תיאטרון חיפה מעלה בימים אלה את הקומדיה החדשה "בומרנג" מאת המחזאי והבמאי רוני סיני, בבימויו של ניר ארז ובהשתתפות אוהד קנולר, נורמן עיסא, לירית בלבן, אפרת ארנון ויואב בר לב.

סיני (44), בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ובעלה של הבמאית, הכותבת והשחקנית שירילי דשא, כתב וביים מחזות רבים, ביניהם "סטפן" זוכת פרס פסטיבל עכו 97', "הזכייה הגדולה" בתיאטרון באר שבע ו"בטטות" בתיאטרון האינקובטור. כמו כן ביים (יחד עם דשא) את המחזמר ההודי הבינלאומי  "בהרטי", וכתב את הקומדיה "איזראל ז'ורנאל", שעלתה בתיאטרון חיפה בבימוי משה נאור. 

גנטיקה של דימוי עצמי

על מה ההצגה?

"'בומרנג' היא הצגה על אדם כבוי במשבר, שעבר את גיל הארבעים ולא הגשים את החלומות שהיו לו. בעקבות פגישה עם חבר מיליונר שלמד אתו בתיכון, חייו משתנים. החבר מלמד אותו איך להפוך למצליחן. זה הבסיס ומשם העלילה מתגלגלת, ויש תהפוכות לא מעטות.

"חוץ מהסיפור הפשוט הזה, ההצגה עוסקת גם בזוגיות, במצוקה כלכלית ובפרמטרים שלפיהם אנחנו בוחנים הצלחה. השאלה מה הופך אדם אחד מצליח ואחר לא, היא שאלה עמוקה בעיני. הצלחה לא תלויה רק בכישרון אלא גם בגנטיקה של דימוי עצמי. וההצגה עוסקת הרבה גם בשאלה הזאת".

למה בחרת דווקא בפורמט של קומדיה?

"המצב הבסיסי שממנו כתבתי את המחזה הוא מבוכה. כשמבוכה גורמת לאדם להיות לא גמיש, זה מצחיק. וגם הפוך, כשמבוכה נפגשת עם מציאות לא גמישה, זה גם מצחיק. אני אוהב לכתוב קומדיה ואני אוהב מצבים קיצוניים בתיאטרון".

מנין בא לך הרעיון למחזה? האם קשור לחיים שלך?

"הרעיון למחזה בא כתוצאה מפגישת מחזור שהייתה לי לא מזמן עם חברים מהתיכון, שלא פגשתי המון שנים. בני 44 שהיו פעם משהו אחד והחיים הפכו אותם למשהו אחר.

"זה גרם לי להסתכל על עצמי בזכוכית מגדלת ולשאול מה רציתי פעם, האם הגשמתי או שהחלומות התחלפו. פגישת המחזור הזו טלטלה אותי ולקחה אותי להרבה הרפתקאות. 44 זה גיל חזק. אמצע החיים. הרגע שבו שעון החול מתהפך. כל הדמויות במחזה בנות 44".

"בומרנג", צילום: ז'ראר אלון

"לא שירה אבל לא שפת רחוב"

במה "בומרנג" דומה ובמה שונה מקומדיות קודמות שכתבת כמו "בטטות" ו"איזראל ז'ורנאל"?

"המחזה שונה מאוד משני המחזות הקודמים שהזכרת, אבל יש גם כמה דברים דומים. התמונות קצרות, העלילה מתהפכת, אתה חושב דבר אחד ואז מבין משהו אחר. וגם השפה. אני משתדל לכתוב בשפה שיש לה משקל. זה לא שירה, אבל גם לא שפת רחוב. אנשים לא באמת מדברים ככה בחיים. זה מסוגנן במידת מה. גם בדיאלוג וגם בסיטואציות יש הזרה. סוג של פריזמה מעוותת שאני בוחר להראות דרכה את המציאות".

אתה יכול לתת דוגמה לסיטואציה כזו מהמחזה?

"כן, אדם זר בא לבית של זוג, לבדוק את רמת המצוקה שלהם. זו סיטואציה שהמציאות של המחזה מאפשרת, אבל בחיים זה לא היה קורה באופן הזה. גם לשחקנים בהתחלה היו הרבה שאלות בקשר למוזרות של המצב, אבל כשמתרגלים, זה יוצר עולם שאם מתקדמים אתו באופן עקבי הוא מתקבל על הדעת".

"האישיות של השחקנים זלגה לתוך הדמויות"

בריאיון לפני כמה שנים אמרת שהתיאטרון בעיניך הוא קצת כמו הטלוויזיה, יש דברים ששניהם לא יסכימו להעלות. תיאטרון חיפה נמצא בעיניך מחוץ להגדרה הזו? תיאטרון רפרטוארי רגיל לא היה מסכים להעלות את "בומרנג"?

"התהליך שעברתי עם תיאטרון חיפה הוא בהחלט יוצא דופן. אחרי שהייתי בדיאלוג עם ניר ארז הבמאי כמעט שנה, הגשנו את המחזה למשה נאור שהתחבר לחומר וזימן אותנו לקריאה. משה נכנס אתנו לדיאלוג של פיתוח המחזה ויש לו תרומה ניכרת לתוצאה הסופית.

"כשהוחלט שהמחזה עולה, סיכמנו ששני שלישים מהמחזה הם עובדה מוגמרת והשליש האחרון יהיה פתוח לדיונים בחזרות. וככה פתחנו את החזרות - שני שליש טקסט סגור, ושליש פתוח. לא לגמרי פתוח, יש תשתית ברורה אבל יש גם דיונים. וככה נוצרה לנו עבודה מאוד ערה ודינמית בחזרות. האישיות של השחקנים זלגה לתוך הדמויות. זה לוקסוס של עבודה שנדיר שקורה בתיאטרון רפרטוארי".

לא חששת לאבד ככה את הדיקטטורה של המחזאי?

"במקרה הזה, כשהתשתית ברורה, אני דווקא מעדיף דיקטטורה דמוקרטית". 



     "בומרנג", צילום: ז'ראר אלון

זה נשמע כמו עבודת אנסמבל.

"במידת מה זה מה שהרגשתי. מצד אחד יש בזה סיכון. מה עושים אם זה לא עובד? למזלי ניר ארז ואני מאוד מסונכרנים מבחינת הגישה שלנו לחומר ולעבודה. ניר מאוד מנוסה והוא יכול לתמרן בתוך ידיעה וחוסר ידיעה בו זמנית. זה דורש המון בגרות וחוכמה. וזה גם עניין של כימיה. יש בינינו זרימה שנובעת מהערכה הדדית עמוקה והאגו בצד. השחקנים מרגישים את זה. הייתה מעורבות מצד השחקנים בפיתוח וחידוד סיטואציות מסוימות בשליש השלישי".

למשל?

"אוהד קנולר שהוא גם יושב ראש שח"ם, אדם בעל מודעות חברתית גבוהה, נאבק בשביל הדמות שהוא מגלם כאילו היא הייתה מיוצגת אצלו בשח"ם. זה גרם לדמות להיאבק יותר חזק מאשר במחזה הראשוני שאני כתבתי. גם הכריזמה של נורמן עיסא האיש, חלחלה לתוך הדמות שהוא מגלם. ולא רק הם, כל הקאסט שכולל את לירית בלבן, יואב בר לב ואפרת ארנון היה מאוד מעורב. הרגשתי שהשחקנים מאוד מגויסים לעבודה, בעיקר כשראיתי שהם חיים ומגיבים גם על סצנות שהם לא משתתפים בהן. זה יצר מתח עבודה נעים וערני".

אז במהלך החזרות הסוף של המחזה השתנה משמעותית?

"חד משמעית כן. הדיונים בחדר החזרות פתחו אצלי כיוונים חדשים. בהרבה מקרים טקסט הפך לפעולה. אגב, את הסוף הסופי של המחזה סיימתי רק השבוע וההצגה עולה בשבוע הבא. אני עוד לא יודע מה יקרה כשזה יפגוש קהל אבל אני יכול להגיד שאני מאוד מרוצה מהתהליך, מהשחקנים, מהבמאי, מהיוצרים ומהתיאטרון שאפשר את זה".

ומה בקנה?

"אני כבר עובד על הקומדיה הבאה. ואני מקווה שאוכל לכתוב בקצב יותר מהיר. בגיל 44 אתה מבין שאין הרבה זמן לבזבז. שכדאי להתמקד ולהשקיע בזה את מרב האנרגיה. והנה אני תכף כבר קשיש בן 45".

רוני סיני, צילום: ז'ראר אלון    
 
"בומרנג" תעלה בתאריכים 27-22 ביולי מדי ערב ב-20:30 (למעט יום שישי)  במרכז קריגר לאמנויות הבמה חיפה. להזמנת כרטיסים: 04-8600500 .

לרכישת כרטיסים