מחול - "אליזבט טאון" – אישי-משפחתי, מרגש ונוגע

"אליזבט טאון" הוא סרטו האישי ביותר של הבמאי קמרון קרואו. הוא נודע בשורשיו המשפחתיים, בקשריו הלא ממצים עם אביו המנוח, ונותן ביטוי לאהבתו הגדולה – המוזיקה.

פאזל אישי ומשפחתי

תופעה מרעננת: כפתיח לסרטו "אליזבט טאון", הבמאי קמרון קרואו מציג את עצמו ומספר בקצרה על סרטו ועל הסיבות האישיות שהביאו אותו ליצור אותו. כך זוכה הקהל לראות את מי שבדרך כלל הוא לא רואה, את היוצר שחתום על היצירה, וכן להבין משהו על המניעים שלו, ממקור ראשון. מעניין אם גם במאים אחרים יאמצו את המודל הזה. במקרה של קרואו, הסיבה להקדמה ברורה מאוד. לראשונה הוא מוצא דרך נאותה להיפרד מאביו, שמת מהתקף לב ב-89`, וזכה ליהנות רק מהביקורות הטובות של הצמד סיסקל-אברט על סרטו הראשון של בנו, "אמור משהו".

הסיפור: דרו (אורלנדו בלום) עובד במחלקת פיתוח של "מרקיורי", אימפריה לייצור נעליים באורגון. בנקודת הפתיחה של הסרט, מתברר שדגם מהפכני של נעל חדשה שהצעיר המצליח ייצר, נחל כישלון מוחלט והבוס שלו פיל (אלק בולדווין) מפטר אותו. כדי להימנע ההשפלה הקולוסאלית הצפויה בשיחה עם הבוס דרו מחליט שהמוצא היחיד שלו מהסיטואציה הוא להתאבד. אלא שטלפון טורדני רגע לפני ביצוע האקט מונע ממנו לבצע את זממו. אחותו התר (ג`ודי גריר) מודיעה לו שאביהם נפטר, ומבקשת ממנו לעשות את הדרך לקנטאקי, כדי להכין את טקס האשכבה, מכיוון שאמו הולי (סוזן סרנדון), השוהה עם האחות בפורטלנד, נמצאת בהכחשה של האירוע ובעיצומו של התקף פעילות היפר-אקטיבי.

במטוס, בדרך ליעדו, מתרחשת פגישה הזויה בין דרו ובין דיילת מוזרה בשם קלייר (קירסטן דאנסט). היא, טיפוס אופטימיסטי באופן חסר תקנה כמעט, לוקחת את דרו כפרויקט אישי, מספקת לו השראה להמשך הדרך, ולאחר הגיעו ליעדו יתפתח ביניהם קשר מיוחד.

בקנטאקי נפגש הבחור מחדש עם נופי עיירת הולדתו, בני משפחתו, שהקריירה שלו הרחיקה אותם ממנו, ואנשים שונים ששוטטו בחייו של אביו. הוא יתחיל להכיר מחדש את האב שנפטר, עמו לא יצא לו להיפגש זמן רב, ולהשלים אינפורמציות שחסרו לו בפאזל המשפחתי והאישי. המסע הפנימי והחיצוני שעובר דרו, והתובנות המאוחרות שאליהן הוא מגיע, מסייעות לגבר הצעיר וחסר האוריינטציה לפתח מוטיבציות חדשות ולהבין מאיפה הוא בא ולאן הוא צריך להמשיך.

לנשום את הכישלון פנימה ולירוק אותו החוצה

זהו סרטו האישי ביותר של קרואו והדבר מתבטא כמעט בכל סצינה. הבמאי מצהיר שזהו סוג של התכתבות שהוא מנהל עם אביו, שפטירתו בטרם עת הותירה אצלו משקעים כואבים עמוקים, שבהם לא העז לטפל.

ב- 2002, לאחר צאת סרטו "ונילה סקיי", יצא קרואו עם אשתו, ננסי ווילסון, חברת להקת הרוק "הארט", לסיבוב הופעות ברחבי אמריקה. כשחלפו על פני נופי קנטאקי הוא קלט לפתע את הנוף המהמם של האזור (שהוא מכנה "גבעות הבלוז החשמלי") שאותו לא ראה מאז הלוויית אביו, ב-89`."זה כל מה שהייתי צריך, כדי לזכות בהשראה", משחזר הבמאי. "זנחתי את סיבוב ההופעות, שכרתי רכב, איבדתי את דרכי בקנטאקי וכתבתי את התסריט בפרץ רגשות אחד". לדבריו הוא רצה ליצור סרט מהסוג שאביו אהב, "סיפור שיש בו רגש כואב אמיתי, כשלצידו תמיד הומור", אומר הבמאי. "סרט שיכול לשלב צחוק ודמע, ולהציג בפניך דמויות אמיתיות, שאתה לוקח אותן אל חייך כשהסרט נגמר".

על גיבור סרטו ועל מה שמניע אותו הוא אומר: "תמיד רציתי לספר סיפור עמוס כישלונות ומחדלים, שבמרכזו נמצא אדם שחי רק למען האהבה. לעתים קרובות אני כותב על דמויות כאלה, כי אלה הם הגיבורים בעיני. הם נושמים את הכישלון פנימה, יורקים אותו החוצה, וממשיכים הלאה. הם מאמינים בלהמשיך בחיים בגישה חיובית. הרי האפשרות האחרת היא הרבה יותר קודרת ולא ממש כיפית".

עולם המוזיקה של קרואו

למוזיקה תפקיד חשוב בסרטיו של קרואו, ולא במקרה. כבר בגיל העשרה הוא ניתב את אהבתו לתחום לכתיבת ביקורות מוזיקה לעיתון היומי הנפוץ "סן דייגו יוניון", ולאחר מכן היה כתב של ירחון המוזיקה הנחשב "רולינג סטון". הוא גם כתב הקדמות בחוברות האלבומים של כמה אמנים, בהם "לד זפלין" ופיטר פרמפטון. גם אשתו , כאמור, עוסקת במוזיקה, ואף חיברה מוזיקה לסרטיו ("היא המוזיקאית של המשפחה", מצהיר קרואו).

בסרטו השני "סינגלס" (92`) הוא תיאר את סיפורה של חבורת צעירים בסיאטל, ותיעד בזמן אמת את התפתחותה של סצינת הגראנג` באיזור, כשבסרט משתתפת להקת "פרל ג`אם", ומאט דילון הוא מעין תואם אדי ודר, הסולן של ההרכב. בסרטו הרביעי, "כמעט מפורסמים" (2000), שאחרי הלהיט "ג`רי מגווייר", מ-96` (שאותו לקח דווקא למחוזות הספורט וסוכניו), חזר קרואו למחוזות הביוגרפיים שלו - אחד לאחד. הוא עסק בו בסיפורו של כתב "רולינג סטון" בן 15, שיוצא לסיבוב הופעות עם להקה עולה בשם "סטילווטר". רשימות הטריוויה של הסרט הזה מלאות אזכורים, ציטטות ומחוות הקשורים לידע הנרחב של הבמאי ולחוויותיו הפרטיות בעולם המוזיקה. ולכך יש להוסיף גם את אשתו המוזיקאית.

תחנת הרדיו האמריקנית

גם ב"אליזבט טאון" יש למוזיקה תפקיד מרכזי. קרואו בחר עבור הפסקול מגוון של שירים אמריקניים שורשיים, ותיקים וחדשים, שאותם הוא מגדיר "תחנת הרדיו האמריקנית הגדולה". גם בזמן הצילומים הוא משתמש במוזיקה כספק השראה. לפני כל סצינה הוא משמיע לשחקניו שיר שלדעתו מבטא את הרגש שהיא אמורה להביע. הכוכבים הראשיים שלו, בלום ודאנסט, הסתערו בהתלהבות על השיטה. "קירסטן ואורלנדו מתים על מוזיקה והם הגיעו לסט עם האיי-פודים שלהם", הוא מספר. "רוב החזרות שלנו התחילו באיחור כי השמענו שירים זה לזה".

בזמן הליהוק השמיע קרואו את השיר "איט`ס אול וורק אאוט", של טום פטי, שהפך למוטיב המוזיקלי הקבוע המלווה את דמותה של קלייר לאורך הסרט. שיר נוסף שיש לו משקל חשוב בסרט הוא "מיי פאדר`ס גאן" של אלטון ג`ון (לא בדיוק אמריקני..), מאלבומו "טאמבלוויד קונקשן".

השיר מתנגן כשדרו רואה לראשונה את גופת אביו, ומושמע שוב בסוף הסרט. קרואו: "במובנים רבים התקליט שמתוכו לקוח השיר והשיר עצמו מבטאים את השקפתו של אלטון על אמריקה, ועל ערכי המשפחה ושורשיה. זהו ה`אליזבט טאון` שלו. אני חש כבוד גדול על כך שהוא נתן לי להשתמש בשיר, שהוא אחד האהובים עלי. כמו דמותה של קירסטן זה שיר שמתחיל שקט ומעט עצוב, והופך לחגיגה של החיים".

אקורד מוזיקלי אחר בסרט בא לידי ביטוי בדמותו של ג`סי (פול שניידר, בן משפחתו של הבמאי), בן דודו של דרו, שהיה חבר בתקופת התיכון בלהקה בשם "רוקוס". כהכנה לתפקיד קרואו שלח את שניידר לסיבוב הופעות עם הלהקה המקומית של לואיוויל, קנטאקי - "מיי מורנינג ג`אקט". מוזיקאים נוספים המשתתפים בפרויקט בתפקידים קטנים הם הזמר לאודון והזמרת פאטי גריפין.

לקראת סוף הסרט קלייר נותנת לדרו תקליט אוסף שהקליטה עבורו, כשכל שיר מיועד ללוות אותו באחת התחנות שהיא מייעדת לו במסעו בדרך חזרה, עם האפר של אביו. אוסף מגוון עם שירים במבחר עשיר של סגנונות, שגם נותנים ביטוי, כמובן, לטעמו של הבמאי (גם חומר מוזיקלי של רעייתו כלול. איך לא).

"אליזבט טאון" הוא ללא ספק סרטי אישי-משפחתי רגיש, מרגש ונוגע. מומלץ בחום.

עוד עולים השבוע (3 בנובמבר 2005)

"פלינדרום" (ארה"ב 2004)

דרמה. בשלושת סרטיו הקודמים של הבמאי-תסריטאי יליד ניו ג`רזי טוד סולונדז, התוודענו כבר ל"קומפלקס הסאברביה" שלו, התסביך העמוק שפיתח בסרטיו כלפי החיים בפרברים, השלווים והשקטים לכאורה, הצופנים סטיות קשות וסודות אפלים. והכוונה ל"ברוכים הבאים לבית הבובות" (96`), "אושר" (98`) ו"אגדות וסיפורים" (2001). גם כאן הוא משאיר אותנו באותה טריטוריה, אם כי הולך צעד אחד קדימה בפרשנות שלו למעשיות הטורדניות המתרחשות הפרברים, כשהוא דואג לבנות מארג קולנועי שגורם לך להישאר לכל אורכו במצב לא ברור של חוסר אוריינטציה.

בגדול, מדובר בשאיפתה התמימה של ילדה בת 12 להפוך לאמא. לילדה קוראים אביבא (בהתייחסות לשם הסרט. המונח פלינדרומס פירושו שמות שמבוטאים וניתן לקרוא אותם מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה באותו אופן) והיא מחליטה לעשות אהבה עם בן של חברים של הוריה, כדי להיכנס להריון. הוריה מסכלים את תוכניותיה וכופים עליה לעבור הפלה, שמסתבכת וגורמת להסרת הרחם שלה (ללא ידיעתה). בהמשך תברח אביבא מהבית כדי להיות חופשית ועצמאית לבטא את עצמה ורצונותיה, ותפתח קשר עם נהג משאית מבוגר. החיבור הזה עלול להוביל לתוצאות טרגיות. לאורך הסרט מגלמות את דמותה של אביבא לא פחות משמונה שחקניות, השונות זו מזו באופן מוחלט בגזע, בצבע, במין ואף בגיל. עם אלן ברקין, ריצ`ארד מאסור, סטפן אדלי גיירגיס, אמני סלדג`, ולרי שוסטרוב, חנה פרימן, רייצ`ל קור, וויל דנטון, שרון ווילקינס, שיינה לוין, ג`ניפר ג`ייסון לי ודברה מונק. 100 דקות.
סרט אניגמטי עוכר שלווה. מיוחד, אקספרימנטלי, פרובוקטיבי וחתרני. מיועד בעיקר לשפוטים של סולונדז.

"זורו 2" (ארה"ב 2005)

אקשן. פרק נוסף במעלליו של דון אלחנדרו דה לה וגה (אנטוניו בנדרס), אציל מקסיקני שהוא גם הדמות המסתורית האגדית זורו, המסתתרת מאחורי המסכה ויוצאת להילחם בעוולות ובאי צדק. הוא נשוי לאלנה (קתרין זיטה ג`ונס) ויש להם ילד בן עשר בשם חואקין (אדריאן אלונסו), שמעריץ את זורו מבלי לדעת שזהו אביו. השנה היא 1850 וקליפורניה המקסיקנית רוצה להפוך למדינה ה-31 באיחוד של ארצות הברית. אלא שאנשי עסקים מושחתים, יחד עם ארגון-מסדר מסתורי מימי הביניים, יעשו הכל כדי למנוע את המהלך הזה. זורו נרתם כדי לממש את הרצון הדמוקרטי של העם בעוד סידרה של הרפתקאות ומעללי גבורה, ומסתכסך עקב כך קשות עקב זאת עם רעייתו, המעוניינת שיוותר על האלטר-אגו שלו כזורו, ויתמסר למשפחתו. עם רופוס סיוול וג`ייקוב מקגיבנס. בימוי: מרטין קמפבל. 125 דקות.

סרט הרפתקאות טיפוסי, שאין לו יומרות מעבר לכך, וטוב שכך. בידור קליל וזורם במיטבו.