיון, כבמאי וגם כהורה כנראה, פותר את זה בסוף המופע (ספוילר בהמשך).

"באלאנס ראש" ו"הולה הופ"

המופע השנה  נראה כהכלאה בין מופעי הפריק שואו,  שכבר עברו מהעולם ומבוססים על אנשים בעלי מראה יוצא דופן, לבין מחזמר מברודווי.
 
קטעי הקישור ההומוריסטים מבוצעים על ידי אמן נמוך קומה מהונגריה, המחפש אהבה ובעזרת קופידון מוצא אותה בדמות  אישה גבוהה מאוד מאוד, בערך 2.20 מ'. לקח לי כמה דקות להבין שזהו גובהה האמיתי  והיא לא הולכת על קביים ומאוחר יותר אף התברר לי שהשניים הם זוג נשוי במציאות ויש להם ילדה משותפת.

כל הקטעים מתרחשים  בבניין דירות צבעוני שדייריו יוצאי הדופן הם בעלי כישור ריקוד, אקרובטיקה, משחק, ליצנות וכיוצ"ב, אך בגדול המופע פחות מהודק הפעם, ללא קו מקשר ממשי או סיפור מסגרת, שיחסר לדעתי במיוחד לקהל הילדים.


"הרקדנים מקולומביה" (צילום: אלה אוזן)

בניגוד למופע הקודם,  נעשה הפעם פחות שימוש באמצעי מולטימדיה וזה בסדר גמור, אבל חבל שבשונה משנים קודמות  לא היה  הפעם שיתוף של הקהל. הקהל הישראלי אוהב להשתתף ומחכה לזה, על אחת כמה וכמה למי שמכיר את מופעי WOW. בכל פעם שנדלק האור הקהל נהייה דרוך...לשווא.

התפאורה מרהיבה והקטעים עצמם שומרים על רמה גבוהה. אמנים סינים שביצעו להטוטים בלתי נתפסים בעיקר על הראש , מעין "באלאנס ראש", גרפו את מירב הוואו מהקהל. קטה קיס היא אמנית הולה הופ מהונגריה שסובבה על כל הגוף חישוקים תוך כדי תרגילי גמישות מרהיבים. קיס היתה לבושה כרקדנית בטן  וכל הקטע  נראה כאילו הוא לקוח מתוך סיפורי אלף לילה ולילה.

מימין אנה ששונק מגרמניה להטוטנית אוויר, משמאל קטה קיס מהונגריה אמנית הולה הופ (צילום: אלה אוזן)

הכי אהבתי את שני האחים, שני אמנים מבוגרים ומשובחים, מיקס של ג'רי לואיס ודני קיי,  שהחזירו אותי לילדות והצחיקו אותי ואת הילדה הקטנה שישבה מאחורי עד דמעות. מוכשרים, קלילים ומצחיקים.

רקדנים מעולים

הרקדנים במופע פשוט מצוינים וחבל שלא היו יותר קטעי ריקוד. במקור הרקדנים הם רקדני סלסה מקולומביה, שהכוריאוגרפים המצוינים של המופע מיטש סבסטיאן מאנגליה, כריסטיאן מונטנגרו מקולומביה ואלדר גרויסמן הישראלי  "הסבו" לרקדנים לכל סגנון. בכל פעם שהם עלו יחד עם המוזיקה המקפיצה זה פשוט עשה חשק לקום ולרקוד. זכור לי במיוחד קטע שהזכיר את המחזמר "סיפור הפרברים", שבו  הרקדנים עורכים מעין קרב ריקודים ברחוב, כדי להפגין מי רוקד הכי טוב.

לא לכל הרקדניות היה מבנה גוף דקיק, אך כולן היו מעולות, זריזות, גמישות והסתחררו באוויר. כאימא לילדה שרוצה להיות רקדנית, מצא חן בעיני המסר שאפשר להיות רקדנית טובה בכל מידה!


הרקדנים מקולומביה (צילום: אלה אוזן)

אנה ששונק היא להטוטנית אוויר שהגיעה מקולון בגרמניה. שוחחתי אתה בסיום המופע והיא שיבחה את הצוות ואת העבודה עם הבמאי: "שמעתי שהוא אמן פנטומימה בישראל ולא יודעים שהוא יכול לדבר עשרה ימים רצוף..." היא אומרת ומצחקקת. "אין 'חוזה דרקוני' עם חנוך, לא כתוב בחוזה שצריך להתאמן במהלך היום/ לשמור על המראה על המשקל וכו'', דבר שדווקא מוכר לה היטב משאר המופעים בעולם.

טריו ליאזיד - באלאנס קובה/גרמניה (צילום: אלה אוזן)


בסיום, לאחר שכל האמנים עלו לבמה והמופע לכאורה תם, הגיע קטע נוסף מרתק ומלא קסם בדיוק כמו זה שפתח את המופע.

המופע עובר כאילו אל מאחורי הקלעים. האמנים מסירים את הבגדים, האיפור והאביזרים מתחילת המופע ואנחנו חוזים (זהירות, ספוילר:) באיש שהסתתר בקופסה ורק ראשו נראה על מגש, באישה שמקודם ראו לה רק את הרגליים וכן הלאה. כל הטריקים נחשפים. ההורים והילדים יכלו לצאת רגועים ומרוצים מהמופע, להצטלם עם האמנים שממתינים להם בחוץ וללכת לישון בשקט.

המופע עולה מדי ערבב-20:30 בתיאטרון ישרוטל רויאל גארדן באילת. למעט ימי ראשון, לילדים מגיל 4 ולכל המשפחה.