דיוויד קרוננברג, שיוצר סרטים עוכרי שלווה ("קראש", "אקזיסטנז") חוזר במותחן מהפנט ועוצר נשימה, "היסטוריה של אלימות", בכיכוב ויגו מורטנסן, כאיש משפחה שקט בעיירה פרובינציאלית, שצופן סוד איום.
לא לבעלי קיבות רגישות
הקולנוע של היוצר הקנדי דייוויד קרוננברג היה מאז ומעולם סוטה ומופלא, עוכר שלווה ומסעיר, מזעזע ומרתק, אלים ואינטליגנטי. הוא מעדיף תמיד לפרוץ את הכספת החתומה של המהות האנושית, ולחפור ולפענח באובססיביות את הקופסה השחורה שלה. הוא בוחן במיקרוסקופ כירורגי את הצד האפל של הקיום, כשהוא מציג מציאות אנושית מעורערת, מעוותת ומסויטת.
דוגמאות לא חסרות. ב"וידאודרום" (83`) הוא בדק מה קורה כשהטלוויזיה גורמת לנזק מוחי, משתלטת על התודעה והופכת אותה לשבויה בכבלי מציאות מדומה, מנפצת והרסנית. ב"הזבוב" (86`) – רימייק כידוע - הוא עקב אחר מדען שהופך למוטאציה אנושית-חרקית, ולקורבן של המצאתו שלו. ב"תאומי המריבה" (88`) הוא הביא את סיפורם הביזארי של שני אחים תאומים, גינקולוגים החולקים ביניהם את אותן נשים מזדמנות, שלא מבדילות ביניהם.
ב"ארוחה עירומה" (91`), יצירת מופת חד פעמית מדהימה וסרטו המושלם, ההזוי והמהפנט ביותר עד כה, יצר קרוננברג אדפטציה מופלאה לספרו בעל האלמנטים הביוגרפיים של וויליאם ס. בורוז, יוצר ענק ומקולל, מכור להרואין, שהשפיע על תרבות שלמה של צעירים סקרנים ומחפשי דרך באמריקה. ב"קראש" (96`) עסק בחבורה של גברים ונשים שתאונות דרכים ריטואליות שבהן הם מעורבים מיוזמתם, מעוררות אותם מינית, וב"אקזיסטנז" (99`) הוא סחף את הצופים לקבוצה שמכורה למשחק מחשב המפעיל ישירות את מערכת העצבים שלהם ומכניס אותם למציאות מדומה.
לפסיפס היצירה המרשים (לא לבעלי קיבות רגישות) הזה, מצטרף עכשיו "היסטוריה של אלימות", שמציג פן נוסף של היוצר המיוחד הזה, שבדומה לדייוויד לינץ`, קוונטין טרנטינו ועוד כמה יוצרים בסגנון, בוחר כאן ליצור כוריאוגרפיה גרפית היפר-ריאליסטית, מוקפדת ומדויקת, כשמדובר בסצנות האלימות שהוא מעלה על המסך.
האלימות הולכת ומתפשטת
הפתיח כבר מרמז על הבאות: שני פסיכופטים שנודדים מעיירה לעיירה אי שם באמריקה הקרתנית, מחסלים בלי סיבה חדרנית במוטל שבו התאכסנו. אחר כך משתלטת על העלילה אידיליה פסטורלית, שגם במהלכה הבמאי בונה מתח סמוי הרוחש מתחת לפני הקרקע, ומייצר את השקט שלפני הסערה. טום סטול (ויגו מורטנסן), בעל דיינר קטן במילברוק, אינדיאנה, עיירה מיקרוקוסמוסית עוטפת ומחבקת, חי בשקט ובשלווה עם רעייתו הפרקליטה אדי (מריה בלו, שמביאה עוד יציאה מרשימה, כמו שעשתה ב"קולר, להרגיש את וגאס") ושני ילדיהם.
הבן המתבגר אמנם נתון להטרדות אחד הנערים בבית ספרו, אבל יודע להבליג ולא להיגרר למריבות פיזיות, כפי שלמד בבית, אבל כל השאר מתנהל על מי מנוחות. אדי מוצאת זמן לפתות את בעלה בלבוש תיכוניסטית מיוחמת, ולסייע לבעלה בבית הקפה הצנוע שלו.
ערב אחד מתפרצים שני הבנדיטים מהסצנה הראשונה למקום, דורשים קפה, למרות שהוכרזה כבר שעת הנעילה של הדיינר, וזמן קצר לאחר מכן חוסמים את דרכה של אחת הסועדות שמנסה לצאת, שולפים אקדח ומאיימים לפתוח בהתעללות רצחנית בסועדים הבודדים שבמקום. טום מגלה לפתע תושייה מדהימה, ובתוך שניות מצליח להוציא את האקדח מדי אחד הגנגסטרים ולחסל את שניהם.
בין רגע הופך טום לגיבור מקומי, מהזן שמלהיט את דמיון התקשורת, והוא נתון למתקפת צוותי טלוויזיה מקומיים וארציים. גם רעייתו וילדיו גאים בו, ואיש לא מעלה את השאלה – איך הצליח המסעדן השקט והצנוע לחסל במיומנות מקצוענית על הגנגסטרים שאיימו להשליט טרור על העסק שלו. אלא שמרגע זה השקט הסטואי כבר הופר, והאלימות הולכת ומשתלטת.
טעות בזיהוי?
תחילה בנו של טום תופס אומץ וחובט קשות בבחור שמטריד אותו בבית הספר, ומייד לאחר מכן מגיעים למקום שלושה אורחים בלתי רצויים חדשים, לאחר שקלטו את תמונתו של טום, שפורסמה בעיתונות הארצית. בראשם עומד קארל פוגרטי (אד האריס), שעינו הימנית והחלק השמאלי של פניו הושחתו. הוא קורא לטום ג`ואי קיוזאק, וטוען שיש לחבר`ה שלו בפילדלפיה חשבון בלתי סגור איתו.
טום ובני משפחתו טוענים שמדובר בטעות בזיהוי, השריף המקומי מנסה לברר אם טום שוהה בעיירה במסגרת התוכנית להגנה על עדים, ונענה בשלילה. ולמרות שהגנגסטרים (כך מתברר מהר מאוד) שהגיעו מפילדלפיה הוזהרו שלא לחדור שנית לתחומי העיירה, הם חוזרים ומאיימים על טום ובני משפחתו, טוענים שהגיבור המקומי הוא בעצם מחסל בדם קר של ארגון פשע גדול, ודורשים ממנו לחזור איתם לפילדלפיה.
אשתו ובנו של טום מתחילים לפקפק באמיתות גרסתו, לפיה מדובר בטעות בזיהוי, ואט אט נחשפת בפניהם העובדה הקשה שהוא אינו אלא מאפיונר לשעבר שנסיבות חייו הובילו אותו לפתיחת פרק ב` בחייו, ולמחיקת זהותו הקודמת. חוסר האמון והתיעוב שהם חשים כלפיו הולכים ומתחזקים, וגם חבריו לשעבר לא יניחו לו וינסו להחזירו לפילדלפיה על מנת לנקום בו על מעללי העבר שלו, ולהפגיש אותו עם אחיו-יריבו ריצ`י (וויליאם הארט, בתפקיד משני, קצר אך מוחץ).
טום ייאלץ להתמודד מחדש עם עברו כרוצח בדם קר, לנסות להתגבר על הגנגסטרים המאיימים להחזירו לפאזה הקודמת, ולהגן על בני משפחתו ולהחזיר לעצמו את אמונם. זו הולכת להיות משימה קשה ועקובה מדם. וכמובן מאוד אלימה, אולי בפעם האחרונה.
קונספט דידקטי
"היסטוריה של אלימות" (תסריט: ג`וש אולסון) מבוסס על רומן של וינס לוקי וג`ון ווגנר, וקרוננברג, המתרחק בדרך כלל מ"דרמות משפחתיות", טוען ש"בסיפור קיימת נימה מוסתרת, מאוד מורכבת ומושכת. הרגשתי שקיימים כאן מרכיבים של מותחן מעניין ושונה, משהו בסגנון של היצ`קוק, כשאדם חף מפשע נחשד על ידי קבוצת אנשים מאוד מפחידים שהוא אדם אחר. חייו וחיי משפחתו נמצאים בסכנה, בגלל האפשרות של טעות בזיהוי".
קרוננברג בונה בכישרון רב את אווירת העיירה הפרובינציאלית, שקטה ורדומה כביכול, כשמתחת לפני הקרקע מתחילים לבעבע סדקים הולכים ומתרחבים שמתוכם יפרוץ מחול אלימות ואימה בלתי פוסק. מורטנסן, שהיה חלק מהקאסט עושה ההיסטוריה של "שר הטבעות", הוא בדיוק השחקן שיכול להיכנס לעורה של דמותו המורכבת של טום/ ג`ואי. הוא מופנם ורגיש, ויחד עם זאת מצויד בנחישות שקטה. אפשר לזהות בו את החנון הכפרי התמים, שברגע האמת יידע להוציא מתוכו את הצד הקשוח של המחסל קר הרוח.
בלו עושה כאמור תפקיד נהדר, כאישה ה"נבגדת", זו העובדת כפרקליטה ונאלצת לגלות שבעלה האהוב אינו בדיוק מי שהיא חשבה שהוא,. הארט ואד האריס משלימים חבורת שחקנים מושלמת, שמשרתת את הקונספט הדידקטי של קרוננברג. ועל ההיפר-ריאליזם כבר דיברנו? אצל קרוננברג, כשמישהו יורה או נורה, אתה רואה מייד את תוצאות הפגיעה (וזה יכול להיות פרצוף שהפך לעיסת דם ובשר, ואתה יכול גם לאסוף בכלי קיבול את כמות הדם שהמנוח שתת). "היסטוריה של אלימות" הוא בהחלט סרט מיוחד ויוצא דופן בסגנונו ובאימפקט שהוא משאיר.
ועוד עולים השבוע -
"קליאו וסנדרה" (ארגנטינה-ספרד 2004)
דרמה. אם חשבתם שנטליה אוריירו היא רק "בובה פראית" או "אנה המתוקה", אז טעיתם, ובגדול. כוכבת הטלנובלות-זמרת מאורגוואי מוכיחה שהיא גם שחקנית בעלת נוכחות דרמטית ולא רק במלודרמות הטלוויזיה הלטיניות המגוחכות. משנה תוקף לכך מספקת הופעתה המכובדת ונטולת רגשי נחיתות מול נורמה אליאנדרו ("הבן של הכלה", "הסיפור האמיתי"), השחקנית הארגנטינית האגדית.
במרכז הסרט קליאו (אליאנדרו), מורה בפנסיה שמטופלת ברוברטו (הקטור אלטריו), בעל אלכוהוליסט, מובטל ומיואש. שני ילדיהם חיים בחו"ל והקשר איתם רופף למדי. יום אחד, כשקליאו מעזה להתייצב לאודישן לטלנובלה (אביה היה מנהל קבוצת תיאטרון שייקספירי), היא נתקפת אלם ונכשלת, אך אחר כך, בחדר ההלבשה, היא מתוודעת לסנדרה (אוריירו), כוכבת טלנובלות נערצת, קפריזית ומפונקת. בין השתיים מתפתחת שיחה שבהמשך תוביל להרפתקה משותפת - נסיעה ספונטנית אל מחוץ לבואנוס איירס, לאזורים הכפריים של ארגנטינה, שתוציא אותן כל אחת מהשגרה המקובעת שלהן. שתיהן יזכו בטעם של חופש ושחרור אמיתיים מכבלי החיים המעיקים, וסנדרה אף תחווה ריגוש רומנטי, עם ויקטור (אלברטו דה נדוזה), חוואי צעיר ונאה. ביים: אדוארדו מיניונה ("הבריחה"). 104 דקות.
דואט משכנע של אליאנדרו ואוריירו, סרט פשוט וכובש, בהחלט הפתעה נעימה.
"סודות בים הכחול" (ארה"ב 2005)
אקשן. קבלו את ג`סיקה אלבה, פצצה מתקתקת מודל 2005. אחרי "עיר החטאים" ו"ארבעת המופלאים", היא מופיעה רוב הזמן בביקיני מחרמן בסרט הרפתקאות צלילה המתרחש באיי הבהאמס האקזוטיים. ואם הבנים זוכים על סיפוקם, אז צריך גם משהו בשביל הבנות. פול ווקר, בלונד שזוף וגוף מלא ריבועים, שכבר קנה את עולמו ב"מהיר ועצבני" וב"לעולם אל תשחק עם זרים". גם הוא רוב הזמן בג`ינס קצר קרוע או בבגד ים מינימלי. הם מגלמים את ג`ארד וסאם, זוג צוללנים שהטריפ שלהם הוא לשלות שלל כזה או אחר מאניות טרופות בלב ים. אל השניים מצטרף זוג חברים, רייס (סקוט קאן) ואמנדה (אשלי סקוט), לחופשת צלילה. באחת מגיחותיהם למעמקי הים מגלים הארבעה שברי ספינה אגדית, שהשמועות גורסות שטמון בה אוצר זהב. הארבעה כבר רואים איך חלום ההתעשרות הקלה שלהם מתממש, אלא שצייד אוצרות תחמן שעוקב אחריהם לא יעשה להם חיים קלים, וגם אנשי ארגון פשע שעיסוקו סמים עולים על עקבותיהם, מסיבותיהם שלהם, וכל ההרפתקה הקסומה והאקזוטית לכאורה של החבורה מסתבכת והופכת לסיכון חיים אמיתי. בימוי: ג`ון סטוקוול ("את מטורפת אתה חתיך"). 110 דקות.
למרות נוכחותם בבגדים מינימליסטיים של החתיך והחתיכה, הסרט נוזל ונזיל, מטופל ומבוים בצורה חובבנית ומרושלת, עם הרבה סצנות מביכות, על גבול הגיחוך.
"הדיוקס קורעים את האזרד" (ארה"ב 2005)
קומדיה. סרט המצויד בלפחות שני תופינים לוהטים: כוכב סרטי הנעורים המוכשר שון וויליאם סקוט ("אמריקן פאי", "אחי, איפה האוטו שלי") וכוכבת הפופ בעלת הגוף המושלם ג`סיקה סימפסון, בהופעה קולנועית ראשונה. מדובר בסרט קאנטרי (מבוסס על סידרת טלוויזיה מצליחה משנות ה-70) מסחרר ומבדר שבמרכזו בני הדודים לוק (ג`וני נוקסוויל) ובו (סקוט) דיוק, העוסקים בהפצת אלכוהול לא חוקי שמייצר דודם ג`סי (ווילי נלסון) ברחבי מחוז האזרד שבג`ורג`יה, דרום ארה"ב. הם דופקים רייסים ספידיים במכוניתם ”ג`נרל לי", המשמשת את בו גם בתחרות המירוץ השנתית המתקיימת באזור, ומתחמקים מהשריף המקומי ונציגיו, בעודם מבצעים את שליחויותיהם.
בתום "יום עבודה" הם נרגעים במסעדה-פאב "קן חזיר הבר", שם ממלצרת דייזי (סימפסון), בת דודתם היפה והחטובה, שכל אימת שמישהו מנסה להתעלק עליה בניגוד לרצונה, יפתחו הדיוקים בקרב הגנה עליה, שהופך ברוב המקרים להתפרעות כללית במסבאה. ככה זה במחוז האזרד. החיים היפים שלהם נגמרים כשפטרון המחוז בוס הוג (ברט ריינולדס, בהופעת אורח עסיסית), איש מושחת ובעל השפעה, שמעכל אדמות ונכסים באיזור, כולל חוות הדוד ג`סי, בידיעה שטמון באדמתם פחם שאותו הוא עומד לכרות. הדיוקס מזדעקים כדי להיאבק במזימה, אבל יצטרכו להתמודד עם תרגיל הטעייה מבריק שלו, הזמנתו של אלוף מירוצי מכוניות יליד המקום להשתתפות בתחרות השנתית, ובכך להסב את תשומת לבם של אנשי העיירה מניסיונו לזכות כחוק בזיכיון לכריית הפחם. עם לינדה קרטר. בימוי: ג`יי צ`אנדרסקהאר. 106 דקות.
השעשועון התורן המדליק של העונה. מצחיק, שנון, שובב. הומור דרומי שלא ישאיר אתכם אדישים.
"הוכחה" (ארה"ב 2005)
דרמה. במרכז הסרט, על פי מחזהו זוכה פרס "פוליצר" של דייוויד אובורן, קתרין (גווינת פאלטרו, שעשתה את התפקיד קודם לכן על בימת ווסט אנד), בתו המחוננת אך המעורערת של רוברט (אנתוני הופקינס) מתמטיקאי גאון שנתקף במחלת נפש. לאחר שהאב הולך לעולמו, קתרין, שטיפלה בו במסירות במשך שנים, נאלצת להתמודד עם הגעתה של אחותה קלייר (הופ דייוויס), הרוצה לכפות עליה את פטרונותה, למכור את בית האב ולקחת את קתרין לניו יורק. לחייה מתפרץ גם האל (ג`ייק ג`ילנהול), סטודנט מוכשר ומעריץ מושבע של רוברט, והשניים חווים התפרצות רגשות רגעית. הבעיה האמיתית של קתרין מתחילה כשהאל חושף בין כתביו של אביה תגלית גאונית. היא מנסה לייחס את התגלית המתמטית לעצמה, בעוד אחותה קלייר מפקפקת בכך ואף חושדת שכמו אביה, גם אחותה בדרך לאיבוד שפיותה, וגם היחסים עם האל עולים על שרטון, על הרקע הזה. קתרין תהיה חייבת להוכיח, בעיקר לעצמה, שהגנים של מחלת הנפש שממנה סבל אביה לא עברה אליה, ושהיא אחראית להוכחה המתמטית התקדימית, המיוחסת לאביה. בימוי: ג`ון מאדן ("שקספיר מאוהב"). 99 דקות.
סרט שמנסה יותר מדי להוכיח שהלוגיקה של החוקים המתמטיים מקבילים לחוקי החיים. פלטרו, הופקינס וג`ילנהול טובים כהרגלם, אבל הנוסחה המחזאית עובדת רק חלקית על המסך, ובשלב מסוים מתחילה לייגע.
" וואלאס וגרומיט הסרט" (ארה"ב 2005)
אנימציה. הסרט מבוסס על סידרת סרטוני אנימציית פלסטלינה ידועה, ועשוי אף הוא באותה טכניקה. וואלאס הוא חובב גבינות החי בשכונה שלווה עם כלבו גרומיט. אנשי השכונה מתכוננים לתחרות הגינון השנתית וצמד גיבורינו מציע להם את "אנטי פסטו", ההמצאה שלהם שמצליחה למנוע פגיעת מזיקים שונים בגינות הירק של אנשי השכונה ולהבריח ארנבות מהצמחים המשגשגים.
אבל יום אחד מפלצת מסתורית מטילה אימה על תושבי השכונה כשהיא מצליחה להשמיד את גינות הירק המטופחות. ליידי טוטינגטון, מנחת התחרות, כמעט מתייאשת מהמצב ומנסה בעזרת ה"אנטי פסטו" ללכוד את היצור המאיים מכרסם הצמחים. מחזרה הסנוב, ויקטור קוורטרמיין, דווקא מעדיף לארוב למפלצת ולירות בה. בכך הוא מקווה להפוך לגיבור מקומי ואף לזכות בחסדיה של ליידי טוטינגטון. הלנה בונהם קרטר העניקה את קולה לדמותה של ליידי טוטינגטון, רייף פיינס אחראי לקולו של ויקטור קוורטרמיין ואילו פיטר סאליס מדבר מגרונו של וואלאס. בימוי: ניק פארק. 85 דקות.
13/10/2005
:תאריך יצירה
|