מחול - "פרחים שבורים" – ברוך שובך ג''רמוש

לסרטו החדש, "פרחים שבורים", גייס היוצר העצמאי המשובח ג`ים ג`רמוש, בניגוד לעבר, גלריית שחקנים מפוארת, הכוללת את ביל מאריי, שרון סטון, ג`סיקה לאנג, טילדה סווינטון ועוד. לא פלא שהסרט הרבה יותר מיין-סטרימי מיצירותיו הקודמות. ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע.

קאסט הוליוודי ברובו

יש לו ליוצר האינדי (במאי-תסריטאי) הניו יורקי המשובח ג`ים ג`רמוש רקורד מקצועי מכובד. פנינים נבחרות מיצירותיו: "זרים" (84`), "נרדפי החוק" (86`), "מונית לילה" (91`), "איש מת" (95`), "גוסט דוג – דרכו של סמוראי" (99`), "קפה וסיגריות" (2003).

למרות שהוא פעיל כיוצר כבר יותר מעשרים שנה, ג`רמוש מעולם לא ביקש לקבל את התקציבים של תעשיית אל.איי, בגלל הפטרונות והכניעה הכרוכים ביצירת קולנוע מסחרי. הוא עושה בדרך כלל קולנוע אלטרנטיבי לסרטי האולפנים הגדולים, סרטים אישיים עם כתיבה צינית-אירונית נטולת גלוריפיקציה הוליוודית, ששמה את השחקן במרכז, ומאפשרת לו להתבטא ביג-טיים. לא פלא שכל שחקן שבו הוא מעוניין, ממהר להתייצב לדגל (למרות שבגדול הקאסט שלו מורכב, במכוון, משחקנים לא מוכרים ולא זוהרים, כאלה שעובדים בדרך כלל בשולי התעשייה, בסרטים עצמאיים).

שלושה שמלווים אותו און-אנד-אוף מאז ראשית הקריירה הם רוברטו בניני, ג`ון לורי וטום ווייטס, אך במרוצת השנים והסרטים עבדו איתו גם ג`ינה רולנדס, ווינונה ריידר, רוזי פרז, סטיב בושמי, קייט בלאנשט, פורסט וויטאקר. ולא נשכח גם את ג`וני דפ ומילי אביטל שלנו (הוא כיכב ב"איש מת", והיא זכתה לנשק אותו שם). יש לו גם אוריינטציה חזקה למוזיקה והוא ליהק לסרטיו חבר`ה מהתחום כמו ג`ון לורי (שכבר ציינו), סקרימינ` ג`יי הוקינס, איגי פופ, רזא ועוד, ואף יצר סרט ("שנת הסוס", 97`) על סיבוב הופעות של ניל יאנג.

כעת, בניגוד לטרנד המקובל אצלו, מצטרפת לגלריית שחקניו חבורה הוליוודית זוהרת מסקרנת – שמאכלסת את סרטו החדש, "פרחים שבורים" - זוכה הפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן השנה. מדובר בביל מאריי (שהופיע אצלו כבר ב"קפה וסיגריות") ולצדו שרון סטון, ג`סיקה לאנג, טילדה סווינטון, קלואי סוויני, ג`ולי דלפי ועוד.

האקסיות: מארגנת מגירות, סוכנת נדל"ן ופסיכולוגית לבעלי חיים

הסיפור: דון ג`ונסטון (מאריי) הוא דון ז`ואן עשיר (שעשה מכה בתעשיית ההיי-טק) ומזדקן, שידע בחייו כמות עצומה של נשים. אנחנו תופסים אותו ביום שבו נוטשת את ביתו האחרונה שריפדה את יצועו, שרי (דלפי), הצעירה ממנו באי אלה שנים טובות. הוא טיפוס עייף, אפאטי, אפוף ריקנות, ובאופן כללי מתמכר לסטייט אוף מיינד הזה. ואז מגיע אליו מכתב ממאהבת אנונימית, שמודפס על נייר ורוד, ובו היא מבשרת לו שלפני 19 שנים נולד לו בן, ושהוא בדרכו אליו. שכנו הטוב ווינסטון (ג`פרי רייט), חובב ספרי בלשים מושבע, משכנע אותו להיזכר בנשים שהתגלגלו במיטתו באותה תקופה, ולצאת לאתר אותן, כדי לברר מיהי אם בנו, שעל קיומו כלל לא ידע. דון מהסס, אבל בסוף נענה לאתגר.

הראשונה שאותה הוא פוגש היא לורה (סטון), סינגלית שעוסקת במקצוע ביזארי: מארגנת לאנשים את המגירות שלהם. היא עדיין חרמנית עליו, כמו גם בתה המתבגרת השרוטה לוליטה. הבאה בתור היא דורה (פרנסס קונרוי, "עמוק באדמה"), פליטת סיקסטיז שהפכה לסוכנת נדל"ן (כמקצועו של בעלה) מרובעת. השלישית היא כרמן (לאנג), פסיכולוגית תמהונית של בעלי חיים, והאחרונה היא פני (סווינטון), גברת קשוחה וחסרת עכבות המתגוררת עם חבורת אופנוענים.

המפגשים עם הנשים, שלכל אחת מהן הוא מביא זר פרחים, מעמתים אותו עם עברו, ויוצרים מעמדים מיוחדים, לפעמים קומיים, לפעמים מביכים, ובמקרה אחד האינטראקציה המחודשת אף תגרום לו כאב פיזי. מי מהן היא אם ילדו? צפו להפתעה.

תחושה קלה של פספוס

ג`רמוש עצמו אומר על הסרט: "אני לא מעוניין במוסר השכל. אני יודע שאני לא רוצה לסגור הכל בסוף הסרט ולקשור חוטים. אני מעוניין שדמותו של דון תמשיך ללוות את הצופים גם כשהכותרות ירוצו בסוף הסרט. אני רוצה שהוא יישאר במחשבות שלהם. כשדון נשאל באחת הסצנות, `יש לך איזו עצה פילוסופית?` הוא אומר את הדבר הפילוסופי היחיד שכל אחד יכול ללמוד: העבר חלף והעתיד עוד לא הגיע, מה שזה לא יהיה. אז כל מה שיש הוא ההווה. בעיניו, אם אתה חי בדרך הזו – אתה מאסטר. הדבר הגדול ביותר שאני יכול לשאוף אליו הוא להיות בכל רגע נתון- ברגע עצמו. קל להגיד, קשה לבצע".

"פרחים שבורים" הוא הרבה יותר מיין-סטרימי מסרטיו האחרים של ג`רמוש, הן בגלל הרכב השחקנים והן בשל ההתנהלות הנרטיבית השגרתית, בהשוואה לסרטיו הקודמים. אבל הטאץ` הג`רמושי הקסום עדיין ממלא כאן כל סצנה וסצנה. יצאתי מהסרט ברגשות מעורבים. מצד אחד, הוא משאיר טעם של עוד (מה גם שהיוצר לא מפנק אותנו בדרך כלל בסרט כל שנה-שנתיים), אבל מאידך יש כאן גם תחושה קלה של פספוס, שביצירה הזו הוא לא מיצה את עצמו עד הסוף.

דרמה-קומדיה. ארה"ב 2005. 106 דקות.

ועוד סרטים שעולים השבוע –

"גול" (ארה"ב 2005)

דרמה. במקרה הזה אני מה-זה משוחד. כחובב כדורגל מושבע ואוהד שפוט של הפועל תל-אביב (בנעורי אף פלירטטתי קצת עם הכדור במסגרת קבוצת נערים ב` של המועדון, וגם סדרת ספריו של אבנר כרמלי "הספורטאים הצעירים" הזינה את דמיוני הפרוע בתחום) - סרטי כדורגל פשוט עושים לי את זה. מ"החולצה מס` 13" הדוקומנטרי, על האשף ההולנדי יוהן קרויף ועד הסרטים הבריטיים (והליגה האנגלית היא כידוע אחת המשובחות באירופה) "ג`ימי גרימבל" ו"אהבה על הדשא".

"גול" הוא אמנם "סרט מגויס", כלומר חברו לעשייתו "פיפ"א", ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל, חברת מוצרי הספורט "אדידס" ואולפני "דיסני", אבל לחובבי המשחק המדובר זה לא אמור להפריע. המשימה: טרילוגיית סרטים שתעסוק בקורותיו של סמטיאגו מונייז, נער מקסיקני, שוהה לא חוקי בלוס אנג`לס, שהופך לכוכב כדורגל באנגליה. המטרה: לייצר שובר קופות עולמי הגדול שנושאו כדורגל (הספורט הפופולרי בעולם, כידוע).

עלילת הסרט הראשון "גול" (בימוי: דני קאנון) אמנם בסיסית ופשטנית, אבל לחובבי התחום היא אופיום להמונים: מזינה את דמיונו של כל חובב כדורגל ונערים שמתים לשחק אותה בתחום (מה גם שאנחנו יודעים שרוב כוכבי הכדורגל הברזילאים הגיעו מהחיים בזבל והצליחו "לצאת מזה").

סנטיאגו (קונו בקר), גר בשכונה עלובה בלוס אנג`לס ועובד עם אביו בגננות. בזמנו החופשי הוא מלהטט על מגרש הכדורגל של אחד הקולג`ים עם חבריו, ואף משתתף עם קבוצתו במשחקי ליגת חובבים מקומית. הכדורגל הוא כידוע ספורט לא ממש פופולרי באמריקה (ובניגוד לאירופאים הם בכלל קוראים לו "סוקר").

אבל, באחד האימונים של קבוצת החובבים נוכח במקרה גלן (סטיבן דיליין), שחקן עבר בקבוצת "ניוקאסל" האנגלית, שמנסה לצוד כישרונות מבטיחים, והוא קולט את הפוטנציאל הגלום בכדרוריו המסחררים של סנטיאגו. והבחור, למרות התנגדותו הקשה של אביו, בוחר לעזוב הכל, לטוס לאנגליה ולהיבחן במועדון. כך אולי יצליח לממש פנטזיה שעליה אפילו לא העז לחלום.

כמובן שהגשמת החלום כרוכה בהמון אכזבות, בעיות התאקלמות בעיר האנגלית הפרובינציאלית ניוקאסל, שחיה ונושמת כדורגל, מאבקים עם עמיתים קנאים, התפלשויות בבוץ והמון רגעי אפ ודאון. וגם כשהנער המקסיקני העני נוגע סוף סוף בתהילה, נסחף גיבורנו אחר ידידו (אלסנדרו ניבולה בחור הולל שאוהב את החיים הטובים, סקס, שתייה, בילויים. באמצעותו נגרר סנטיאגו בעל כורחו לחיי הזוהר והסלבריטאות וכמעט הופך לחלק מהם. גם סיפור רומנטי עם אחות בית חולים, המטפלת בשחקנים, הוכנס כחלק מתבקש בתבלין התסריטאי. למען יצירת האותנטיות , ובעזרת ספונסר כל יכול כ"פיפ"א", הוכנסו לסיפור כוכבי כדורגל בריטיים אמיתיים, המלהטים על כר הדשא, מפרנק למפארד (צ`לסי), סטיבן ג`רארד (ליברפול), אלן שירר (ניוקסל), וויליאם דפו (טוטנהאם), מילן בארוש (ליברפול) ועד כוכבים בינלאומיים כדייוויד בקהאם, זינדין זידאן וראול, בתפקידי אורח, אפילו עם דיאלוגים מינימליסטיים.

"גול" הוא סיפור סינדרלה ספורטיבי פשטני (נוסח "רוקי"), נטול תחכום ובעל נוסחה מאוד בסיסית. אבל הוא מלוטש טכנית, עובד על בטוח, ומצליח לגעת בתשוקה לכדור ולאדרנלין הזורם בדמו של שחקן כדורגל מקצועי שנכנס לאיצטדיון ענק, מלא קהל רועש. מומלץ בעיקר לחובבי כדורגל, אבל לא רק.

"המסע של ואן" (2005)

דוקומנטרי. סרטו של דוקי דרור עוסק בגורלם של "פליטי בגין", קבוצת הוייטנאמים שנמשו מספינת פליטים בים בסוף שנות ה-70, ונקלטו בארץ. אחד הפליטים, הוי מיין, לימים עמי נוין, הקים משפחה בארץ ומתגורר עם אשתו וחמש בנותיו (כולן נולדו בארץ, דוברות עברית רהוטה ובקושי מכירות את מורשתן הוייטנאמית) בשכונת יפו ד`.

הוא לוקח את בתו הבכורה, ואן, למסע שורשים בכפר בו גר, ואנו עדים למצב התלישות, הבלבול והניתוק שבו חיים הוייטנאנמים בארץ וצאצאיהם, ולחיפושם אחר זהות ובית. לבני המשפחה יתברר שקשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להחזיר את הגלגל אחורה ולשוב לחייהם הקודמים בכפר הווייטנאמי. בייחוד הבנות ירגישו חוסר שייכות לוויטנאם, לאחר שגדלו במקום אחר, פיתחו מנטליות שונה ודפוסי חיים השונים לחלוטין משל הוריהם, והניסיון לגעת במורשת ובעבר עשוי בעיקר להכאיב ולתסכל.
נוגע ומרגש, אבל נמתח ונמרח מדי. המסר, התובנות והמסקנות מובנים ומתחילים להיטחן ולחזור על עצמם, הרבה לפני שמסתיימות 90 הדקות של הסרט.

"בתול בן 40" (2005)

קומדיה. במרכז סרטו של הבמאי ג`אד אפאטו אנדי (סטיב קארל), גבר בן 40 העובד בחנות לאלקטרוניקה וחייו די פשוטים. הוא מת על חוברות קומיקס, סרטי אנימציה ואוסף בובות של גיבורי פעולה. הבעיה אולי היחידה בחייו היא שהוא מעולם לא קיים יחסי מין. למה? ככה! לא יצא! חבריו בחנות האלקטרוניקה מנסים לסייע לו בפתרון הבעיה, ואף לשדך לו את בת (אליזבת בנקס), ספרנית שמוכנה לבתק את בתוליו המאוחרים.

אלא שגם היא, מתברר, לא ממש מתאימה למשימה. זאת עד שלחייו תיכנס טריש (קתרין קיניר), לא כל כך צעירה וגם אם לשלושה ילדים. בין השניים יתפתח רומן מהוסס, אבל יעברו עוד כמה פאזות עד שגיבורנו ייגאל מבתוליו. במסורת הקומדיות הרומנטיות האמריקאיות השטותניקיות, עם כמה וכמה רגעים מצחיקים, ועוד כמה וכמה רגעים קומיים נדושים ושחוקים. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא "פוני עם טריק אחד"- מהרגע שהפרינציפ ברור, מותחים ולועסים אותו יותר מדי כמו מסטיק שכבר מזמן איבד את הטעם והמתיקות. עם פול רוד, רומאני מלכו, סת רוגן ולזלי מאן. 116 דקות.

"בראשית" (צרפת 2004)

דוקומנטרי. יוצרי "מיקרוקוסמוס" (הבמאים מרי פרניו וקלוד נורידסני) חוזרים עם סרט (על פי תסריטם) שמנסה לשחזר את חוויית הבריאה וההיסטוריה האנושית, החל מתיאוריית המפץ הגדול ועד ההתפתחות האבולוציונית, באמצעות התפתחות של החיות השונות. הסרט המרהיב מבחינה ויזואלית-אסתטית מציג אמת היסטורית שונה משהכרנו, אף שהיא עדיין מסתורית ואניגמתית. על פי תפיסתם, הטבע מתקיים ומממש את עצמו בשל היכולת שלו לשאוב ממקורותיו ולהזין את עצמו, מה שלא סותר את העובדה שחידות הקיום בעינן נשארות. מי שמלווה את הסרט כחוליה מקשרת הוא חכם אפריקאי (כאזכור לכך שאפריקה היא ערש הציביליזציה), שזווית התבוננותו על האירועים היא של התעלות רוחנית. 80 דקות.