הפקה חדשה של מחזה מאת צ'כוב תמיד גורמת לחובבי התיאטרון לחכך ידיים בהנאה. כעת יש להם סיבה לכך: תיאטרון החאן מעלה את ההצגה "דוד וניה" בבימויו של המנהל האמנותי של התיאטרון, מיקי גורביץ'.

המחזה מגולל את סיפורם של וניה ובת-אחותו סוניה, החיים בצניעות ובאיפוק באחוזה כפרית קטנה ברוסיה הצארית. לאחוזה שבים גיסו הפרופסור של וניה ואשתו השנייה והמצודדת ילנה, ומסחררים את המשפחה כולה במערבולת רגשית מסוכנת.

בהצגה משתתפים חברי להקת השחקנים של התיאטרון אודליה מורה-מטלון, אריה צ'רנר, יהויכין פרידלנדר, יואב היימן, ניר רון ועירית פשטן, המגלמת את דמות אמו של וניה.

אמא של אריה צ'רנר

"הדמות שאני מגלמת היא פמיניסטית אינטלקטואלית, שכל מה שמשאיר אותה בחיים זה החוברות שלה והפרופסור שגר אצלם ושאותו היא מעריצה", מספרת פשטן בת ה-43, החברה באנסמבל החאן מאז 1999 ונשואה לשחקן האנסמבל יוסי עיני, עמו היא חולקת שלושה ילדים.

"היא מנותקת מהבן שלה, והוא מצדו עובר תהליך התפכחות איטי ומגלה את האמת על הפרופסור - שהוא נוד נפוח ואין מאחוריו כלום. למרות זאת, האמא ממשיכה לשמור לו אמונים ובינה לבין בנה נוצר שבר, אפילו בגידה".

דמות לא פשוטה, איך נכנסת לנעליה?

"זה היה אתגר מכמה בחינות. קודם כל זו אישה שגילה מבוגר מהרבה מגילי. היה לי מוזר לשחק את אמא של אריה צ'רנר, שמגלם את וניה, ומבוגר ממני ב-14 שנים. היא מאוד דעתנית וחזקה, ומחזיקה את הבית, ומהבחינות האלה הצלחתי להתחבר אליה, אבל המקום הקשה באמת היה הניתוק שלה מבנה וחוסר היכולת לראות את קשייו ואת מה שעובר עליו. על זה הייתי צריכה ממש לעבוד. כל הזמן ברחו לי מבטי חמלה ואמפטיה אבל זה לא היה הכיוון, אז עשיתי נתק רגשי שבתור אמא לילדים היה קשה לי".


דוד וניה (מקור: אתר תיאטרון החאן)

"במה שלא נאמר אצל צ'כוב מתגלה עולם ומלואו"

בימים אלה את משחקת במחזה נוסף של צ'כוב בחאן, "שני קצרים וחתול", בבימוייה של ג'יטה מונטה. איך את מתחברת כשחקנית לדמויות הצ'כוביאניות ומה ההבדל מבחינתך בין שני המחזות?

"צ'כוב הוא הנאה צרופה. הוא מצליח לגעת בנימי הנפש הדקים ביותר וכמו בפינצטה עולה על התנהגויות ברזולוציה מאוד גבוהה, שעדיין לא נתקלתי בה אצל אף כותב אחר. בעבודה על הדמויות שלו כל הזמן מגלים עוד נדבך ועוד סאב-טקסט, וזה תהליך שאף פעם לא נגמר. מה שחשוב אצלו זה מה שמתחת לטקסט, מה שלא נאמר, ושם מתגלה עולם ומלואו. זה מה שכל כך מרתק אצלו בעיניי.

"ב'שני קצרים וחתול' אני משחקת דמות עם הרבה יותר נפח והמחזה הקצר עצמו, 'הדב', נכתב כקומדיה. 'וניה' נוטה יותר לכיוון הדרמטי אבל יש הומור גם בדרמות שלו, צריך רק לנבור ולחפש".

יש הומור ב"דוד וניה"?

"האמא היא דמות קצת קומית בניתוק שלה, היא לא רואה אף אחד חוץ מעצמה. לכאורה זו הדמות הכי רצינית בעולם אבל הקומיות שלה יוצאת מהסיטואציה עצמה. בכל מקרה אני מאמינה שבכל דרמה יש פן קומי ובכל קומדיה הדרמה צריכה לצאת החוצה, אחרת אתה לא יכול להתחבר באמת לדמות".

את מצפה שדמות האמא תסחט צחוקים מהקהל?

"הדברים האלה נבנים עם ההצגות, לאט-לאט לומדים מה עובד ומה פחות. אני מקווה שכן, אבל ההצגה עדיין חדשה לגמרי, עוד לא פגשנו קהל".

"כנערה ירושלמית תמיד באתי לראות הצגות בחאן"

עברת דרך ארוכה עם במאי ההצגה והמנהל האמנותי של החאן מיקי גורביץ'. ההצגה הראשונה שלך באנסמבל, "צל חולף", היתה גם ההפקה הראשונה שלו בתיאטרון ומאז שיחקת באינספור הצגות בבימויו.

"יש ביחסים שלי עם מיקי משהו שמזכיר זוגיות ארוכת שנים. כל פעם אתה מגלה עוד צד שלא הכרת באדם שמולך. כשהכרנו הייתי שחקנית צעירה וחדשה בלהקה. לפני כן שיחקתי בתיאטרון באר שבע והחלום שלי היה להגיע לחאן, כך שהייתי מלאת התרגשות. עם השנים הקשר בינינו הפך ליותר חברי, למדנו להכיר ולהבין אחד את השנייה כמעט בלי לדבר. העבודה אתו היא תמיד תענוג". 


    עירית פשטן, מקור:www.zohar-agency.com

החאן מוכר כמוסד תיאטרוני עם רפרטואר ייחודי, נכונות להתנסות ועבודת אנסמבל, שלא מתאימים לכל שחקן. איך את משתלבת שם?

"אני ירושלמית במקור ובתור נערה תמיד באתי לראות פה הצגות. זה היה מקום קסום בעיניי וחלמתי לחזור אליו כשחקנית. בסופו של דבר החלום התגשם ואני מאושרת מכל רגע. אני קשורה למקום כמו למשפחה ולא יכולה לראות את עצמי בשום מקום אחר. אנחנו עובדים עם חומר מאתגר, השחקנים מצוינים והאווירה מאוד תומכת ולא תחרותית. בעיניי זה המקום האולטימטיבי. מה עוד יכול שחקן לבקש?"

את נשואה לחבר נוסף באנסמבל התיאטרון, יוסי עיני. איך אתם מסתדרים כזוג נשוי באותה להקת שחקנים?

"הכרתי את יוסי כשלמדנו בבית צבי. נעשינו זוג רק בשנה ג' ואחרי הלימודים הוא עבד בהבימה ואני בתיאטרון באר שבע, וכשעברתי לחאן הוא בא בעקבותיי. אנחנו מגדלים שלושה ילדים קטנים, כך שאנחנו לא יכולים להשתתף באותן הצגות, לצערי.

"אנחנו מתכננים את העונה כך שכל אחד מאתנו ישתתף בהפקה אחת או שתיים, פעם אני ופעם הוא, בהתאמה כמובן לצרכי התפקיד. אני מתה כבר לשחק לצדו, אבל זה יקרה רק כשהילדים יגדלו".

מה לגבי קולנוע וטלוויזיה?

"בשנה שעברה השתתפתי בסרט ביכורים של הבמאית מיכל ויניק, אבל בגדול לא יוצא לי לעשות קולנוע, וחבל. מאוד קשה לי לשלב את העבודה הכל כך אינטנסיבית בתיאטרון עם דברים נוספים. יש אנשים שמצליחים לעשות כמה דברים במקביל אבל אני לא כזאת, לצערי.

"לגבי טלוויזיה, אשמח להשתתף בהפקות איכותיות אבל לא מעניין אותי לעשות כל דבר רק כדי שיזהו אותי ברחוב. זה לא עושה לי את זה בשום צורה, ואני מעדיפה פי אלף שיזהו אותי כשחקנית של החאן".

תרגום: רבקה משולח, בימוי: מיכאל גורביץ', תפאורה: סבטלנה ברגר, תלבושות: מאור צבר, מוזיקה: יוסף ברדנשווילי, תאורה: רוני כהן.

"דוד וניה" תעלה בתיאטרון החאן בירושלים יום שישי, 19 בספטמבר 2014 ב-13:00 ובתאריכים הבאים: 22-20 בספטמבר, 30-27 בספטמבר, בימי חול ב-20:30 ובמוצאי שבת ב-21:00. ב-30 בספטמבר  תתקיים הצגה נוספת גם ב-17:30. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים בטל':  02-6303600