לא פשוט ללהק סדרת ג'אז לאולם ענק בתל אביב, ובפרט סדרה של  מנויים קבועים.

אלה מצפים לאיכות גבוהה של נגנים מחו"ל והם בעלי העדפות שמרניות על פי רוב, כך שרצוי שהאורחים יהיו זמרים ולפחות שחלק מהחומר יהיה מוכר. כך, לפחות התרשמתי ממספר עונות בהם הצליח המשכן ברוב המקרים למלא את רוב האולם.
 
השנה אני רואה מגמה חיובית בהצערת האמנים, פנייה גם אל הקהל היותר צעיר והעצמת המגמה של גרוב שחור ומוזיקת נשמה. את העונה הנוכחית מרכיבים שני זמרים, חוזה ג'יימס וגרגורי פורטר;החצוצרן כריסטיאן סקוט וסקסופוניסט אהוב ביותר, אלי דג'יברי.
 
מראה של ראפיסט
 
ואמנם פתיחת העונה מבשרת טובות. חוזה ג'יימס, זמר ומלחין בן 36, מתמצא בכל סוגי המוזיקה השחורה, מראפ והיפ הופ ועד ג'אז טהור. סיפורו של  ג'יימס מעניין במיוחד בגלל מוריו הראשונים.
 
בעוד שבמאה הקודמת כולם נסעו לבית הספר ברקלי ללמוד ג'אז, בשנים האחרונות גובר חלקם של אלה שנוסעים ל"ניו סקול" בניו יורק, שנחשב ליותר חופשי ומשוחרר: ג'יימס למד אצל המתופף החדשני והמשפיע  צ'יקו המילטון, ואצל הפסנתרן המיתולוגי ג'וניור מאנס וכך קיבל יסוד הרמוני וריתמי מובהק.

עם זאת, ג'יימס  לא חיקה את מוריו והלך לבנות לעצמו קריירה ווקאלית גרובית, כשגם מראהו החיצוני הוא כשל ראפיסט  והוא הוגדר כסינגר-סונג רייטר. אלמנט הג'אז תמיד היה ברקע של ז'אנרים כאסיד ג'אז, היפ הופ וראפ. ג'יימס מחבר את כולם. 
 


חוזה ג'יימס (תמונת יח"צ)



את ג'יימס גילה התקליטן הלונדוני גיילס פטרסון שהקים ב2006 את הלייבל Brownswood Recordings ושנתיים יותר מאוחר התרשם דווקא מהדרך שבה ג'יימס ביצע קטע קלאסי של ג'ון קולטריין-  Equinox והוא הוציא לו מספר דיסקים שזכו בפרסים שונים (למשל Blackmagic ב-2010 שזכה בפרס אדיסון).

למעשה ניתן לומר שג'יימס הקפיץ בשלב אחד לפחות את התקבלות הלייבל מחוץ לאנגליה. אני מוצא  את גישתו הלא מכופתרת לערוב הז'אנרים – מרעננת ומגרה. 

חוזה ג'יימס יופיע  ביום שישי, ה-10 באוקטובר ב-22:00 במשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב, במסגרת הסדרה "ג'אז במשכן".

לרכישת כרטיסים