ביום שלישי, 21 באוקטובר 2014 פותחת התזמורת הקאמרית הישראלית את העונה החדשה בהעלאת האופרה "אורפיאו ואאורידיצ'ה" באולם רקנאטי במוזיאון תל אביב.
לא בטוח שבתזמורת יש מישהו שזוכר שלפני 30 שנה בדיוק, בשנת 1984, אותה תזמורת, הקאמרית הישראלית, ניגנה את אותה אופרה בביצוע קונצרטנטי באותו אולם וזו למעשה היתה היצירה הראשונה של הגוף שעתיד להיקרא "האופרה הישראלית החדשה".
החידוש המסעיר והמהפכני באותו אירוע מוזיקלי היה תרגום לעברית מוקרן מעל ראשי הנגנים והזמרים. אפשר היה להבין את המושר באופרה בזמן אמיתי. חידוש עולמי שהאחראי עליו היה אז ישראל אובל, הממשיך לתרגם אופרות גם כיום. מאז, שבה האופרה של גלוק לבמות רבות ושונות בישראל והיתה לאחת היצירות האהובות והמבוקשות ביותר.
פסטיבל אופרות אסורות באוסטריה
הסערות של אז נמשכות גם היום והתזמורת הקאמרית הישראלית יוצאת לדרך כשהתפקיד של מנהל מוזיקלי מחכה לאיוש. "יש תחושה חזקה של שניות או כפילות," אומרת הכנרת אֱלינָא גורביץ, הנגנית הראשית של התזמורת. אלינא צברה נסיון רב כנגנית ראשית כאשר שימשה בתפקיד זה בתזמורת אלבורג בדנמרק, בתזמורת "מוזיקה אירופה" באיטליה ובתזמורת הקאמרית הקיבוצית.
גורביץ' גם עומדת בראש ועד הנגנים. הוועד, יחד עם המנהל אלי עדות, מתפקדים - מאז עזיבתו של יואב תלמי, המנהל המוזיקלי הפורש - כהנהלה מוזיקלית של התזמורת.
"יש פער בין הדרך שבה מצטיירת התזמורת כאן לבין הדרך שבה היא מתקבלת בחו"ל", אומרת אלינא. "זו השנה השנייה שהתזמורת יוצא לנגן בפסטיבל 'אופרה אסורה' המתקיים בלינץ, אוסטריה, במקום ששימש בית חרושת לטבק.
"האופרות המוצגות בפסטיבל הן יצירות שהמשטר הנאצי אסר להציג ובאכסדרה שלפני האולם מוצגת תערוכה של יצירות אמנות שהצגתן נאסרה גם היא. לעצם העניין, העיתונות המקומית האוסטרית והעיתונות הגרמנית יוצאות מגדרן בתשבחות על התזמורת. אנחנו מקבלים שם ציון של 6 מתוך 6".
אלינא גורביץ' (יח"צ)
ייתכן שזה עניין מצפוני?
"זה בעיקר עניין עובדתי. העובדה היא שהתזמורת באה מוכנה. התזמורת מקיימת כשבוע ימים של חזרות עם המנצח של ההפקה האופראית בתל אביב. כשהיא מגיעה למקום, היא מקיימת שבוע חזרות נוסף עם הזמרים, המקהלה, הבמאי. חזרות עד להצגה עצמה.
"בשנה שעברה ביצענו את האופרה 'שומרי האוצר' של המלחין היהודי פרנץ שרקר והשנה את 'אולנשפיגל' של ולטר בראונפלס. המנצח בשני המקרים הוא מרטין זיגהארט, המנצח האורח הראשי של התזמורת. כאן אני צריכה לחדד את עניין העבודה המורכבת של התזמורת. שתי האופרות נכתבו לתזמורת סימפונית. אנחנו קיבלנו ליד עיבודים שנעשו במיוחד עבורנו כלומר, לפי מספר הנגנים בתזמורת. כשקיבלנו את התווים חשבנו שאלו התווים המקוריים וזאת בזכות איכות ספר התווים שכל אחד מאיתנו קיבל.
"עד מהרה התברר שזה בכל זאת עיבוד. עיבוד שמתמודד עם ריבוי הקולות בתזמורת הסימפונית. במלים אחרות בעיבוד שביצענו יש תפקידים ל-19 נגנים שהם אינם תזמורת של 19 קשתנים אלא של 19 סולנים. (אין קבוצת כלים, לכל אחד תפקיד עצמאי. מה שבדרך כלל לא קורה בתזמורות גדולות, שם ברוב היצירות כל קבוצת כלי קשת מנגנת את אותו התפקיד י.ש.) ומבחינתנו זו המלאכה הרבה יותר מורכבת.
" אבל נניח אפילו למוזיקה לרגע, העובדה שאנחנו תזמורת ישראלית מנגנים באוסטריה מוזיקה שהיתה אסורה בהשמעה, היא לדידי תשובה ציונית הולמת".
את נשמעת נרגשת מן החוויה
"מאד. החוויה לא הסתיימה כאן. אני מנגנת בדרך כלל על כינור שהשאיל לי בונה הכינורות אמנון ויינשטיין. כשהוא שמע שאני נוסעת לנגן את המוזיקה האסורה, הוא הציע לי לקחת לאוסטריה את אחד הכינורות שלו, כינורות ששרדו את השואה מתוך האוסף שהוא קורא לו 'כינורות של תקווה'. זו בהחלט היתה חוויה שונה לנגן שם בכינור עם היסטוריה אישית משלו.
"קרה עוד משהו באוסטריה. ניגנתי יצירה של גדעון קליין, אחד המלחינים שפעלו בגטו טרזיינשטט. זו יצירה שהוא לא הספיק לסיים לפני שנהרג במחנה ריכוז אליו הועבר בתחילת 1945. ניגנתי ובקהל יושבת אישה שסיפרה לי שהיא היתה רקדנית שהגיע לגטו טרזיינשטט והכירה את גדעון קליין".
"התזמורת הקאמרית הישראלית" (יח"צ)
דרוש מנהל עם חזון
אם לחזור לעונת הקונצרטים החדשה. מה היו הקווים שהנחו אתכם בבניית התכנית?
"כמובן שהתזמורת צריכה להמשיך ולעבוד גם כשאין מנהל מוזיקלי ועבדנו לפי קווים שהתווינו לפני שניגשנו להכנת התכנית. העיקרון הראשון שלנו היה שאנחנו לא מעמידים פנים שאנחנו תזמורת סימפונית אלא בונים תכנית לפי הממדים הטבעיים של התזמורת.
"אם תבדוק את התכנית של כל העונה תמצא שלמעשה רק בשני קונצרטים נאלצנו לשכור נגנים נוספים באופרה של גלוק ובקונצ'רטו לכינור של בארבר שעליו עוד ארחיב בהמשך. העיקרון היה לשמור על ממדי התזמורת, אנחנו נעדיף את 'ליל זוך' (של שנברג) שבו מספר הנגנים שלנו מספיק על פני 'כרמינה בוראנה' של אורף שמצריכה גיוס מסיבי.
העקרון השני הוא ניסיון לשמר במידת האפשר את התכנית שהתווה יואב תלמי לפני שפרש. למנויי התזמורת הובטח למשל, שסדרת הקונצרטים 'אמדאוס', שכולה יצירות מוצרט, תרוץ לאורך שתי עונות קונצרטים. אנחנו עומדים בהתחייבות. היו גם התחייבויות של יואב תלמי לאמנים. כאן כבר הפעלנו שיקול דעת נוסף של מי מאותם אמנים נשמח לארח על במת התזמורת בעונה הקרובה או בעונות הבאות ואת מי לא נרצה להזמין שוב.
"במצב הדברים הנוכחי הגוף המחליט הוא כאמור הוועדה המוזיקלית של הנגנים, כל ראשי קבוצות הכלים. אותם אנשים שמחליטים גם את מי לקבל לתזמורת אחרי אודיציות וכעת גם תגיש את המלצותיה לקראת קבלת מנהל מוזיקלי חדש. היתה לנו הזדמנות לתת לכמה מן המועמדים לתפקיד המנהל המוזיקלי לנצח על סדרות קונצרטים במהלך העונה. זו הדרך הטובה ביותר לבדוק אותם בעבודה".
כמה מועמדים ניגשו לתפקיד?
"בתחילת החיפוש ניגשו עשרים מועמדים. הם צומצמו לשמונה ונראה לי שבשלב האחרון יוזמנו חמשה מועמדים לראיונות מול הוועדה ומתוכם ייבחר המנהל הבא".
לא כל המועמדים מנצחים השנה
"נכון, אבל גם את מי שלא מנצח אנחנו מכירים מעבודה משותפת. העניין החשוב בתהליך הבחירה, כמו בתהליכי בניית התכנית שעשינו, שישנה אחריות קולקטיבית של המנהל ושל ועד הנגנים".
מה את היית רוצה שהוא יביא איתו לתזמורת?
"אני רוצה מנהל עם חזון. לא נגינה מעולה, או התברגות בצמרת העשייה המוזיקלית בישראל. אלה אמורים להיות מובנים מאליהם כמו מבנה הסדרות. המוזיקה בצורתה הנוכחית קיימת כבר מאות שנים. מנהל בעל חזון ינסה ליצור את הנישה המיוחדת לתזמורת, יחשוב על חווית המאזין. יבדוק איפה תהיה התזמורת, כאושיה אמנותית, בשנים הבאות. איך תיראינה המסגרות העתידיות. במילה אחת איש בעל גמישות מחשבתית. בלעדיה אי אפשר לקיים תזמורת".
אלינא גורביץ' (יח"צ)
רוח התזמורת
רצית להרחיב קודם על הקונצ'רטו לכינור של בארבר
"כן, ראשית כל זו יצירה שאני הסולנית בנגינתה. יצירה יפה ומרתקת שכמעט ואין משמיעים בארץ. ההחלטה לכלול את היצירה היתה של יואב תלמי והיה כבר מועד לביצוע בעונה שעברה.
כאן נכנסים לסיפור המרכיבים שבדרך כלל אינם מגיעים לידיעת הקהל, המאזינים, אלא בהזדמנות כמו זו של השיחה בינינו. לאחר שנקבע מועד הסתבר שהתווים של היצירה עוכבו בהוצאה לאור בארצות הברית בגלל סופות שלגים. אנשים לא הגיעו לעבודה ודואר לא יצא ובינתיים מועד הקונצרט הלך והתקרב. עבדנו עם מנצח ושינינו את לוח החזרות כך שעל הקונצ'רטו נעבוד ממש סמוך להופעה. חיכינו לתווים. ואז כשמזג האוויר השתפר, היה חג לאומי כזה או אחר בארצות הברית. לא היה מי שישלח את התווים, לא היתה גם אפשרות להוריד את התווים מהאינטרנט ונאלצנו להוסיף יצירה במקום הקונצ'רטו. זה גם חלק מהחיים שלנו בתזמורת".
דיברת על סדרת קונצרטי אמדאוס שהיא התחייבות של התזמורת למנויים. מה קורה ביתר הסדרות?
" נשארנו נאמנים לסדרות הקיימות של התזמורת, הסדרה הקלאסית הכוללת שבעה קונצרטים, הסדרה הווקאלית ובה ארבעה קונצרטים והסדרה למשפחה. הוספנו סדרה של מוזיקת עולם שהיא יותר סדרה של מפגשי סגנונות 'קרוס אובר':מוזיקה בלקנית, באך וג'אז, מוזיקה כליזמרית ומוזיקה רוסית קלאסית ועממית. בכל ארבע התכניות התזמורת משתתפת כמובן".
התזמורת הקאמרית, וזה לא סוד, עברה תקופות קשות, קיצוצים דרמטיים בהקצבות, איומים על סגירה ובכל זאת התזמורת ממשיכה לנגן ולעבוד יחד.
"יש בתזמורת רוח מיוחדת משלה. אווירה, אנשים המייצרים איכות אנושית והרבה אופטימיות. משברים ואיומים בסגירות יש בהרבה תזמורות באירופה ובצפון-אמריקה. גם התזמורת האיטלקית שהייתי בה כנרת ראשית נסגרה.
"דיברנו קודם על ההשקעה העצומה בפרויקט האופרה באוסטריה ועל הדרישה העצומה מן הנגנים. התחושה היא שאנשים עושים מוזיקה מכל הלב. אין תרוצים. אנשים הסכימו לעבוד ובתמורה הם מקבלים שכר נמוך ב-25% מן הסכום שעליו סוכם ונחתם. זה מצב של סכסוך עבודה. ולמרות זאת לא היו השבתות. הדוגמה הטובה ביותר היא מן הימים האלו. התזמורת החליטה לנגן ללא מנצח בקונצרט שהכנסותיו אמורות לסייע לאחד הנגנים החולה במחלה קשה. למרות חזרות כפולות ביום אחד(ימי עבודה ממושכים) וחזרות מורכבות ביום שלמחרת, התגייסה התזמורת כולה ונסעה להופיע בדרום לטובת אותו עמית. ההחלטה היתה פה אחד, חדשים, ותיקים, כולם. ההתגייסות היא של כולם. זאת רוח התזמורת".
קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הקאמרית הישראלית ובו תנוגן האופרה של גלוק "אורפאוס ואורדיצ'ה" בניצוחו של ישי שטקלר, יתקיים ביום שלישי, 21 באוקטובר 2014 ב-20:30 במוזיאון תל אביב לאמנות. כרטיס: 80 – 160 ₪. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים, טל' 03-5188845 שלוחה 5.