בימים אלה של שנאה בוערת, עיוורת, של כאב מיותר, כשנדמה שאין מי שמשגיח והעולם כולו חסר פשר וכאוטי, דומה כי אין דרך אמנותית מדויקת יותר לתיאור תחושת המציאות מזו של תיאטרון האבסורד.

החוג לתיאטרון בבית הספר לאמנויות באוניברסיטת חיפה מעלה החל מיום שלישי את "הזמרת הקרחת מארחת" – שלושה מחזות קצרים מאת אז'ן יונסקו, בבימויו של אילן תורן.

יונסקו, מחזאי וסופר רומני-צרפתי ומגדולי כותבי תיאטרון האבסורד, עסק בבדידותו הקיומית של האדם ובמציאות האבסורדית הנקראת "חיים". הז'אנר, שהושפע ממוראות מלחמת העולם השנייה, ביטא את החוויה האנושית הקולקטיבית של התפרקות הסדר וההיגיון, של חוסר משמעות, ושל אימת הכיליון הממשמש ובא.

"העיסוק בהבלים חסרי משמעות מרקיע שחקים"

"בחרתי את שלושת המחזות האלה, 'הזמרת הקרחת', 'השיעור' ו'תצוגת מכוניות', כי חשבתי שמן הראוי לחזור למקום שבו מישהו הצביע על כך שהחיים הריאליים שלנו הם אבסורד," מסביר אילן תורן, שחקן ובמאי מוותיקי תיאטרון חיפה, המלמד ומביים בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ובסטודיו ניסן נתיב.

הדעה הרווחת היא שז'אנר האבסורד פס מן העולם אחרי שנות ה-60 של המאה הקודמת. אתה מוצא אותו עדיין רלוונטי?

"לחלוטין. מי שחשב שתיאטרון האבסורד שייך לעידן אחר צריך לפקוח את העיניים ולראות שהוא נכתב במיוחד עבור עידן הקפיטליזם החזירי, שבו דת הצרכנות הפכה להיות הדת השלטת בחיי היומיום, והעיסוק בהבלים חסרי משמעות מרקיע שחקים.

"במקור התכוונתי להעלות את 'קרנפים' של יונסקו, מחזה שמשקף באופן מדויק, לדעתי, את החברה הישראלית. זה האבסורד בהתגלמותו – איך כולם מתייצבים לדגל כמו עדר אחרי מנהיגים חסרי חזון וצועדים לא משנה לאן. ככה זה הישראלים. רק מנופפים להם בדגל והם מתייצבים בשלשות ומתחילים לצעוד. אנחנו חברה מתקרנפת".


הזמרת הקרחת מארחת (צילום: יוסי צבקר)

למה ירדת מזה?

"צוות השחקנים שלי התפרק מהבנים, מסיבות כאלה ואחרות, ואת 'קרנפים' אי אפשר לעשות בלי בחורים. הבנתי שאני צריך לוותר אבל נשארתי עם המון חשק ליונסקו, אז החלטתי לבחור מחזות אחרים שלו".

איך מבטאים המחזות שבחרת את נקודת המבט של האבסורד?

"ב'תצוגת מכוניות' אדם בא לרכוש מכונית ובסוף קונה שתיים פלוס כלה צעירה. הבנות שמציגות את המכוניות עובדות עם עולם שלם של דימויים ומותגים שאמורים להפוך את המוצר ל'מוכר'. הן מוכרות את עצמן. גם חיי הנישואים היום נראים ככה - מנסחים חוזה, קונים משהו. האישה במחזה בעצם אומרת 'אני הרכב שלך'.

"ב'הזמרת הקרחת', אחד המחזות המפורסמים של יונסקו, יושבים שני זוגות שלא מסוגלים ליצור קשר אינטימי. הם מלהגים דברי רכיל וממלאים את החלל הריק בפטפוטים חסרי ערך. המסר הברור הוא שיש בתוך בני האדם מקום ריק, חוסר, והם ממלאים אותו בשטויות חסרות משמעות.

"במחזה השלישי, 'שיעור', תלמידה באה לקבל שעור פרטי אצל פרופסור שמנסה לדחוס לתוכה ידע יבש, קר וחסר דמיון. בסופו של דבר זה עולה לה בחייה. אני רואה כאן את הדרך שבה מערכת החינוך דוחסת ידע עד להתפקע, ומוחקת את כל הסקרנות הטבעית של התלמיד ואת הרצון שלו להתקדם בדרכו הייחודית".

"לחדד את כלי הדמיון"

לקראת ההצגה קיימת עם הסטודנטים "סדנת אבסורד". איך מלמדים שחקנים צעירים להתמודד עם הז'אנר הזה?

"באופן עקרוני עבדתי איתם על השחזת כלי הדמיון והיצירתיות שלהם, בדרך שלא היו רגילים אליה, על ידי חשיפת המציאות היומיומית שלהם כמאבק אבסורדי להישגים שמתפוררים מטבעם בין האצבעות.

"ניסיתי להראות להם שההבדל בין תיאטרון ריאליסטי לתיאטרון אבסורד הוא לא כל כך גדול. בתיאטרון הריאליסטי נוטים לראות את ההקבלה בין המציאות הבימתית למציאות החוץ בימתית כמובנת מאליה.

"המציאות הבימתית של האבסורד היא מוקצנת, גרוטסקית, הולכת עד הקצה, כאילו חסרת גבולות, אבל בסופו של דבר מה שנשאר זו מציאות שאתה חייב לחיות אותה באופן מלא. אתה מחדד את כלי הדמיון, חופש הפעולה והיצירה, עד שאתה מצליח לפעול בתוך מצבים אבסורדיים כמו בתוך מציאות ריאליסטית לגמרי".



הזמרת הקרחת מארחת (צילום: יוסי צבקר)

היה להם קשה עם זה?

"לגמרי לא. ברגע שאתה מסכים, מתמסר ומאמין במה שאתה עושה זה נהיה קל, מעניין ואפילו משעשע ומגניב. אתה מוצא את עצמך בזולתך ואת הזולת בעצמך".

תיאטרון האבסורד פרץ גבולות וטלטל את הקהל בזמנו. האם בעידן שבו כל המסגרות כבר נופצו, יש לו עדיין סיכוי לזעזע מישהו?

"נכון שמחזות האבסורד כבר לא נראים שוברי מוסכמות כפי שהיו בשנות ה-50. היום הם כבר בתחום המיינסטרים. אבל עובדה שעדיין מעלים את המחזות של יונסקו, בקט ופינטר, ואני מאמין שהם יחזיקו מעמד תמיד בזכות הכישרון הנפלא, ההתבוננות המיוחדת, הדמיון, ההומור והכתיבה המושחזת. אני מאמין שכשהם עשויים נכון וטוב, הקהל עדיין מוצא את עצמו מזדעזע, למרות שהוא צוחק. בסופו של דבר, כשתחשוב על מה צחקת, תבין שצחקת על עצמך".

בתור מורה של שחקנים צעירים בתחילת דרכם, מה דעתך על עתיד התיאטרון בארץ?

"לצערי, העתיד לא נמצא בידיים של השחקנים. הוא נמצא בידיים אחרות, כאלה שקונות ומוכרות. כמו שיונסקו מספר, פוטנציאל המכירה הוא זה שקובע. מוכר? טוב. לא מוכר? לא טוב. יש אמנם ניסיונות של תיאטרוני פרינג' להתמודד בדרכים אחרות, אבל בדרך כלל הם בקושי שורדים".

אז אתה פסימי?

"לא אופטימי ולא פסימי. אנשים צעירים שיש להם ניצוץ פנימי לא יוותרו עליו. הרוב תמיד ייסחף עם הזרם אבל תמיד יישאר המיעוט הקטן שהזרם לא יצליח לכבות לו את הניצוץ." 
 

בהשתתפות תלמידי החוג לתיאטרון: ג'אבר אבו ג'אבל, יובל בן-אלי, אביבה לוי, נופר מועטי, נור סרחאן, סיואר עוואד, מעין פוקס, שירה פרידלנדר, שיר פרץ. תאורה ותפאורה: יחיאל אורגל, תלבושות: חגית שילוני, מוזיקה מקורית: חגי קשת.   



הזמרת הקרחת מארחת (צילום: יוסי צבקר)

ההצגות יתקיימו בין ה-22-15 ביולי 2014 ב-19:30 (לא כולל מוצ"ש), יום שישי ה-18 ביולי ב-11:00, אולם 207 במשכן לאמנויות ע"ש הכט. מחיר כרטיס 30 ₪, סטודנטים וסגל האוניברסיטה 20 ₪. להזמנת כרטיסים: 04-8288676 .