מופע הבכורה של קרן פלס עשה למיכל בן דוד את השבוע. רק שני שירים של פלס כבר מוכרים מהרדיו (בביצוע של מירי מסיקה), אבל המופע האינטימי שלה מעורר רצון להקשיב לה עוד ועוד.
כיף גדול
בדרך כלל, קשה לי להתחבר בהופעות לאמנים שאני לא מכירה, כשמסביב חבריו של האמן המתחיל מעודדים ללא הפסק, ורק אני לא מצליחה להבין על מה המהומה. ביום שבת האחרון בתיאטרון תמונע הופתעתי לגלות שגם אני יכולה להישבות בקסמיה של זמרת מתחילה, שהצליחה לגעת בי במקומות הכי עמוקים עם מילים קסומות, קול מיוחד וחוש הומור שהפך את הכל לכיף גדול.
קרן פלס. אם השם לא מצלצל לכם מוכר, זה רק עניין של זמן. פלס כתבה למירי מסיקה את "לשם" ואת "נובמבר" שאי אפשר לזפזפ בין תחנות רדיו בלי להיתקל בהם לפחות פעם אחת. כעת היא יוצאת לדרך עצמאית, וכמו שזה נראה אתמול, היא הולכת לעשות את זה בענק.
אחרי שני השירים הראשונים, כדי לשבור קצת את הקרח והלחץ, היא סיפרה על ביקורת שכתבו עליה לא מזמן באינטרנט, שבה תיארו אותה כ"שמנמנה". מיד היא טסה למראה כדי לבחון מאיפה לעזאזל אותה כתבת רואה. אני לא אכנס לסוגיית השומן כרגע, אבל עם כל כך הרבה חן וכישרון, אני שואלת את עצמי – למי בכלל אכפת באיזו מידה המכנסיים של פלס....?
לאורך המופע פלס חושפת עוד ועוד פרטים על עצמה, וכל פרט כזה מוביל אותה לשיר אחר, טוב יותר מקודמו. היא שרה על פרידה מחבר, על חיפוש חום זמני אצל גברים אחרים, על אהבה, היא מקדישה שיר לזוג חברים שמתחתן בקרוב, ומאחלת לה שהוא יאהב אותה גם בעוד עשרים שנה, כשתשתנה. היא מבצעת את "גבר הולך לאיבוד" של שלמה ארצי בצורה כובשת, והיא מעוררת רצון גדול להקשיב לה עוד ועוד.
אורח: אוהד חיטמן
במהלך המופע עולה לבמה גם אוהד חיטמן. אחרי שהוא שובר (בטעות...) את הסטנד של המיקרופון ומחליף חיבוקים עם פלס ועם נגנית הכינור גליה חן, הוא מבצע את "תגידי לו" יחד עם פלס. כשחיטמן ביצע את "תגידי לו" בהופעת הבכורה שלו, הקהל שר אתו בלי להתבלבל את כל השיר. הפעם הפך השיר לדואט משותף של חיטמן ופלס, שטען אותו באנרגיות חדשות. אחר כל הם ביצעו את "יתר מידי", שיר שכתב יהודה עמיחי ופלס הלחינה. השילוב בין הקולות שלהם לבין המילים המדהימות של עמיחי העביר בי צמרמורת.
בתור הדרן שרה פלס את "לשם", שמוכר יותר בגרסה של מסיקה. "החלום הכי גדול שלי היה שאני אלך ברחוב, ואשמע מישהו שר שיר שלי. השיר הזה הגשים לי את החלום". הביצוע של פלס שונה מהביצוע המוכר, בעיקר בעומק ובחספוס המקסים שיש בקול שלה לעומת קולה של מירי מסיקה. חספוס שנותן מצד אחד תחושה של כוחניות גדולה בשיר שלה, ומצד שני על שבירות שמנסה להתחבא בין השורות.
הדינמיקה בין פלס לקהל שלה, ובינה לבין שני הנגנים שמלווים אותה על הבמה משרה תחושת נינוחות. כאילו היא מכניסה את כל הקהל לתוך הסלון שלה, ושרה על החיים שלה. לכולם יש שמות חיבה, לכולם היא מפרגנת, היא צוחקת, זורמת, שנונה. בינינו – מה צריך יותר מזה כדי שהשבוע החדש יהיה טוב באמת...?
לפרטים נוספים
20/09/2005
:תאריך יצירה
|