|
|
גם בתכנית החדשה מאת אוהד נהרין האנסמבל נקרא להתמודד עם יצירות שכבר בוצעו בעבר ונוצרו ללהקת בת-שבע או לאנסמבל. השנים שחלפו תמיד מאירות את היצירות בגוונים שונים מאלה שנראו בראשית דרכן, ונהרין מיטיב לחבר את העבר שלהן עם הווייתן החדשה. הניחוח הטרי נוצר שוב ועמו גם ההנאה"
|
|
|
|
המפגש של יצירות אוהד נהרין עם אנסמבל בת-שבע מגלה בהן חיוניות חדשה
משפט ארוך קטוע
אנסמבל בת-שבע הוא גוף המשתנה בתדירות גדולה יותר מזו של להקת האם, בהיותו שילוב של סדנה מתמשכת עם מעבדה שמעצבות שכבות חדשות של רקדניות ורקדנים, מקצתם ימשיכו את דרכם בלהקה הבוגרת, אחרים ימצאו את הנתיב העצמאי, הכוראוגרפי או ייקלטו בלהקות שישמחו על הניסיון שאלה מביאים עמם. גם בתכנית החדשה מאת אוהד נהרין האנסמבל נקרא להתמודד עם יצירות שכבר בוצעו בעבר ונוצרו ללהקת בת-שבע או לאנסמבל. השנים שחלפו תמיד מאירות את היצירות בגוונים שונים מאלה שנראו בראשית דרכן, ונהרין מיטיב לחבר את העבר שלהן עם הווייתן החדשה. הניחוח הטרי נוצר שוב ועמו גם ההנאה. את המופע, הקרוי על שם היצירה החותמת אותו, פתחו חמש רקדניות (שכמו בקטעים הבאים יישארו אלמוניות) עם הקטע "ג'ורג' וזלמן" שנוצר לפני שמונה שנים במסגרת המופע "דקה דאנס". זו יצירה המבוצעת לצלילי מוזיקה מינימליסטית ויפה של ארוו פארט ומתנהלת בתנועה מסוגננת היוצאת מתוך מצב סטטי, החוזר אל עצמו ועל עצמו, וצוברת מחוות, תנועות, צעדים, תוך יצירה הדרגתית של מעגל הנע בכיוון השעון לאטו, ויוצר מהלך של יממה.
מה שמייחד, ואולי אף מוליך את הכוריאוגרפיה של נהרין הוא טקסט של המשורר צ`רלס בוקובסקי הבנוי כמשפט ארוך מאוד, מחולק למקטעים, המושמע באנגלית בקולה של בובי סמית, מוותיקות להקת האם. היא משמיעה אותו שוב ושוב מתחילתו ובכל פעם היא מוסיפה קטע המשנה לעתים את המשמעות של הקטעים שקדמו לו (זו אולי ההצדקה היחידה לכך שאין בדף התכנייה תרגום של ה"שיר" הזה). במקביל לחזרה הזאת על המשפט המתארך בכל חזרה גם הכוריאוגרפיה של נהרין חוזרת לנקודת המוצא שוב ושוב, ויוצרת מהלך הדרגתי שבסופו מתבצעת ה"יצירה השלמה". רק לכאורה, כי השלם של נהרין, כמו זה של בוקובסקי הוא המהלך כולו, ולא המשפט האחד המלא. וזה בדיוק מה שיוצר תחושה של זמן-מחשבה ובביצוע רענן של חמש הרקדניות, שכל אחת מהן גם מצוינת בקטע סולו יפהפה אינדיבידואלי במרקמו ובביצועו.
Project Secus (צילום: גדי דגון)
אירוטיקה והומור
היצירה השנייה בערב המיוחד הזה היא הדואט המקסים B/olero, שנוצר ב-2008, וכבר זכה לביצועים מרשימים של זוג רקדניות או של זוג רקדנים. הדואט הזה, לצלילי גרסת הסינתיסייזר של טומיטה היפני, מתכתבת עם הבולרו הנודע של מוריס בז`אר, שנהרין הכיר ואף השתף בה כשרקד בלהקת בלט המאה ה-20 שלו. גם ביצירה הזאת, האירוטית, יש התייחסות של הגוף אל המקצב המוזיקלי המובהק, אל השינויים הזעירים, אל הפיתוח של התנועה, ואל המיקום המדויק של שני הרקדנים. יתרה מזאת, כשם שהגרסה של טומיקה "מפרקת" את התזמור הגאוני של ראוול ומעניקה לו צבעים חדים, בולטים ונפרדים מהמרקם הכולל, כך גם היצירה של נהרין מפרקת את רעיון התנועה המאוחזרת, המסוגננת והאדריכלית ומעניקה לאלה גוונים ופירושים שונים. בהמשך העלו שלוש רקדניות את הקטע "פארק" המקסים מתוך יצירתו של נהרין "משה" (1999) ובביצוע חי מאוד. כאן ובמופגן יוצא נהרין במלוא הרצינות שלו מזירת ההומור, שלעתים נדמה כי היא חסרה, אך כאן, כמו "בשדה 21", למשל, היא מרכיב חשוב ומוצלח במיוחד. מקס וואראט (הוא נהרין) כתב את הטקסט ואת המוזיקה, וכן פאן סוניק. חיבור והתנגשות פוליפוניים את הערב חתמה "סקוס" (Secus) בביצוע הלהקה כולה, 16 רקדניות ורקדנים שההלהיבו אותה, את עצמם ואת הקהל בחיוניות נפלאה שעושה רק טוב ליצירתו של נהרין, שעליה אמר בשעתו כי "זאת עבודה שבה אני נהנה לטשטש גבולות ולהתחבר לתשוקה, הגזמה, הפחתה, כוח מתפרץ, בשר נע, יש בה תענוג של רגע...כמו טעימה של אוכל..." את פס הקול ל"סקוס" הרכיב אוהד פישוף מקטעי מוזיקה שהלחין בעצמו לצד לקט קטעי מוזיקה של מלחינים אחרים. שמונה קטעי המוזיקה מצטרפים לפס קול אחיד, התואם את המבנה הארכיטקטוני של היצירה, שבחלקה הראשון משתתפים כל רקדני הלהקה כמחפשים נקודות חיבור והתנגשות. שני דואטים נפלאים ממשיכים מהלכים שנרמזו בחלק הראשון ומהווים את לב היצירה. הראשון בין רקדן ורקדנית נקטע לכאורה פעמים מספר באמצעות כיבוי מוחלט של התאורה, אך השניים מקיימים את רצף הדואט כאילו לא נעצרו. הדואט השני, לשני הבנים, הוא אחד הקטעים המרגשים ביותר בערב, מורכב מפכים קטנים של תנועה אירוטית מגוונת.
חלקה האחרון של היצירה השלישית הוא שיאו של הערב כולו. נהרין חילק את הלהקה לשלוש קבוצות – ליתר דיוק לשלוש שורות - אחת אנכית, אחת אופקית ואחת אלכסונית. כל רקדן הניצב בראש כל אחת מהשורות, מבצע תנועה מסוימת ועובר לקצה השורה שלו. הבא אחריו חוזר על התנועה, וכך הלאה, ואז מתרחש שינוי קטן, אחד הרקדנים או אחת הרקדניות מחליפים תנועה, משמיעים קול, פושטים בגד, והכל מתרחש בשלוש השורות באופן סימולטני, בפוליפוניה מהפנטת. בסיכומו של דבר PROJECT SECUS הוא מפגש מבורך בין נהרין לרקדנים הצעירים והתוססיעם של אנסמבל בת-שבע, וערב של הנאה לצופים בהם.
לרכישת כרטיסים
30/11/2014
:תאריך יצירה
|