לפעמים זוכרים לאמן בעיקר רגע מכונן אחד, אף שבארסנל שלו המון רגעים גדולים. רובין וויליאמס – שהלך לעולמו הלילה בגיל 63 - הופיע ב-102 עבודות קולנוע וטלוויזיה. 
 
השם הראשון שקופץ אצלי לתודעה, באופן בלתי נמנע,  הוא "בוקר טוב וייטנאם", סרטו של בארי לווינסון מ-1987, שבו גילם שדר רדיו שנשלח לבדר את החיילים האמריקאיים בזמן מלחמת וויטנאם. הסרט זיכה את ווליאמס בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לפרס האוסקר כשחקן הטוב ביותר.

עבד בכל ז'אנר אפשרי
 
וויליאמס מוכר קודם כל ככוכב קומי, וכבעל  יכולת חיקוי יוצאת דופן אבל הפילמוגרפיה העשירה שלו מכילה עבודות נהדרות בכל ז'אנר אפשרי.  
 
בסרטים כמו "ללכת שבי אחריו", "פישר קינג"  (על שניהם היה מועמד לאוסקר)  ו"התעוררות"  למשל – הוא מיצב את עצמו כשחקן דרמטי מן השורה הראשונה. למעשה, הוא הפך עם השנים והסרטים לאחד השחקנים הכי רבגוניים וססגוניים בהוליווד, שאין תפקיד שהוא לא יכול לבצע. ב-1997 זכה בפרס האוסקר לשחקן משנה על תפקידו ב"סיפורו של וויל האנטינג".
 
הקריירה שלו התחילה בטלוויזיה, כשגולת הכותרת הייתה הסדרה "מורק ומינדי", בסוף שנות ה-70 והשתתפותו ב"סאטרדיי נייט לייב". אבל אז באה הפריצה הגדולה לקולנועית, בגרסה של רוברט אלטמן ל"פופאיי" (1980).


רובין וויליאמס "גברת דאוטפייר", "בוקר טוב ויאטנם"
 
אחר כך באו "העולם על פי גארפ" ו"מוסקבה על ההדסון", וקיבעו אותו בתודעה כשחקן מוביל, לאו דווקא קומי. הוא דילג במיומנות אקרובטית בין ז'אנרים, כשהוא מצרף לזכותו קרדיטים בסרטים מסוגות שונות, בהן "ההרפתקאות של הברון מינכאוזן", "איש הקדילק", "רצח מן העבר", "הוק", "צעצועים" ו"גברת דאוטפייר".
 
הוא גם דיבב סרטי אנימציה ביניהם "אלדין" (בדמותו של הג'יני) ו"תזיזו את'רגלייים".
 
הסרט האחרון בהשתתפותו  שעלה לאקרנים היה "האיש הכי כועס בברוקלין" (2014) - עיבוד אמריקאי לסרטו של אסי דיין, "מר באום".