מחול - עולים השבוע: "איזה מקום נפלא" ועוד

נושא העובדים הזרים, ויחסנו האמביוולנטי אליהם, שכבר היו לו כמה ביטויים בקולנוע המקומי, מטופל היטב גם בסרטו החדש של איל חלפון, "איזה מקום נפלא".

שלושה סיפורים אנושיים

אמרו את זה קודם. לפניו. זה לא משנה. כל עוד הבעיה מחלחלת כאן לשכבות הקיום הכי עמוקות, יש מקום לעסוק גם בקולנוע המקומי בהתבהמות הישראלית בהקשר לעובדים הזרים שהופכים כאן לתת אדם, ולמרמס תחת מגפי הקלגס הציוני הנצלן והמתנשא.

דן וולמן היה הראשון שהציב את בעיית העובדים הזרים על סדר היום הלאומי בסרטו "אישה זרה" (2000). אחריו בא רענן אלכסנדרוביץ` עם "מסעות ג`יימס בארץ הקודש" (2004). והאקורד האחרון עד עכשיו היה שייך לעמוס גיתאי, עם "הארץ המובטחת" (2004), שהציב במרכזו קבוצת רוסיות תמימות, שמוטסות לקהיר תוך הבטחה שימצאו להן בישראל מקומות עבודה הגונים. אבל כשמבריחים אותן באישון לילה דרך חצי האי סיני לישראל, הן מוצאות עצמן במציאות איומה, שבה הן מאולצות לעבוד בזנות, וחלומותיהן לזכות בחיים חדשים מלאי תקווה בארץ המובטחת מתנפצים לרסיסים.

זוהי גם נקודת המוצא בסרטו החדש של איל חלפון (תסריט ובימוי), "איזה מקום נפלא", המורכב משלושה סיפורים אנושיים השלובים זה בזה, עד לכדי התחברות טוטלית.

אונס למען יראו וייראו

במרכז הסיפור הראשון פרנקו (אורי גבריאל), שוטר לשעבר שאובססיית ההימורים שלו חיסלה את הקריירה הבטחוניסטית שלו ומאיימת גם על חיי הבית המתוחים עם האישה והילדים. כדי לשלם לבעל הקזינו בו צבר חובות כבדים, הוא מאולץ לשמש כאחראי למבצע העברת קבוצת מולדביות-אוקראיניות-לטביות וכו` ממצרים לישראל, לשם העסקתן בזנות, ופיקוח עליהן כאן.

עם הבאת קבוצה נוספת של בנות כאלה, יוליה (מרינה שויף), נאנסת באכזריות על ידי המאפיונר שקנה אותן, לנגד עיניהן של חברותיה, למען יראו וייראו. אחר כך הן נשלחות למכוני הליווי בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. אחת מהן, ז`אנה (אוולין קפלון) נמלטת מהגורל האכזר, בגלל פגם בעורה שבגללו מונעים ממנה לעבוד בזנות ובמקום זה היא מועסקת כמנקה וכשרתת במקום הלינה של חברותיה. קשר מיוחד הולך ונרקם בינה ובין פרנקו, והוא מנסה לדאוג לכך שלא יאונה לה רע.

הסיפור השני מתמקד בזלצר (אבי אוריה), חקלאי בערבה שמגלה באקראי את ארנקה של ז`אנה, שאותו איבדה בדרך לתל-אביב. הוא מוקסם מתמונתה ומנסה לאתר אותה במכוני הליווי בתל-אביב, מה גם שהיחסים שלו עם אשתו די רעועים. הוא אכלן כפייתי והיא מנהלת רומן עם פקח שמורות הטבע בערבה אלוני (יואב הייט), שרודף אחר העובדים התאילנדים שזלצר מעסיק בחממותיו, בטענה שהם אוכלים כלבים ובעלי חיים מוגנים.

אלוני הוא נקודת החיבור לסיפור השלישי. אביו הזקן החולה (יוסי גרבר) מטופל בידי אדי (רמון בגטסינג) הפיליפיני ואלוני הבן יעשה הכל כדי שאדי ימשיך לסבול את גחמותיו הנרגנות של אביו, ולא ייפול למעמסה עליו. אדי מגיח לעיתים תכופות לקזינו של המאפיונר ובעל רשת הזנות בדרום תל-אביב, כדי לנסות לעשות כסף למימון טיפול הפרייה יקר שחברתו הפיליפינית זקוקה לו, כדי שתוכל להיכנס להריון.

"סרט בחמש שפות שמנסה לדבר על הצורך בקשר אנושי"

חלפון מציג חברה ישראלית חולה ונגועה, שבעלי ממון בתוכה הפכו לגזע מכוער של אדונים חסרי לב שמנצלים את העובדים הזרים התמימים שבאו לכאן כדי להתפרנס ולפרנס את משפחותיהם מעבר לים, ומוצאים את עצמם מושפלים, מנוצלים ונרדפים.

אפילו זלצר, הדמות היותר אנושית בפסיפס, נוהג בסופו של דבר בפטרונות בעובדיו התאילנדים ומתייחס אליהם כאל נתינים שפוטים שלו. העובדים (יותר נכון – העבדים) הזרים, מתאילנד-פיליפינים-סין-מזרח אירופה הם בעצם "יורשי" הפלסטינים (להם היה ביטוי בסרט קודם של חלפון "קרקס פלשתינה") שמציגים במלוא עירומה את ארץ ישרואל החדשה, שהוקמה פעם כדי לשמש מקלט לנרדפים, ועכשיו רודפת את אלה שהיא קולטת.

דבר הבמאי, אייל חלפון: "פועלים מרומניה וסין בונים את הבתים שלנו. אפריקאים מנקים אותם. תאילנדים מעבדים את השדות. סקס מסופק כאן בעיקר על ידי נשים מאוקראינה ומולדביה, ונכים וקשישים שאין לנו כוח עבורם, מטופלים על ידי מהגרי עבודה מהפיליפינים. בשנים האחרונות אנחנו גם רודפים אותם, את אלה שבאו לעבוד עבורנו. זה הרקע לסיפורים שבסרט שלי. סרט עלינו, על בני האדם – ישראלים במקרה שלי – שמוצאים את עצמם יום אחד כשהאנשים הכי קרובים אליהם הם זרים. סרט בחמש שפות שמנסה לדבר על דבר אחד משותף שמנסה לדבר על דבר אחד משותף: הצורך בקשר אנושי".

"איזה מקום נפלא" הוא סרט נוקב ומדויק, רגיש ונוגע ללב ברגעים החזקים שלו. חלפון משתמש כדרכו במטאפורות, אבל הטיפול שלו בנושא מנסה להיות הפעם כמה שפחות סוריאליסטי וכמה שיותר מציאותי ומחובר למרקם החיים היומיומיים שלנו כאן.

חבל רק שהוא לא נגע קצת גם במעלליהם הבזויים של אנשי משטרת ההגירה, והגופים המיניסטריאליים המופקדים עליה, שבחוסר אנושיות משווע עוצרים, מכניסים למכלאות ומגרשים בלי אבחנה עובדים זרים וילדיהם שנולדו כאן והם דוברי עברית ולמעשה ישראלים לכל דבר. שלא לדבר על מעצרי השווא המגוחכים והמביכים של דיפלומטים זרים ש"דומים לעובדים זרים". אבל יכול להיות שזה כבר נושא לסרט אחר.

ישראל 2005, 104 דקות.

ועוד עולים השבוע -

"סיפורים מהרכבת" (איטליה-אנגליה 2005)

דרמה. את המתכונת הקולנועית הזו כבר ניסו בעבר. עשו את זה יחד, למשל, וודי אלן, פרנסיס פורד קופולה ומרטין סקורסזה ב"סיפורי ניו יורק" (89`). התנסו בזה גם אליסון אנדרס, אלכסנדר רוקוול, רוברט רודריגז וקוונטין טרנטינו ב"ארבעה חדרים" (95`). אבל בשני המקרים שצוינו, אלה היו סרטי "אומניבוס", כלומר שלוש או ארבע אפיזודות, אמנם בעלות מכנה משותף אבל בדרך כלל בעלות אווירות וסיפורים קולנועיים שונים לחלוטין זה מזה, שבכל אחת מהן מטביע את חותמו במאי אחר, ומתקיימת ביניהן מעין תחרות סמויה – של מי המפגן הקולנועי המרשים יותר?

ולמרות הדמיון הקונספטואלי, "סיפורים מהרכבת" (במקור "כרטיסים"), שונה משני הפרויקטים שלעיל בתכלית השינוי. אמנם גם כאן מדובר בשיתוף פעולה ייחודי בין שלושה במאים בעלי מוניטין עולמיים: ארמנו אולמי ("קבקבי העץ") האיטלקי, עבאס קיארוסטמי ("עשר") האיראני וקן לואץ` ("סיפורים מהמסילה") הבריטי. ומדובר אמנם גם בשלושה סיפורים קולנועיים, שכל אחד מהם בוים על ידי יוצר אחד מבין השלושה. אבל השוני הגדול הוא שהאפיזודות השונות אוחדו למסגרת של מסע ארוך ברכבת, החוצה את אירופה ויעדה הוא רומא, כשהמעבר בין הסיפורים והגיבורים טבעי ומתחבר בדיסולב כמעט בלתי מורגש, כמו חציה בין קרונות הרכבת.

הסרט הראשון, של אולמי, ממקד את עדשותיו במדען מזדקן, הבוחן את חייו ועבודתו המקצועית ותוך כדי כך מתחרט על היחס הקריר והמנוכר שהפגין כלפי המזכירה שלו (ולריה ברוני טדסקי), שחיפשה את קרבתו.

במרכז הסרט השני, לו אחראי קיארוסטמי, פיליפו (פיליפו טרוז`אנו), גבר צעיר העובד בשירותה של גבירה מזדקנת (סילבנה די סנטיס), כעוסה, נרגנת, רודה ומרירה, ונפגש במקרה בקרון עם נערה בת עשרה הזוכרת אותו מעברו. מתברר שהיא חברה של אחותו ואף הכירה את חברתו לשעבר. באמצעותה מתחבר פיליפו מחדש רגשית למטענים שהשאיר בעבר, כאשר נטש את ביתו מבלי להביט לאחור, וגומלת בו החלטה לגבי הגבירה הקשוחה שעבורה הוא עובד.

במרכז הסיפור השלישי, של לואץ`, שלושה צעירים, ג`יימי (מרטין קומפסטון), פרנק (וויליאם רואן) וג`ייק (גארי מייטלנד) – את שלושת השחקנים, אגב, שיתף הבמאי כבר בסרטו "16 מתוק" - אוהדים רעשנים וססגוניים של קבוצת הכדורגל "סלטיק" הסקוטית, הנוסעים לסייע לה במשחק חשוב במסגרת גביע האלופות האירופי. ברכבת הם מתוודעים לצעיר בן משפחת מהגרים מאלבניה העושה את דרכה לרומא, כדי לפגוש שם את אב המשפחה, ומתפתח ביניהם קונפליקט לא פשוט ולא נעים, כאשר בן העשרה האלבני גונב את כרטיס הרכבת של אחד האוהדים הסקוטים.

נפלא, מרגש ונוגע. נוגע בבני אדם, במניעיהם, לא רק במסע הפיזי אלא גם במסע הרגשי, הנפשי והחווייתי שהם עוברים. ולמרות האחידות הנושאית והרעיונית של עבודת שלושת הבמאים, סיפורו של לואץ`, שבמרכזו האוהדים הסקוטים, הוא הטוב והמגובש מבין השלושה. 84 דקות.

"הטיסה" (ארה"ב 2005)

מתח. קייל (ג`ודי פוסטר), אישה צעירה שאיבדה את בעלה בברלין בנסיבות טרגיות, עולה עם בתה בת השש ג`וליה (מרלין לאוסטון) על מטוס, כשהיא עדיין המומה ומעורערת מההתרחשויות שהותירו אותה אלמנה. מגמת פניהן, בית הוריה שבניו יורק. במטוס החדיש והמשוכלל משאירה קייל את בתה ג`וליה (מרלין לאוסטון) במושב שליד החלון ומשתרעת על שורת מושבים כדי לנמנם קצת במהלך הטיסה הטראנס אלטנטית. כעבור כמה שעות, כשהיא מתעוררת, היא לא מצליחה לאתר את בתה, שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. צוות הדיילות, הקפטן ריצ` (שון בין) ואפילו קרסון (פיטר סארסדגארד), איש ביטחון סמוי במטוס, לדבריו, נרתמים כדי לנסות לסייע לה לאתר את הילדה, אבל זו נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

אט אט מתחילה קייל לחשוד שמשהו לא תקין בהתנהלות של כמה וכמה מהנפשות הפועלות במטוס, בעוד מרבית אנשי צוות המטוס נוטים לחשוב שבגלל אבלה היא מפנטזת שילדתה, שנהרגה אף היא יחד עם בעלה, עדיין בחיים. האם קייל אכן הוזה בגלל הטראומה שעברה, או שמישהו אכן חטף את ילדתה והסתיר אותה איפשהו בנבכי המטוס הענק? רוברט שוונטקה ביים על פי תסריט של פיטר דאולינג ובילי ריי. מצוין בז`אנרו, מרתק ושומר על מתח ועניין לכל אורכו. 92 דקות.

"האישה של ז`יל" (בלגיה-צרפת-לוקסמבורג 2004)

דרמה. סיפורם של בני זוג בשנות השלושים בצרפת. ז`יל (קלוביס קורניאק) עובד קשה שעות רבות, ביום וגם בלילה, בעוד אשתו אליסה (עמנואל דבו) שוהה רוב הזמן בבית ומטפלת בשני ילדיהם, בעודה עומדת להביא לעולם את ילדם השלישי. אחותה של אליסה ויקטורין (לורה סמט) מרבה לבקר בבית בני הזוג כדי לסייע לאחותה במעמסה, ולוקחת על עצמה את עבודות הבית השונות. אלא שאליסה מתחילה עם הזמן לחשוד שהתקרבותה של אחותה אליה נועדה רק להסיר מלבה את החששות המקננים בה, שהיא מנהלת מאחורי גבה רומן עם בעלה. האם יש ממש בחשדותיה? ביים: פרדריק פונטיין ("יחסים פורנוגרפיים"). עם אליס וקלואי ורלינדן, קולט עמנואל וגיל לגאי. 103 דקות.