מחול - טרטיף - מעורב בטעם המזרח

אודי בן משה אפה בבית ליסין הצגה צבעונית מצופה בשכבה דקה של שוקולד צרפתי מריר

דת/שלטון במתכון מצומצם

יש כל טוב במנה העליזה שמגיש תאטרון בית ליסין בפתיחת העונה ולקראת ראש השנה המיר את התפוח החמוץ בדבש במאפה טעים מבית מדרשו של השף אודי בן משה המוכר כבמאי מצליח בתאטרון הישראלי.

המרכיבים של המטעם הזה מעולים אחד אחד. העירוב עובד היטב. ואם אתם חושבים שהוא טירטף אותי עם זה, אולי אתם צודקים.

ניתוח קפדני של כל אחד ממרכיבי ההצגה יגלה שפעת רעיונות שלוכדים בדרך כלל את העין, החל בתפאורה ה"ערבית/ים תיכונית" שעיצבה כנרת קיש, מצעד התלבושות כיד הדמיון של מאור צבר, שנראות מצוין בתאורה של קרן גרנק, ונוחות לתנועה בקצב המוזיקה המזרח-תיכונית של אבי בללי.

ומה עם מולייר? הוא היה שם, בהחלט כספק חשוב של תוכן, אם כי ברוח התקופה והזמן, הביו והדיאטה, לא במלוא הקלוריות שיש במתכון העלילה שלו כשף צרפתי שלושה-כוכבים. גם המלח והפלפל נכחו רק במשורה, כדי לא לקלקל את טעם המרכיבים האחרים שבמאפה, כמה מהם באיכות ראויה, אם לא למעלה מזה.

טרטיף-02גדי-דגון.jpg

טרטיף (צילום: גדי דגון)

העלילה נותרה חרף הצמצום והקיצוצים לאורכו ולרוחבו של הטקסט, בתרגום יפה, מבריק, יעיל ומחורז של אלי ביז'אווי. טרטיף הוא נוכל-ברשות-הקוראן (לא במפורש אבל בשני רמזים עבים מאוד), שהצליח ללכוד ברשתו את אורגון, טיפש קטן שסירב להבין את כל מה שבני משפחתו ראו והתריעו.

מולייר, אגב, כתב מחזה סאטירי שתקף את צביעות הכנסייה והשתלטותה על ראשי המדינה. זה אקטואלי כשחושבים על רבני הנצרות, בישופי האיסלם ועל אייטוללות-היהדות שמעמיקים אחיזתם במדינותיהם תחת הדגל של "דת אמונה" – שכראשי תיבות הם "דברי תורה" ו"אנחנו משתלטים ואתם נותנים הונכם”.

להקת שחקנים מובחרת

משום האקטואליה הזאת אפשר בהחלט לקבל כנתינתו את המעדן המזרחי של בן משה. שהרי מי שמבקר כיום בצרפת רואה את הדבר במלוא עוזו. וכך, אם הצרפתים נעלמים תחת רעלות וגלימות שחורות, גם את מולייר אפשר להלביש כך, ובעזרת השחקנים לראות את החיוך הממזרי שמכסה על התקפת הזעם שלו כנגד הדת/שלטון.

טרטיף-03גדי-דגון.jpg

טרטיף (צילום: גדי דגון)

והשחקנים כולם או-לה-לה-לה-לה. נמרוד ברגמן מגיש טרטיף וירטואוזי בקולו, במחוות גופו ובהבעות פניו. הוא צבוע, אם כי הקיצוצים בטקסט שלו הקטינו את אפשרויות העיצוב של הרוע השוכן עמוק בלבו. ששון גבאי טיפש למהדרין, ילדותי, עיוור עד שעיניו נפקחות כאורגון, ומצדי הוא יוכל להגיד את השם "טרטיף" שוב ושוב כפי שהוא עושה זאת, ואני נכנע.

הדס קלדרון נפלאה כאלמיר, אשתו השנייה של אורגון, והיא מעצבת בדיוק צרפתי מושכל את מלוא כישוריה הנשיים שהיא שולפת כדי לחשוף את צביעות טרטיף בשתי תמונות חיזור ופיתוי. מיה דגן משתובבת להנאתה ולשמחת הקהל כמשרתת דורין, שפיה גדול לפחות כמו נאמנותה למשפחה.

טרטיף-1גדי-דגון.jpg

טרטיף (צילום: גדי דגון)

ארז וייס יעיל ומשכנע כקלאנט, הגיס שנגסו לו באכזריות את תפקידו החשוב; כך גם תפקידו של הבן דאמיס שאור בן מלך מגיש אותו במשחק עצבני-ככה-אלים; לורין מוסרי מתייסרת כראוי למריאן, הבת שאביה מייעד אותה לטרטיף ומנשל אותה מאירוסיה לוולר, היפיוף בטוגה החריגה במכלול התלבושות, ושלומי טפיארו מתאים את משחקו לקוויה. דודי בן סימון, אלון נכטיגל וארז שפר משלימים ביעילות את הלהקה.

סוף דבר הוא שיש אפשרות לשלאגר מוליירי חדש ידידותי לקהל ולקופת התאטרון.