"החיכוך בין התרבות והעדינות שלה, לבין המדבר הפרוע, הוא מה שאפשר לה לכתוב שירים". שיחה עם השחקנית שרון טל המגלמת את דמותה של רחל בהצגת התיאטרון העברי "אהבת רחל"
במהלך השבוע הקרוב תעלה ההצגה "אהבת רחל" מבית היוצר של התיאטרון העברי בתל אביב, בקריית מוצקין וביקנעם.
ההצגה, שנכתבה ובוימה על ידי המחזאי, הבמאי והשחקן גדי צדקה, עוסקת בדמותה של רחל בלובשטיין, הלא היא "רחל המשוררת", שחייה רבי התהפוכות משתקפים בשיריה - נכסי צאן ברזל בפנתיאון השירה העברית.
אגרונומיה ומשק בית
"היו כל מיני תמהונים ומחפשי אמת שהסתובבו בארץ בסוף המאה ה-19, ורחל היתה אחת מהם," קובעת השחקנית שרון טל,המגלמת את רחל בהצגה. "אישה-ילדה עדינה, צ'כוביאנית, עוף מוזר שלא ממש התאים לנוף החלוצי בישראל".
היא לא היתה מזוהה עם המפעל הציוני?
"זה קרה לה די במקרה. היא היתה בדרך לפירנצה יחד עם אחותה, ללמוד ציור. הן עשו כאן חניית ביניים, התאהבו במקום ובאנשים, וככה החליטו להישאר. היא לא עלתה לכאן בגלל הלהט להפריח את השממה. היא גדלה ברוסיה על גדות הוולגה בבית אריסטוקרטי ומשכיל, מאוד צ'כוביאני. את הרקע הזה שיחזרה יחד עם אחיותיה בבית הראשון שלהן ברחובות, עם פסנתר ענק, שידוע עד היום כ"מגדל שלוש האחיות".
"מאוחר יותר היא הכירה את חנה מייזל, דמות רבת השראה שהחדירה ברחל את הרצון ללמוד חקלאות, וכך הצטרפה ל'חוות העלמות', שבה למדו נערות אגרונומיה ובמקביל גם איך לנהל משק בית ולהפוך לעזר כנגד הגברים. שם היא הכירה את א.ד גורדון, שהשפיע עליה מאוד, וגם את זלמן שז"ר, שאתו היה לה רומן ושלו כתבה את השיר 'גן נעול'. היא היתה מאוד עדינה ושברירית ולא התאימה לאג'נדה החלוצית קשת-היום ששלטה כאן.
"אחרי כמה שנים היא נסעה לצרפת ללימוד אגרונומיה, ושם פגשה את מיכאל ברנשטיין, אהובה המיתולוגי. בדרך חזרה לארץ עברה ברוסיה, טיפלה בילדים יתומים ונדבקה בשחפת. זמן קצר אחרי שחזרה לחווה, שבינתיים הפכה לקיבוץ דגניה, גורשה על ידי החברים בשל מחלתה, שנגדה את המטרות החלוציות. בסופו של דבר מצאה את עצמה ברחוב בוגרשוב בתל אביב, חולה, בודדה וערירית. היא מתה בגיל 41".
"אהבת רחל", צילום: יח"צ
קוקטית, קלילה, אאוטסיידרית
בגלל נסיבות חייה יש לרחל דימוי טרגי, מיוסר. גם בהצגה היא נתפסת כך?
"היא דווקא היתה בחורה מצחיקה, מלאת הומור. אנחנו נוטים לראות בה דמות טרגית אבל זו ממש לא היתה היא. רואים את זה למשל בחלופת מכתבים שלה עם משוררת אחרת, שבהן היא מרכלת על משוררת שלישית שגנבה לה את הפוקוס במסיבה. היא היתה קוקטית, קלילה, היה בה משהו ילדותי ומלא עליצות ושמחת חיים שגרם להרבה גברים להתאהב בה. היא נורא אהבה לצחוק.
"חבר טוב שלי שראה את ההצגה אמר שלדעתו גירשו אותה מהקיבוץ לא בגלל השחפת אלא בגלל שכל כך הרבה גברים נדלקו עליה, וזה הפר את הסטטוס קוו. היא פשוט היתה משהו אחר, אאוטסיידרית. שז"ר תיאר אותה כ'רועת האווזים' שהגיחה מאחורי הגבעה עם להק האווזים שלה, ממש כמו 'הגברת עם הכלבלב'. אם צ'כוב היה מלהק את הדמות שלה, אני בטוחה שזו היתה דמות קומית".
השירים שלה לא ממש משקפים את העליצות הזו.
"היה בה גם ממד נוגה, כמובן, אבל השירה שלה מאוד בהירה, פשוטה, רוחנית, אוהבת חיים, מלאה תקווה לחיים, לא שחורה ומדוכאת.
"מה שאיפשר את השירה שלה, לדעתי, הוא ההגעה לארץ. בשונה ממשוררים אחרים שהיו כאן, כמו ביאליק וטשרנחובסקי שהיו גברים מלומדים, היא למדה עברית מהאזנה לילדים בגן ילדים, וכתבה שירה אישית, אפילו ארוטית, ולא לאומית. לא כתבו ככה כאן.
"היא היתה כמו זבוב על הקיר, כאילו הסתכלה מבחוץ פנימה. למשל כשתיארה את נופי הכינרת, או כתבה שירי געגועים לרוסיה. יש בזה משהו גלותי, כאילו תיארה את הנוף בצורה אאוטסיידרית. החיכוך הזה, בין התרבות, הסגנון והעדינות שלה, לבין המדבר הפרוע והאזוטרי הזה שאליו היא נקלעה, הוא מה שאפשר לה לכתוב שירים. בשום מקום אחר בעולם זה לא היה קורה".
"אהבת רחל" צילום: יח"צ
מארג מניואנסים
ההצגה נאמנה לעובדות, לסיפור החיים המקורי של רחל?
"בהחלט. ההצגה מספרת סיפור שמתבסס על עובדות אמיתיות ועל כרונולוגיה. אנחנו מתמקדים בתקופה של כמה שבועות בחייה של רחל, בערך בגיל 28, אחרי שחזרה מרוסיה לארץ וגילתה שהחברה הכי טובה שלה בקיבוץ, חיותה, מפרשת את נסיעתה כבגידה וכל הקיבוץ מסרב לקבל אותה. אנחנו עוסקים בחילופי המכתבים בינה לבין אהובה מיכאל עד שמתגלה שהיא חולה בשחפת, ומסיימים בזה שהיא יוצאת לדרך חדשה.
"למרות שההצגה ריאליסטית, היא גם מאוד פיוטית. גדי הצליח לתפוס את הרוח של רחל באופן מדויק, לדעתי, וזה לא קל. כמו לנסות לשים את צ'כוב בנוף הישראלי. המארג שנבנה מהניואנסים הוא מאוד יפה בעיניי".
ההצגה מתמקדת גם בסיפור האהבה שבינה לבין מיכאל ברנשטיין.
"הוא נחשב לאהבה הגדולה שלה, למרות שידוע שהיו לה עוד מאהבים. את רוב שירי האהבה שלה היא כתבה לו, כשהידוע ביניהם הוא 'התשמע קולי'. הם נפגשו בצרפת, נסעו לרוסיה ביחד, ואז היא החליטה לחזור והוא הבטיח שיבוא אחריה. התפתחה ביניהם חלופת מכתבים, שממנה שרדו בעיקר מכתביו אליה, כי הוא לא שמר את מכתביה. היא התגעגעה, הוא כתב שעוד מעט הוא מגיע, ואף פעם לא בא. יש סברה שהוא היה בכלל הומו, כי לא ברור אם התמסר לה. אני לא מאמינה בזה".
איך ההרגשה לגלם דמות כל כך מורכבת ומלאה סתירות?
"היא הפיחה בי רוח מיוחדת. היא כל כך מעניינת ומרתקת כאדם וכאמן, ושופעת רגשות עילאיים של התרוממות רוח וחדווה רוחנית. היא גרמה לי להבין, כשחקנית, שיש לרגשות כאלה מקום, למרות שאנחנו חיים בעולם המודרני והציני. הם נטועים בדנ"א שלנו. זה מאוד נגע בי. אני לא רחל בחיים, אבל היא אפשרה לי לגעת ברבדים מאוד עמוקים שלי, אנושיים ואוניברסליים, שלא הייתי מודעת אליהם קודם".
"אהבת רחל" תעלה ביום שני, 9 ביוני 2014 ב-11:00 בהיכל התיאטרון קריית מוצקין, ביום רביעי, 11 ביוני ב-20:30 בתיאטרון יקנעם וביום שני, 16 ביוני ב-17:00 במרכז דוהל תל אביב. טל': 052-6380953, 04-6180747.