קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הסימפונית החדשה חיפה העיד על הימצאותה של התזמורת בתהליך גיבוש אופטימי ומעורר סקרנות.
מוזיקליות ורגישות טעונה
קשה לגזור גזרה שווה על ביצוע מחודש של הקונצ`רטו לפסנתר מס` ו של מרק לברי ועל ביצוע יצירה מובהקת ברפרטואר התזמורתי. השמעה חוזרת, ביצוע נוסף, ליצירות שהיו לנקודות ציון בתולדות המוזיקה או התרבות של התחדשות היישוב, תימדד כאירוע שתפקידו לשמר את הזיכרון הלאומי הקולקטיבי. מה היה חשוב אז בימים של טרם מדינה? מה הייתה הדרך ליצירת קלאסיקה לאומית? מרק לברי חתום על כמה מן הקלאסיקות הישראליות של שנות הארבעים: האופרה "דן השומר" ובה פרק המקהלה המיתולוגי "מה מלילה בחניתה?" והסוויטה "עמק" ובמרכזה עיבוד של הורה סוחפת לתזמורת סימפונית ועוד.
הקונצ`רטו לפסנתר שנכתב בסמוך לאירועי "השבת השחורה" (סוף שבוע שבמהלכו עצרו הבריטים יתר מ-2,500 אנשי מפתח בהנהגות היישוב והארגונים הצבאיים של טרום-מדינה) לפני כשישים שנה, לא נכתב כנראה, עם יומרות הצהרתיות-תרבותיות גדולות. עם זאת, הקונצ`רטו משקף את ניסיונות הנהייה אחר סגנון ארצישראלי חדש ומקורי. לברי בנה פרק ראשון על רעיון מנגינתי עצמאי, פרק שני עיבוד של נעימה תימנית ופרק שלישי הוא וריאציות על השיר "טעם המן" (גזרתך תבנית נגה, ריחה נרד ובצור סוגה).
היצירה נכתבה לפסנתרנית פנינה זלצמן ולתזמורת הפילהרמונית הישראלית ויש בה דרישות וירטואוזיות מן הפסנתרן שאמור להתמודד עם תזמורת שלא פעם יוצאת מגדרה בעוצמות צליל. הפרק הראשון מצטיין בצליל אורבני, שנשמע כאילו הושפע מן הקו הצרפתי של שנות העשרים שהצטיין בהבאת צליל הרחוב לאולם הקונצרטים.
פנינה זלצמן היטיבה לנגן את הקטעים המלודיים-ליריים שביצירה והללו שפעו מוזיקליות ורגישות טעונה. לעומתה נשמעה התזמורת, בייחוד בפרק הראשון מפורקת מדי, אבל הצליל הלך והתגבש בשני הפרקים הבאים. בסיכומו של דבר, עניין אחד ברור והוא שליצירות מסוג זה, שהן בעלות מעמד מכונן בתרבות הישראלית, צריך להיות מקום של קבע ברפרטואר התזמורתי, כדי לטעון מחדש את עגלת המסורת האמנותית של הארץ ושל המתגוררים בה.
רגעים של חסד
בחלק השני של הקונצרט הושמעה יצירה אחת, הסימפוניה התשיעית מאת בטהובן לארבעה סולנים מקהלה ותזמורת. זמרי שלוש המקהלות הפיקו ממיתרי קולם זמרה שניתן להגדירה `קורקטית`, שהיה חסר בה עוד ממד חשוב ביותר ביצירה הזאת, התלהבות, שיפעים את הלבבות, לפחות כמו הטקסט של שילר המדבר על שמחה גדולה.
השמחה ששרתה עלינו המאזינים היא שמחת הזיהוי של הצלילים המוכרים שגורמת לנו לזמזם ולחיות את המוזיקה. לרביעיית הזמרים תפקיד אתגרי ביצירה הזאת. מעברים צליליים קשים וחדים והתמודדות עצמתית מול מקהלה ותזמורת וזאת תוך שמירה על יפי קול ונוכחות אישית. אלה באו לידי ביטוי בחלקם בשירתו של נח בריגר, הבריטון, ולרגעים גם בזמרתה של לריסה טטויב הסופרן, איכותו של יותם כהן הטנור, לא ניכרה די וקולה של זמרת המצו-סופרן, קארין שיפרין, נבלע לחלוטין בזמרת הרביעייה.
ובאשר לגיבורת הערב התזמורת, המנצח נעם שריף בתנועות ידיו, נראה כמי שמנסה לשמור על מנוע מכונית שלא ירד לרגע מקצב הסל"ד שהוא קבע.
למעשה, התזמורת נשמעה כמי שבמהלך צלילי הפתיחה הולכת ומתחממת ובסופו של דבר מגיעה לרמת ההתלהבות הנדרשת. בתוך הרצף של היצירה הגדולה היו לתזמורת רגעים של חסד בייחוד בפרקים השקטים. באותם מקומות בה היצירה חושפת קבוצות כלים שונות, נשמעה חלוקה ברורה שבה צליל קבוצת הצ`לות והקונטרבסים היה טוב לאין ערוך מעמיתיהם בכינורות וקבוצת כלי הנשיפה מעץ הייתה טובה גם בקטעי הסולו משכנתה קבוצת כלי המתכת. כקונצרט פתיחה מסמנת התזמורת תחילתו של תהליך גיבוש אופטימי, שמעורר סקרנות לקראת הקונצרטים הבאים.
התזמורת הסימפונית החדשה חיפה קונצרט מס` 1 , מנצח: נעם שריף, פסנתרנית: פנינה זלצמן . זמרים: לריסה טטויב, קארין שיפרין, יותם כהן ונח בריגר, מקהלות האיחוד, גיתית והגליל העליון.
26/09/2005
:תאריך יצירה
|