40 שנה ויותר מאז "טוב לי לשיר לעולם" בפסטיבל הזמר והפזמון 1972, יש ל"טוב הרע והנערה" ממשיכי דרך נאמנים.
ארבעת העשורים שעברו מאז זכו בני אמדורסקי ז"ל, ישראל גוריון וג'וזי כץ במקום הראשון באותו פסטיבל רק מחזקים את ההבנה שאין תחליף לשירים טובים, למבצעים טובים, או לחיבה היתרה שלנו בישראל לתרבות הבידור האמריקאית, שעומדת גם עתה במרכז קברט המחווה לשירים יפים ואהובים ממחזות זמר וסרטים מוזיקליים העולה בתיאטרון הספרייה.
כלל לא מסובך לחזור לימים היפים של הקולנוע האמריקאי ולהתמסר שוב לשירי האהבה והחיזור התמימים והשובבים של פעם - בערגה לעבר, בתשוקה לעתיד, בשאיפה שיחזור להיות כמו פעם.
זה רק משחק
עידו רוזנברג, גלעד שמואלי ונוי הלפרין, שלושה שחקנים-זמרים בוגרי בית צבי, נכנסים בטבעיות כובשת לב לנעליים הגדולות של "הטוב הרע והנערה" המיתולוגיים. הם לא כריזמטיים כמו בני, ישראל וג'וזי אבל אין להם במה להתבייש, בטח לא באיכויות התיאטרליות שלהם. דומה שגם הבמה של אולם גרי בילו שבמתחם בית הספר מאפשרת לדור הנוכחי תנאים טובים יותר, טכניים וטכנולוגיים.
הבמה אולי קטנה, אבל קומפקטית מאוד ומנוצלת לעילא בתפאורה של אדם קלר ובכוריאוגרפיה של גלעד קמחי (וגם בתלבושות המדויקות והמדליקות שמשום מה לא ניתן להן קרדיט), החוגגים קברטיות על-זמנית שיש בה מוטיבים תקופתיים למכביר.
הטוב הרע והנערה (צילום: יוסי צבקר)
המיקרופונים האלחוטיים, שאפשר היה רק לחלום עליהם בתקופת השלישייה המייסדת, מאפשרים לשלישייה הנוכחית קלות תנועה וזרימה. הם מעשירים את חוויית הצפייה בג'סטות ומחוות, בדיוק בפרטים ובהמצאת ניואנסים, ומגלים לא רק יכולת משחק ותנועה מרשימות אלא גם חוש הומור מפותח, מודע לעצמו ומלגלג על עצמו. כן, זה רק משחק.
הבנים שמואלי ורוזנברג (שגם ביים), מרשימים יותר בהפגנת שילוב הכישורים שלהם ונשארים שובבים וממזרים לכל אורך הדרך. הלפרין עשתה לי את זה פחות, ולא מפני שאינה מוכשרת כזמרת או קלת תנועה כרקדנית. לטעמי היא לא מספיק פתיינית וסקסית לדרישות הנוכחיות של הדמות הנשית בקברט, אבל אין בכך לגרוע מהמחויבות וההשקעה שלה וגם לא מהנאת הצופים.
התרגום עולה על המקור
כאז כן עתה, ומן הסתם גם בעתיד לבוא בהקשר לשירים אלה ולדומיהם, הגיבורים האמיתיים של "הטוב הרע והנערה" הם עדיין התרגומים של אהוד מנור. אהבתו לקולנוע הוציאה את המיטב שבו. יכולתו המופלאה להעביר את רוחם של השירים משפת אימם המקורית ללשון העברית הבעייתית נוגעת בווירטואוזיות.
רק אמן מלים גאון שכמותו יכול היה למצוא את צירופי המלים והחרוזים הנכונים והמושלמים, ולטעמי סוד הקסם של "הטוב הרע והנערה" מקנן בעיקר בשלמת המלים שהלביש מנור את הגרסאות בעברית.
ליחם של תרגומיו לא נס וגם היום הם שובבים ורעננים, עסיסיים וחכמים, מעוררי השתאות ומופת להשראה, למצוינות ולמיומנות. לא אחת, אם תרשו לי היסחפות שקולה, הם אף עולים על המקור.
הטוב הרע והנערה (צילום: יוסי צבקר)
ביצועים חינניים עד מקסימים
להוציא ארבעה שירים שלא נרקחו ובצדק למערך שבנה רוזנברג ("זה לא אותו הבית" של לורקה ותאודורקיס, "הניסית זאת" ששרו במקור ננסי סינטרה ולי הייזלווד, "שוב" שנכתב על ידי דפנה אילת ושמוליק קראוס והתפרסם בביצוע משותף לו ולג'וזי, ו"הדבר הזה" - אחד מחמישה מקוריים שכתבו מנור וקראוס למופע דאז), נכללים בהופעה כל ה"להיטים" המוכרים, בביצועים חינניים עד מקסימים.
השירים שבוצעו: שיר החיזור הגורלי "בייבי קר בחוץ", הצהרת הנאמנות של "לבי שייך לבובי", אהבת הנצח של "ביחד" ו"בבית שלך ושלי" (שבו רוזנברג מארח מישהי מהקהל, בהופעה המדוברת היתה זו ג'וזי כץ בכבודה ובעצמה), סיפור האהבה-איבה הגברית של "צמד חמד", מבשרי ההעצמה הנשית של "איי, איי, איי", "לולו שוב בעיר" ו"סוזי" וכמובן היצירות המקוריות של מנור את קראוס - "אלה שמות", "טוב לי לשיר לעולם" ו"ימים של קולנוע".
"טיקו טק" זוכה להעמדה פארודית ומשעשעת מצד רוזנברג, "בייבי פייס" מפגין את כישורי הסטפס של השלושה ו"הבלדה על ליטל מי" (גם הוא פרי עטם של מנור-קראוס) היא גרסת אנפלאגד מכמירה שבה שמואלי מנגן בגיטרה אקוסטית, הפסנתרן רועי כהן נושף במלודיקה, המתופף ניר ברנר עובר לכלי הקשה סמליים ואילו מתי גלעד גורר אתו את הקונטרבס לחזית הבמה.
בדרך כלל מנגנים השלושה, בעיבודים וניהול מוזיקלי של אמיר לקנר, בגומחה קברטית מקושתת בעומק הבמה. בין השירים משולבות גם מחוות מוזיקליות לסרט האילם, והשלושה נועלים את המופע כשהם מכונסים שוב בפינת חדר ההלבשה, ממש כמו בפתיחה, לביצוע "שמור לך חלום קטן" של מאמא קס (מלהקת "האמהות והאבות") שאמנם לא שייך מבחינה קולנועית, אבל נארג היטב מוזיקלית.
ממתק שעשוי באהבה גדולה.
הטוב הרע והנערה (צילום: יוסי צבקר)
המופע הקרוב יתקיים ב-22 באוגוסט 2014 בשעה 22:00, תיאטרון הספרייה, רמת גן. מחיר לכרטיס: 120 ₪, להזמנת כרטיסים: 03-5799290