אורן שטרן מסמן ניצחון קטן כשהוא מציין את העובדה שקרנות הקולנוע, מסבסדות הסרטים הישראליים, מעניקות סוף סוף תקציבים גם לקומדיות ולא רק לדרמות.

זו גם אחת הסיבות לכך שרק בגיל 42 הוא חתום כבמאי על סרט ראשון באורך מלא. "הייתה כאן בעיה מאוד קשה לעשות קומדיות", הוא אומר.

דווקא במדינת היהודים לא עושים קומדיות?

"עכשיו בדיוק יצאו שלוש  קומדיות ('אפס ביחסי אנוש', 'שושנה חלוץ מרכזי' ו'זינוק בעלייה', סרטו של שטרן), אז זה נראה כמו משהו שמחבקים ושהקרנות רוצות", ממשיך שטרן, "אבל במשך תקופה מאוד ארוכה הן לא נתנו כסף לקומדיות. הן אמנם היו אומרות כל הזמן שהן בעד קומדיות ורוצות קומדיות, אבל איפשהוא לא נתנו ואותי זה הכעיס מאוד".

"הייתי מגיע אליהן פעם אחר פעם ואומר שיש כל כך הרבה קומיקאים יהודיים שמחזיקים את הקומדיה העולמית כמעט, ודווקא במדינת היהודים לא עושים קומדיות. זה משהו שמאוד הטריף אותי. וזו אחת הסיבות שלקח לי כל כך הרבה זמן לצאת עם סרט באורך מלא. זה תהליך מאוד קשה להשיג מימון. 
  
"יצאנו לדרך לפני שמונה שנים שמתוכן במשך שש שנים הסרט הסתובב בקרנות. והן מחזירות לך תשובה שלפחות אחד מהלקטורים מת על הסרט, חושב שזה מרגש ומצחיק ונפלא ואנושי, אבל אתה לא רואה את הכסף. בהסתכלות לאחור, הם גרמו לי ולתסריטאית שכתבתי איתה, ריקי שולמן, להתאמץ ולשייף כל כך שאיפה שהוא בדיעבד זה אולי בסדר, וזה משהו שאני לא כועס עליו, כי אם זה עשה את היצירה קצת יותר טובה, אז זה כבר טוב. כמו כן, העובדה שהגעתי לסרט בגיל קצת יותר בוגר, כנראה תרמה לבשלות שלי".
 
 לא עבדת עם מפיק שדאג לאיתור מימון מחוץ לשיטת הקרנות?
 
"לא. באיזשהו שלב הגעתי למשה אדרי והוא חיבר אותי למיכה שרפשטיין ומשם התקדמנו. זה כל הזמן הרגיש ליד. התשובות של הקרנות היו מדהימות. אתה מקבל תשובה ושואל, איפה הכסף?, Show me the money. הם מפרטים כמה העלילה מעניינת והדמויות מפותחות, אבל כאמור לא ראינו כסף. ובתוך התהליך אומרים לך שלקטור אחד אהב אז אתה אומר, נשפר עוד ונחכה למחזור הבא כדי להגיש עוד דראפט ולקוות שכבר שניים יאהבו. ריקי ואני לא התעצלנו, כל פעם פתחנו את זה מחדש, שכתבנו והגשנו שוב".



זינוק בעלייה (צילום: יוני המנחם)

 סיטואציות טרגיות, משקפיים קומיים
 
במרכז "זינוק בעלייה" בני משפחה בירושלים. האב מיכה (שלמה בראבא) ובנו ארי (איתי טיראן) הם מנתחים פלסטיים. רעייתו של מיכה אורה (עידית טפרסון) היא מורה לספורט בתיכון, שרצה במרתון ירושלים. אחותו של ארי, שלומית (מלי גרשון לוי) מלמדת ערבית באותו תיכון. ארי עומד להינשא לרלי (רותם זיסמן כהן), למורת רוחו של האב. בדרך לחתונה מיכה הנוהג מעורב בתאונה שתוצאתה - פגיעה קשה באורה, הצונחת לתרדמת. ואז נכנסות לתמונה עוד כמה דמויות. מוטי (יוסי מרשק), מורה להתעמלות מחליף, בחור על כסא גלגלים שמתנדב לאמן את שלומית לריצת מרתון, ובין השניים מתחיל להתפתח קשר מהוסס. אלא ששלומית פוגשת במפתיע את אחמד (יוסף סוויד), זמר ושחקן קולנוע ערבי שהיא מעריצה. ואילו מיכה פוגש במקרה את ליאת (רומי אבולעפיה), מורה לנהיגה, אצלה יתחיל לקחת שיעורים כדי להחזיר לעצמו את רישיונו שנשלל.
 
בסופו של דבר, זכה הסרט במימון קרן רבינוביץ', שידורי קשת והמיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים. "כשהתחיל המיזם, היה לנו כבר את התסריט ואמרתי לריקי, בואי נעתיק את זה לירושלים, אם יש איזשהו סיכוי לקבל משם מימון", מספר שטרן. "וחמש דקות אחר כך כבר ירד האסימון שזה עוזר לסרט במקרה הזה, וזה כל כך נכון שהמשפחה תהייה ירושלמית. הם כבר הצמיחו שורשים שם ואני ממש שמח שזה מתרחש שם, בלי קשר למימון".
 
סרט הגמר של שטרן ב"קאמרה אובסקורה" נקרא  "לוויה על פארק דה פראנס" (2000) גבר מגיע להלווית חותנו עם טרנזיסטור, כדי להאזין לשידור משחק כדורגל בין צרפת וישראל. כן ביים שני סרטים קצרים "הדמעות של אמסלם" (2002) שבו  בן של מאפיונר מגיע לקבוצת תמיכה לאחר שאביו עובר לבית אבות ו"להשתחרר מסוזי" המספר על אישה מבוגרת המוצאת את מותה בזמן שחייה בבריכה ומשאירה צוואה שבה התנאי שלה למסירת ירושתה לבתה הוא שזו תתגבר על פחדיה ממים ותלמד לשחות.
 
האלמנט הטרגי-קומי קיים בכל עבודותיך עד כה
 
"יש משהו נורא מקסים בזה שאתה לוקח סיטואציות טרגיות ומסתכל על זה דרך משקפיים קומיים, אבל עדיין עם הרבה אהבת אדם. יש בזה משהו מקסים ומיוחד, שגם מאוד מתאים למדינה שלנו.
 
"בדיוק יצאנו עכשיו ממלחמה, ואני זוכר שכשלמדתי והייתי סטודנט, עבדתי בחברת הגברה. ביום הזיכרון הייתי שם מיקרופון על הבמה ומחבר אותו. קראו לזה מיקרופון 57. בשעה 11.00 בצהריים איזה חזן שר לתוכו 'אל מלא רחמים', וכמה שעות לאחר מכן אתה מעביר את אותו מיקרופון באותו מקום ליובל בנאי והוא שר 'רכבת לילה לקהיר'. זה מטורף המעברים האלה שיש אצלנו בין שמחה לעצב ובין קומדיה לטרגדיה. אני מאוד אוהב להסתכל על זה, וכך גם ריקי, התסריטאית".
 
אני מבין שהדמויות של האב והבן המנתחים הפלסטיים, באו ממנה.
 
"כן. היא נכנסה למשפחה שהאב והבן בה היו מנתחים ביחד. הם באמת מנתחים פלסטיים, ואני אומר את זה בתשובה לאלה ש'מאשימים' אותי שחיפשתי סיבה להראות ציצים. מערכת היחסים ביניהם די דומה לזו שבין בראבא ואיתי טיראן בסרט. כל שאר הדמויות הן פרי דמיוננו".



זינוק בעלייה (צילום: יוני המנחם)

"לא קשה להשיג שחקנים טובים ברגע שיש לך תסריט טוב"
 
איך הצלחת להתארגן על קאסט כזה, כבר בפיצ'ר ראשון?
 
"קודם כל זה בזכות התסריט, שעבדנו עליו בלי סוף והגענו למצב שכל מי שקרא אותו נסחף לתוכו. אגב, בראבא היה בראש שלי הרבה לפני ש'הערת שוליים', שהוא משחק שם באופן מדהים, יצא. זו גם תשובה לאלה ששואלים לי למה בחרת שהוא והבן שלו יהיו בעלי אותו מקצוע, כמו בסרט ההוא. פשוט חשבתי על זה קודם.
 
"ברגע שיש תסריט משויף ומדויק, ואנשים מזהים שם עלילה מעניינת ודמויות שמתפתחות ויש להן מכשולים, קשה לשחקנים להגיד לא לתפקיד טוב. גם בראבא וגם טיראן נכבשו בקסמו של התסריט, ואז נפגשתי איתם והם הכירו אותי וראו שאני בחור רציני שהולך לעשות עבודה מדויקת.
 
"ברגע שהם חשבו שיש על מי לסמוך, הם נתנו את האישור. אבל גם לפני כן עבדתי עם שחקנים מובילים, כמו שמיל בן ארי ומשה איבגי. לדעתי, לא קשה להשיג שחקנים טובים ברגע שיש לך תסריט טוב. כשאתה עושה סרט ראשון יש מן אנרגיה כזו, משהו שבוער בך, איזה חוסר התפשרות, בגלל שעבדת כל כך הרבה על התסריט. אני מצלם מייד בטייק הראשון, אין חזרות ללא צילום על הסט. יש בזה משהו ראשוני ומיוחד שאני לא רוצה לפספס".
 
אין ספק שהברקת הליהוק כאן היא מלי לוי גרשון. זה משהו לא מובן מאליו להפיל עליה את התיק של שלומית.
 
"כשהסתובבתי עם רשימה של שחקנים ושחקניות שהייתי רוצה שישחקו את התפקידים, מלי הייתה רשומה לשני תפקידים, אבל לא הייתה אופציה ראשונה. היא נכנסה לאודישן, ואחרי טייק אחד ידעתי שהתפקיד שלה".
 
 היא הייתה צריכה בין היתר ללמוד להישמע אמינה בערבית, ועושה מנעד שלם של תת-דמויות בתוך הדמות שהיא מגלמת.
 
"היא פשוט מדהימה וזה ישב עליה מצוין כבר מהרגע הראשון. היא הייתה אמינה, זה לא היה מאולץ. כל העיסוק בתרבות הערבית היה תפור עליה כל כך יפה. בסצנה שהיא שרה עם אחמד היא עצמה את העיניים ונכנסה לזה עד הסוף. היא כמובן גם זמרת מצוינת וזייפה קצת בכוונה. היא פשוט הפתעה".
 
מלי משחקת כבתה של עידית טפרסון גם בסרט "התאבדות" (בימוי: בני פדרמן). שמעתי שעידית, המשחקת גם שם את אמה, המליצה לכם עליה.
 
"כן. הם צילמו לפנינו, ועידית אמרה לנו, תסתכלו על מלי. זה היה בראשית תהליך הליהוק, כשעדיין לא ישבה על התפקיד שלומית מישהי מסוימת. אז צירפנו אותה לרשימה של ארבע-חמש בנות שחשבנו עליהן קודם. אגב, את עידית צילמנו קודם, במרתון ירושלים. התנאי שלי היה שאנחנו קודם כל סוגרים את אורה, כי אנחנו לא הולכים לצלם ויז'ואל במרתון בלי השחקנית. אז היא הייתה הראשונה שהוחתמה לסרט".
 
במקרה של רותם זיסמן כהן, שחקנית מצוינת, נפלתם קצת למלכודת הטייפקאסטינג. לא מעט מלהקים אותה כבחורה פשוטה, פרחה קלת דעת.
 
"לא חשבתי ככה. גם ניסיתי להראות בה עוד גוונים. היא מתחילה באמת כמו פרחה קלילה, אבל מסיימת את הסרט אחרת לגמרי. היא שחקנית מצוינת שלא הייתה המועמדת היחידה לתפקיד, אך קיבלה אותו בזכות. היא פשוט מעולה. יש לה מנעד מאוד גדול, היא יכולה לשחק המון תפקידים. יש לה רגעים מאוד יפים בסרט והמון אנשים מזדהים עם הדמות שלה. כשהראיתי לקרנות את הקאסט המתגבש, התגובות היו שהבחירות מפתיעות ולא מובנות מאליהן".
 
איך נבחרה רומי אבולעפיה?
 
"ליאת היא הדמות האחרונה שנכתבה וכבר אז חשבתי על רומי, שהיא שחקנית נהדרת. רציתי אותה מלכתחילה, אבל בדקתי על הדרך עוד שחקניות. כששמים מצלמה על רומי, משהו קורה שם. משהו כימי שאי אפשר להסביר".
 
רק במקרים של בראבא וטיראן, ברגע שהם הסכימו, התפקידים היו שלהם, מבלי שראית שחקנים נוספים?
 
"פשוט לא היה צריך. ברגע שהם הסכימו, הפגישות היו כדי לדבר על הדמויות ועל איך זה הולך להיות. גם בזמנו, כשליהקתי את שמיל ואיבגי, לא היה צורך באודישנים אלא רק בפגישות עבודה כדי לדבר על הדמות.
 
"אני לא מאמין גדול בהרבה חזרות. רוב העבודה, אפילו חודש לפני הצילומים, הייתה פגישות כדי לעבור יחד על התסריט ולדבר על הדמויות. לראות אם הכל יושב כמו שצריך ומה הם יכולים להביא לך מעצמם. וזו גם הייתה הגדולה של ריקי, לא להסס לשנות דברים על פי צרכי השחקנים, גם לאחר שחמישה לקטורים אישרו את התסריט והכל היה לכאורה סגור.
 
"הרי אתה עובד עם אנשים סופר-מוכשרים והתפקיד שלך הוא לקחת מהם מתנות שיש להם. לא להגיד, אני יודע הכי טוב, לא צריך עזרה. גם מהם וגם מאנשי הצוות הטכני ביקשתי שייתנו קצת יותר".


זינוק בעלייה (צילום: יוני המנחם)

קשוב לקהלו
 
בקומדיה, החשש הכי גדול הוא שהקהל לא יצחק, שהפאנץ' שתכננת לא יעבוד, שהבדיחות לא תצאנה בתזמון הנכון. איך דאגת שהכל יעבוד?
 
 "קודם כל השחקנים של הסרט הם ברובם קומיים, ויודעים איך זה עובד, ויש בהם משהו שאתה מרגיש כל הזמן. יש כאלה שאומרים שקומדיה זה כמו מתמטיקה, מה שלא ממש נכון. המתמטיקה משתנה בין שחקן ושחקן. היתרון הגדול של מתמטיקה הוא שאם זה עובד – זה מצחיק. ואם זה לא הצחיק אותך, אז זה כנראה לא עובד. אבל כשיש קומיקאי כמו בראבא, זה חד פעמי. היו לו אלתורים מבריקים ולא צפויים, שנשארו כמובן".
 
איך אתה חווה כעת את הסרט, כשהוא מראה סימנים ברורים של הצלחה קופתית?
 
"אין שום דבר שיותר מעניין אותי מלשבת באולם ולשמוע את הקהל. להרגיש מתי הוא מתרגש ולשמוע מתי הוא צוחק. ואם יש איזו סצנה מפתיעה, אז יש את השקט הזה. לשם אני חותר כל הזמן, וזו הסיבה שבגללה עשיתי הקרנות ניסיון מול 40 ו-50 איש, כדי לראות מה עובד ומה לא.

"אני כל כך קשוב לקהל שבמקרים מסוימים כשחשבתי שיצחקו וזה לא קרה, נכנסתי שוב לחדר העריכה, כדי למצוא טייק אחר או לעשות עריכה אחרת, כדי שזה יעבוד. זה בפירוש סרט שנעשה לקהל, בהוקרה. בית קולנוע יש בכל עיר, זה לא מוזיאון. יש אמנם סרטים שמיועדים לסינמטק וצופים בהם 5,000 איש, אבל קולנוע בכללו זה משהו שנועד להמונים, אבל צריך להיעשות בטוב טעם ולא לרדת נמוך".
 
שטרן, יליד כפר סבא, נשוי ואב לשתי בנות. לפני שיצא להרפתקת "זינוק בעליה", עסק בפיתוח תוכן ב"מטר הפקות", ביים ריאליטי ועסק בעוד פעילויות בתעשייה. אבל בסופו של דבר החליט ללכת על הגשמת החלום הגדול, עם כל הסיכונים וההימורים הכרוכים בכך. שטרן מצטט טקסט משיר של דודו טסה, שמשקף את בחירתו: "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". כישלון מפואר "זינוק בעלייה" כבר לא יהיה.

ביום  רביעי, 3 בספטמבר 2014 יתקיים יום הקולנוע הישראלי 2014, ובמהלכו יוקרנו סרטים ישראלים עכשוויים (ביניהם "זינוק בעלייה") בכל רשתות הקולנוע ברחבי הארץ במחיר של 10 ש"ח בלבד.